אחוות עולי הגרדום
בן כספית מסביר כי גם אנשיו של רה"מ מבינים שאם לא יתפטר עכשיו, יודח בקיץ ע"י וינוגרד
ההלם בלשכת ראש הממשלה היה כבד. היה אפשר לשמוע שעון חול אוזל על הקיר. בפנים מושפלות, בעיניים כבויות, בקול רועד. זו טרגדיה אישית, אבל גם לאומית. כי צודק מי שאמר אתמול שהליכה לבחירות פירושה, בין היתר, קבורת חמור לדוח וינוגרד. עם קבורתו הפוליטית של אולמרט כבר השלימו שם. אבל קבורת הדוח המדהים הזה תפספס את ההזדמנות ההיסטורית, הדרמטית, הבלתי חוזרת, לבצע תיקון בישראל.
ההודעה של אולמרט אתמול שאינו מתכוון להתפטר היא, לאור המצב, משחק על זמן. בישראל הגסיסות ארוכות ומכוערות. אולמרט חווה עכשיו גסיסה מוקדמת. אנשיו של ראש הממשלה יודעים שאם לא יתפטר עכשיו, בקיץ הוא יודח על ידי הוועדה שהקים, לקול ההמון בכיכר העיר.
מאיפה הם יודעים את זה? מתוך הדוח. זה כתוב שם. לכן הוא ינסה לייצר מצב של פתיחת מהלכים ליישום דוח הוועדה, הקמת צוות מיוחד ועוד דבר קטן: מציאת יורש בקדימה כדי "לא להעביר את המדינה לביבי". מציאת יורש בקדימה פירושו, על פי אולמרט, כל מה או מי שאתם רוצים, חוץ מציפי לבני.
אולמרט ישב אתמול מול השופט וינוגרד וחמשת חברי הוועדה כנידון למוות שיושב מול התליין, ולא מקבל אפילו הזדמנות לבקשה אחרונה. פניו היו עגומות, נפולות, חיוורות. היה חסר לו רק ברדס על הפנים. אחר-כך הוא החל לדפדף בעמודי הדוח. כמעט כל דפדוף העלה בחובו עוד "נכשל" אחד לחובתו.
עד שהגיע לפרק 7, ראש הממשלה כבר הבין שמהדוח הזה אי אפשר לחזור. אין ממנו תקומה. הוא, שהגה, יזם והקים את ועדת וינוגרד כדי לחסוך זמן, כדי למנוע מוועדת חקירה ממלכתית לגרור את המדינה לשנתיים-שלוש של דיונים ארוכים, עורכי דין יקרים ומכתבי אזהרה, חתם על תעודת הפטירה הפוליטית של עצמו.
כשהשופט וינוגרד החל להקריא את הדוח שלו, בחמש אחרי המלחמה, השתרר שקט. שמונה
מכל האנשים בעולם, הזדמן דווקא אביגדור יצחקי להגן על אהוד אולמרט אתמול, בערוץ 2. מבחינתו של אולמרט, בנימין נתניהו היה עדיף במקרה הזה. הוא לא היה עושה את זה רע יותר. עוד יצחקי מגן על אולמרט, והשופט וינוגרד החל להקריא את הדוח. פניו של יצחקי, עגולות מלכתחילה, התעגלו ככל שנקף הזמן. הוא השמין מנחת בשידור חי. חלומו להפטר מאולמרט, כדי "להציל את קדימה", קורם עור וגידים.
השופט וארבעת חברי הוועדה עשו שירות גדול לישראל. בניגוד לכל מחרחרי דיבתם, עוקצי עקבם ודורשי התפטרותם, הוכיחו אליהו וינוגרד, מנחם עינן, רות גביזון, יחזקאל דרור וחיים נדל, שהם היו הדבר הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון. הם עשו עבודת קודש. הדוח שלהם אמין, מפורט, בהיר, מגובה ונוקב. הם עשו את זה תוך זמן קצר.
