השיטה להישאר בורים
גדי טאוב חושב שמערכת החינוך חושבת מזה שנים שתפקידה להקנות "כלים" ולא ידע, והתוצאה היא תלמידים חסרי ידע וזהות
אפשר להתווכח על התוכן. אפשר להתווכח האם "שפוך חמתך על הגויים" זה מה שהיינו רוצים ללמד את בנינו. אבל אי אפשר להתווכח על כך שלאום משמר את זהותו בכך שהוא מנחיל מורשת, לא כי יש לו "שיטות לימוד". אם שרת החינוך לא יודעת מה תפקידם של טקסטים משותפים בחייה של אומה, היא לא צריכה לעמוד בראש המשרד הממונה על ההמשכיות.
מערכת החינוך סובלת ממחדל מתמשך בתחום הזה. התלמידים שלנו יוצאים מבתי הספר התיכוניים בלי ידע, בלי אוריינטציה ובלי תחושה יציבה של זהות. כבר שנים רבות שמערכת החינוך חושבת שתפקידה להקנות "כלים" ולא ידע ספציפי.
התוצאה היא שתלמידינו לא יודעים כמעט דבר על המורשת ההומניסטית של הציונות, ולא על ההיסטוריה של העם היהודי, של העולם הדמוקרטי, או של האנושות בכלל. העברית שלהם דלה, והאמצעים שלהם להבין את עצמם ואת לבטיה של מדינתם פרימיטיביים.
הם מקבלים מנה דיאטטית של ליברליזם שטוח בשעורי אזרחות, ומנה קלושה וקדם-ציונית של זהות יהודית בטקסי החגים ובשיעורי ההיסטוריה והספרות. עכשיו לקחה שרת החינוך את המחלה של מערכת החינוך - היעדר ידיעה, תוכן, שינון - והפכה אותה לאידיאולוגיה של המשרד.
משרד החינוך הוא לא המקום של תמיר
מה שמשרד החינוך היה צריך לעשות הוא לשאול את עצמו איך במדינת הלאום היהודית בוגרי מערכת החינוך אינם יודעים כמעט דבר על מסורת המחשבה של תנועת השחרור הלאומית היהודית? איך ייתכן שבוגר תיכון לא ידע כמעט כלום על תנועת ההשכלה, על האמנסיפציה, על לבטיהם של אנשים כמו ליאו פינסקר, משה הס, הרב קוק, הרצל, ברנר ובן-גוריון?
איך ייתכן שאחרי 12 שנות לימוד, לא ידעו בוגרינו איך התמודדה התנועה הציונית עם שאלת הזהות הדתית מול זו הלאומית? איך ייתכן שהם לא ידעו להסביר למה התנועה שביקשה לעשות את היהודים לאנשים עומדים ברשות עצמם, נולדה דמוקרטית, ותאבד את נשמתה אם לא תישאר כזאת? איך ייתכן שבעוד שבאמריקה - ארץ לא במיוחד משכילה - כל בוגר
תיכון יודע בעל-פה את הפסקה השנייה של הצהרת העצמאות האמריקנית, הרי שבוגר תיכון אצלנו לא יכול להסביר את מגילת העצמאות שלנו, אפילו לא לזהות פסקה מתוכה?
אני מאוד שמח לראות את פרופ' יולי תמיר ליד שולחן הממשלה. הרבה מדעותיה נראות לי מאוד. אבל משרד החינוך הוא בהחלט לא המקום בשבילה. בחברה שעומדת בפני סכנת התפרקות לסקטורים, במצב שבו כל מה שיוצר סולידריות נפרם ומושמץ, הדבר האחרון בעולם שישראל צריכה הוא שרת חינוך, שתנהל מתקפה שיטתית על עצם קיומו של התוכן המשותף, בשם פילוסופיה חינוכית מיושנת, שפשטה את הרגל מזמן.
בעוד כמה שנים עוד יתברר לנו, שעמיר פרץ למשרד הביטחון לא היה השגיאה הגדולה ביותר במינויים של מפלגת העבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
