תהיי הרה ותשתקי!
אז מתי כבר אפשר לספר שאנחנו בהריון? אחרי השקיפות עורפית, בתחילת חודש חמישי או רק עם שחרור הצאצא משירות סדיר בצה"ל? רויטל ויטלזון יעקבס קובלת על קשר השתיקה ההריוני, שמתגלה כעוד מזימה שובניסטית
אז קוראותיי המהממות, אתן צודקות ומגיע לי בראש. האמת שרציתי. מתתי. בכל פעם שחשבתי שאני הולכת להתפגר מבחילות, בכל פעם שכבר הצלחתי להקיא ת'נשמה ונתקע לי הפסטו במערות האף, הייתי בטוחה שמהרגע שאני יודעת גם אתן תדעו ושנעבור את זה יחד שבוע אחרי שבוע. האמנה לי, כמה רציתי לכתוב טור שיזעזע את אמות הסיפים של המדע עם התגלית המדהימה, שהרחם בכלל נמצאת באיזור הישבן, שמצידו מוגדר בימים אלה פחות כישבן ויותר כספסל גינה המרופד בטונות של שומן.
אבל אז גיליתי לתדהמתי עובדה מזעזעת: גם האתאיסט הכי גדול, פרופ' לאפיקורסיות ומי שעשה דוקטורט על ניפוץ אמונות תפלות, גם הוא, בכל מה שנוגע להריון, הופך במיידי לבבא הכי משוגע מפקיעין.
שנים חשבתי שהריון זה כמו אירוסין. זה משהו שאת מחכה לו הרבה זמן. בתלאות הדרך, לך ולבני משפחתך בא למות. כולם שואלים אותך על זה, כולם מנתחים מאחורי גבך את הסיבות לאסונך (את לא מתחתנת כי את בררנית, את לא בהריון כי את חושבת שקריירה זה הכי חשוב וכו'). אבל אז כשזה קורה, כשזה סוף סוף בא, חשבתי שגם הבשורה הזו נצעקת עד לב השמיים, וכל שיחות הטלפון עם החברות מתמלאות בקריאות קרב אולפניסטיות: "אני בהריון" "אההההההה".
אז זהו שלא. לספר על הריון זה כמו לספר שגילו לך מחלה פסיכיאטרית. את: "אני בהריון". אמא/אחות/חמות/גיסה: "טוב שסיפרת לי, אבל בינתיים אל תספרי לאף אחד". את: "עד מתי?" הן: "עד שרואים דופק / עד שרואים בטן / עד שרואים אותך עם עגלת תינוק וגם אז שימי עליו מלא חמסות. אה, ואם אומרים עליו שהוא יפה, תגידי שהוא נולד עם שפה שסועה והוא גם חולה צליאק".
מאיפה הפחד הזה? הרי בעזרת ה' הכל יהיה בסדר, ויש סיבה לשמחה, אז למה דווקא את זה להחביא? ועוד בהתחלה – תקופת "תור דיכאון הזהב" של ההריון? ואז הבנתי שהמניע לזה הוא פשוט – שוביניזם טהור.
יש
בדיוק מהסיבה הזאת מחרישים את תחילת ההריון. לא "סמוי מן העין" ולא נעליים. רק אנחנו יודעת, שדווקא התקופה הראשונה להריון, התקופה בה את אמורה לגלם את נצר הנשיות – היא, היא התקופה בה אין גברי ממך ברחבי תבל. הקולות שאת משמיעה עת את מנסה להקיא המזכירים את משתאות החיילים הרומאים ותחרויות הגרעפסים שלהם, המיחושים המוזרים ותחושת האיכס הכללית.
על מנת שלא תשתפי את העולם בדברים האלה, ובכך תקטיני את הסיכוי להמשכיות המין האנושי, הוחלט בוועד הגברי להטיל עליך פחדים וחרדות שאסור לדבר על זה. כל זאת מנקודת הנחה, שעם ההורמונים והחיפוש אחר חולצה שתצליח להסתיר את הגומי של חצאית ההריון המכוערת – פשוט תשכחי הכל.
אז שביזות, יוחנן. כנגד שלושה טרימסטרים כתבה טורים הפולנייה, ומכיוון שאין גופני ולא אסתטי מהריון, כנראה שמטעמי צניעות, גברים רבים יאלצו לא לקרוא אותם. ככה זה כשהגברים הדתיים חושבים שהדבר היחיד שצריך לשאול בהריון זה: "להביא לך מלפפון חמוץ?". אחרי שתקראו קצת עוד תבינו שאיך לעזאזל אני יכולה לחשוב על מלפפון חמוץ, כשכל מה שמטריד אותי, זה האם לא הבטיחו לנו ש"עפולים" היא אחת מהמחלות שהתורה הבטיחה כי יישארו רק בתחומי מצרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