הם לא עשו הנחה או חשבון לאף אחד. הם נאלצו להילחם על הלגיטימציה שלהם כל הדרך, בעודם מנסים להשתלט על ים העדויות והפרוטוקולים. מכוערת במיוחד היתה הקטטה עם זהבה גלאון, שעתירתה לבג"ץ לפרסום הפרוטוקולים נראית היום קנטרנית וצווחנית במיוחד. ההסבר של חברי הוועדה לסוגיית פרסום הפרוטוקולים, כפי שמובא בדוח, משכנע ומדויק.
עם כל הכבוד לעתידו של אולמרט, יש בדוח וינוגרד דברים חשובים יותר. גדולים אפילו מאולמרט. יש בו הזדמנות חד-פעמית לתקן את מערכת קבלת ההחלטות בישראל, את ההתנהלות השלטונית, את הממשק בין הצבא למקבלי ההחלטות. מהבחינה הזו, הדוח הוא גשם מרענן אחרי 34 שנות אובך מחניק. הזדמנות לניקיון כללי. רמונט לבלגאן הכאוטי ששורר כאן מאז מלחמת יום כיפור, שאחריה לא השכילה המערכת הישראלית לייצר את האיזון בין הצבא לשאר העולם.
וינוגרד מביא זרנוק גדול ושוטף בבת אחת את האבק שכיסה את הממשל הישראלי. הנה, כך צריך לקבל החלטות. כל מה שאולמרט לא עשה, כל מה שעמיר פרץ לא עשה, צריך לעשות. ועד כמה השתמש דן חלוץ לרעה בעוצמה המטורפת שיש בידי רמטכ"ל בישראל. זה הזמן ללכת על תיקון, על שינוי מהותי בכיוון התנהלותה של המדינה היהודית. לייצר מבנה פנימי של קבלת החלטות. מועצה לביטחון לאומי אמיתית. בחוק.
צה"ל יעביר לשם את כל המידע וישגר לשם את כל המומחים והקצינים. סוף לשלטון המזכירים הצבאיים. סוף לקונספציה. הקמת גוף לניהול משברים בתוך המועצה. בניית מערך כלים מקצועי, נקי, בשרני, שיאפשר לראש ממשלה בישראל לקבל החלטות ולמשול. גם אם הוא אזרח. בדיוק כמו ג'ון קנדי במשבר קובה. הוא הביא את "המבריקים ביותר", כדי לחשוב מחוץ לקופסה, להרגיע את הגנרלים ולהוציא מהמשבר את הפתרון הטוב ביותר שאפשר, בלי מלחמה.
ובואו נראה אם יעז להגיע לכאן ראש הממשלה הבא ולא להקים את הגופים הללו. יש כבר הצעת חוק המועצה לביטחון לאומי, מטעמה של חברת הכנסת עמירה דותן. היא צריכה להתקבל בכנסת פה-אחד.
מתוך הדוח: "אנחנו בוחנים היטב את התנהלותם של מקבלי ההחלטות במלחמה ומוצאים אותה מאופיינת בהישגים אך גם בליקויים. אבל לליקויים הקשים האלה יש להם, והיו להם, שותפים רבים מאוד. אלה כוללים לא רק אנשים ומוסדות, אלא גם תהליכים חברתיים עמוקים המגיעים עד כדי שינויים באתוס הלאומי עצמו. נדון בהם בדוח הסופי".
מה אומרת כאן הוועדה? היא אומרת שאם אפשר היה, צריך היה לפטר גם את העם. גם את החברה הישראלית, הנהנתנית, החוגגת, התלושה. החברה שהפסיקה להאמין בצה"ל, שהפסיקה לתרום, שהמצב בבורסה חשוב לה הרבה יותר מהמצב על גבול הצפון. חברה שלא מסוגלת להתמודד עם שמונה הרוגים בקרב קשה ומכתיבה לדרג המדיני, וגם הצבאי, להיכנס לפאניקה. חברה נהנתנית, סובאת, מסתאבת. גם כאן צריך תיקון דחוף.
