תחקיר: כך התגלגלנו למלחמה שלא רצינו
הרמטכ"ל דרש להחשיך את לבנון מהאוויר. פרץ התנגד אך קיבל את עמדת הצבא. השרים לא הבינו על מה הם מצביעים. איש לא ראה את התמונה הכוללת, והתגלגלנו למלחמה. היום הראשון
לאייזנקוט לא היה ספק: חיזבאללה יגיב על התקיפה בכפרים בירי רקטות לעומק העורף הישראלי, ובכך תיפתח מערכה קשה. מאוחר מדי, ענה לו אלוף הראל, אי אפשר כבר לעצור את המטוסים. כל אחד מהגורמים שקיבלו את ההחלטה על התקיפה נמצא בתוך תמונת עולם משלו, הוסיף. המקסימום שאפשר לעשות הוא לנסות להשתלט על האירוע, כדי שיהיה לו סוף.
כאשר חלפו האלופים על פני לשכת הרמטכ"ל התפזרו איש איש למשרדו, בטנם התהפכה. בבסיסי חיל-האוויר ברחבי הארץ כבר היו בעיצומן של ההכנות האחרונות למבצע תקיפת הפאג'רים, אבל אף אחד לא ראה תמונה שלמה וברורה. ישראל עמדה לצאת למערכה בלבנון מתוך תחושה קשה של השפלה ודחף עז לנקום, ללא תוכנית ברורה כיצד להשיג יעדים בגובה השמים וללא לוחות זמנים.
ובאמת, כפי שאמר האלוף הראל, כל גורם שהיה מעורב בהחלטות שהתקבלו ביום הגורלי ראה תמונה אחרת. השרים, שאישרו את התקיפה בעקבות חטיפתם של חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר באותו בוקר ללבנון, אפילו לא ידעו שצה"ל לא המליץ על ביצוע המבצע. הם פשוט שימשו חותמת גומי להחלטה מבושלת שהובאה בפניהם. מבחינתם, צה"ל עמד לצאת למבצע שיימשך כמה שעות, לכל היותר כמה ימים. הם לא יכלו להבין כי למעשה החליטו על מלחמה.
התוכניות המוקדמות של צה"ל למקרה של מלחמה בלבנון היו שונות: הן כללו תקיפה של יעדי תשתית כדי לאלץ את ממשלת לבנון לפעול בעצמה נגד חיזבאללה, ומהלך קרקעי להרחקת הקטיושות מהגבול. אבל תוכניות המגירה הללו עוקרו: מצד אחד, על ידי הדרג המדיני שלא אישר פגיעה במטרות תשתית; מצד שני, על ידי הרמטכ"ל חלוץ שפסל על הסף את האפשרות לפעולה קרקעית בלי שהציג תוכנית אחרת. אלופי צה"ל והרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה והשרים - איש לא ידע מה יהיה השלב הבא אחרי תקיפת הפאג'רים.
הידיעות הראשונות על אש בצפון הגיעו לקריה כאשר בלשכת שר הביטחון עמד להתחיל דיון על תקיפה שבוצעה בעזה לפנות בוקר. זה היה הניסיון לחסל את ראשי הזרוע הצבאית של החמאס אחמד רנדור ומוחמד דף. החיסול נכשל - הם רק נפצעו.
כ-15 מבכירי מערכת הביטחון, ביניהם הרמטכ"ל חלוץ וראש השב"כ יובל דיסקין, התיישבו באותו בוקר מסביב לשולחן הארוך. במכשירי הזימונית שלהם התקבלו הודעות על פצצות מרגמה שנפלו במוקדים שונים לאורך גבול הצפון. הנטייה הראשונית היתה לחשוב שמדובר בשחרור קיטור מצד חיזבאללה בתגובה על ניסיון החיסול של דף ורנדור, אבל הלב ניבא רעות והעלה את האפשרות שהירי משמש הסחה לפעולת חטיפה.
ראש אגף המבצעים אייזנקוט נטש לכמה רגעים את הדיון כדי להתעדכן בטלפון בנעשה בצפון.
איפה זה קרה בדיוק? שאל פרץ. סגן הרמטכ"ל אלוף משה קפלינסקי הציג על גבי מפה שהונחה על השולחן את הקטע בין נקודות הדיווח 104 ו-105 של גדר המערכת, מצפון למושבים שתולה וזרעית, שבו אבד הקשר עם "לבנה". זו שעה סבירה לחטיפה? שאל פרץ. כן, ענו לו אנשי הצבא.
הדיון הראשון היה התייעצות מצומצמת בין שר הביטחון פרץ לרמטכ"ל חלוץ. בשלב הזה החיזבאללה כבר הודיע כי חטף שני חיילים ישראלים שהועברו ל"מקום בטוח". במקביל מסר הארגון כי תמורת החיילים שבידיו הוא ידרוש לשחרר אלפי אסירים.
יחד עם פרץ וחלוץ השתתפו בהתייעצות המצומצמת העוזרים האישיים. לכולם היה ברור שצה"ל אינו עומד בפני מהדורה חוזרת של תקיפת מטרות נקודתיות בדרום לבנון בלבד. האירועים החדשים בצפון גרמו לתחושה כי ההרתעה הישראלית כלפי שכניה נשחקת עד דק, הופכת לאבק.
חלוץ היה להוט להסב נזק כלכלי כבד ללבנון. למרות האסרטיביות, לא זרם פרץ עם הראש של הרמטכ"ל. כבר בהתייעצות הראשונה עלתה השאלה אם צריך לגייס אנשי מילואים. המזכיר הצבאי של שר הביטחון, תא"ל איתן דנגוט, אמר שלדעתו גיוס מילואים הכרחי לאור האפשרות שהעימות יתרחב. חלוץ שידר בשפת הגוף שלו שהוא אינו אוהב את ההתערבות של דנגוט וחתך: אני כבר נתתי הנחיה לא לגייס אף אחד.
אחר הצהריים חגג מזכ"ל חיזבאללה את החטיפה במסיבת עיתונאים בביירות. נסראללה נראה זחוח, אבל ניגב זיעה מדי פעם. אולמרט טירון, שר הביטחון טירון, והרמטכ"ל חדש, לגלג. אני מציע שלפני ישיבת הקבינט שלהם יתייעצו עם קודמיהם מה לעשות. בביירות, בירושלים, בתל-אביב - השאלה לא היתה אם ישראל תגיב, אלא איך.
התחקיר המלא שמובא במוסף השבת של מעריב הינו חלק מספר על המלחמה שיופיע בקרוב
נא להמתין לטעינת התגובות