מתוך דוח הוועדה: "יש לציין כי הרמטכ"ל הוא היחיד בין שלושת הקודקודים שהתפטר בעקבות המלחמה. רב-אלוף חלוץ אף פעל באופן ראוי לשבח כאשר ביצע בעקבות המלחמה שורה של תחקירים, לרבות תחקירים שבדקו את התנהלותו שלו (...) נגיד עוד לשבחו של הרמטכ"ל כי בנקודות מסוימות הוא הודה כי אכן טעה בהחלטות שקיבל אגב היציאה למערכה ובניהולה, וזאת בניגוד לממלאי תפקידי מפתח אחרים בהם אנו דנים שלא נשמעה מהם מילת ספק של ממש לגבי טיב החלטותיהם".
משפט מדהים. כל מילה נוספת מיותרת. מינוי חלוץ לרמטכ"ל היה טעות היסטורית, הוא כבר שילם את המחיר, אבל את הפסקה הזו הרוויח ביושר. ואלה שלא התפטרו, גם כן הרוויחו אותה ביושר.
לא קל לראות את פסטיבל הריקוד על הדם שנפתח אתמול ברשת "אל-מנאר" של חיזבאללה. תרועות הניצחון ההיסטריות האלה קשות לעיכול וגורמות להרהורים נוגים על ההלקאה העצמית המוגזמת שלנו, על הצורך שלנו לשכנע את כל העולם הערבי, ובכלל, שהפסדנו את המלחמה הזו.
אז קצת פרופורציות: חיזבאללה, המנצח הגדול של המלחמה, נאבק עכשיו על "ירידה לשטחים פתוחים מדרום לליטני", לאחר שבמשך שש שנים רבץ ושלט על גדר הגבול הצפוני. את זרוע הטילים האסטרטגית שלו איבד, כמו גם 800 מלוחמיו. איראן רותחת על נסראללה, שעדיין מסתתר בבונקר. כל זה לא ממתיק את הגלולה שלנו, אבל אסור לשכוח. ואפשר גם להתגאות שהמדינה היהודית הקימה ועדת חקירה. הקמנו אותה לא כי הפסדנו. הקמנו אותה כי לא ניצחנו.
מה יהיה עכשיו? הסיבות שמחזיקות עדיין את אולמרט בתפקיד פשוטות: ראשית, הוא בן אדם. מקווה עדיין לנס. רוצה לספור עד עשר לפני שהוא עושה משהו דרמטי. שנית, הוא יודע שאם ילך עכשיו, יהיה משול לגורודיש. מנודה. מגורש. שלישית, מה האלטרנטיבה? הוא לא מוכן להעביר את המדינה לביבי. הוא גם לא מוכן להעביר את המדינה לציפי. שמעון פרס? מבוגר מדי, מרחף, לא האיש שיכול לטלטל את המערכת.
למרבה הפרדוקס, אולמרט הוא, לדעתו, האיש היחיד שיכול לטלטל את המערכת. כן, זה אוקסימורון, אבל במצבו אולמרט נתלה גם באוקסימורונים. הוא הפוליטיקאי הכי מנוסה במדינת ישראל. קשה למצוא מוכשרים ממנו.
עד יולי 2006 חשב שהיה לו מזל גדול להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, ולהרוויח מן ההפקר. והנה, קרה מה שקרה. עכשיו מתברר לו שהוא ביש גדא. פיון שנקלע לסחרור שמחץ כל העומד על דרכו. למה? כי היציאה למלחמה הזו היתה מתבקשת, אבל אולמרט לא היה כשיר לבצע אותה. הוא היה פזיז, חסר ניסיון, נמהר. עכשיו הוא משלם את המחיר.
"דוח זה מוקדש לזכרם של פרחי חן, חיילי צה"ל, שנקטפו בטרם עת במלחמת לבנון השניה. הם השאירו אחריהם אם דומעת, אב דואג, אח עצוב, רעיה מתגעגעת ותינוק". כך בחרה ועדת וינוגרד לפתוח את הדוח שלה, כך בחרתי לסיים את הטור הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
