משפט הקופים
בפסק דין ראשון מסוגו הכיר בית המשפט בסבלם של קופי המקוק הגדלים בחוות הקופים שבמושב מזור ונשלחים לחו"ל לשמש בניסויים רפואיים. כתב וצלם "סופשבוע" נכנסו לחווה לביקור נדיר. מסמך
החווה היא סמרטוט אדום המתנופף מול פרצופם של הארגונים. הם סימנו לעצמם למטרה לסגור אותה, אבל נכשלו בכל הנסיונות לעשות כך. גם נסיונות חלופיים לפגוע בפעילות החווה, כמו הניסיון למנוע את הטסת הקופים במטוסי אל על, כשלו. אפילו מנגנון אפקטיבי יותר לפיקוח על המתרחש בחווה לא התגבש במהלך השנים.
הכשלונות הללו מפתיעים, משום שבשנים האחרונות בתי המשפט דווקא מאירים פניהם לבעלי החיים. כך, למשל, זכו התנינים שיפסיקו לטלטל אותם בקרבות אדם-תנין בחמת גדר; החתולים זכו להגנת בג"ץ מפני השמדה המונית; ואפילו פיטום האווזים הופסק, חרף הפגיעה בפרנסת החקלאים. רק בושמיץ ושותפיו מצליחים להמשיך לנהל חווה, שממנה נשלחים היצורים הקרובים ביותר לבני אנוש אל מותם הכמעט ודאי.
איך זה קורה? בושמיץ ושותפיו לניהול החווה אינם מהססים לפעול בנחרצות להשתקת כל קול של מחאה והתנגדות לפעילות החווה: מהגשת תלונות במשטרה, דרך תלונות לרשם העמותות, ועד תביעות דיבה וקובלנות פליליות נגד העומדים בראש ארגוני בעלי החיים. אבל דווקא פסק דין מאלף שניתן באחרונה בבית משפט השלום בכפר סבא, בתביעה שהגיש בושמיץ עצמו, חושף לראשונה את הדרך שבה מתנהלת החווה.
השופטת ניצה מימון-שעשוע מצביעה בפסק הדין על האופן שבו מנווטת חוות הקופים בהצלחה בין כל הגורמים שאמורים היו לפקח עליה - ובעצם אינם עושים זאת כראוי. בעקבות פסק הדין ופניית "סופשבוע", הסכים בושמיץ לביקור שלנו בחווה ולצילום בה. ביקור מתואם מראש, בליווי, אחרי הכנה מדוקדקת, ותוך איסור מפורש לצלם אותו עצמו שם. ועדיין, הסכמה מפתיעה לביקור ראשון של כלי תקשורת בתוך המרחב הטעון, שמוציא מן הדעת את כל חובבי החיות בישראל.
ד"ר בושמיץ הוא השותף הפעיל מבין שלושה שותפים בבעלות על החווה, הנמצאת במושב מזור במרכז הארץ. הוא מופקד לא רק על הטיפול בקופים, אלא גם על הטיפול בפעילים למען בעלי החיים. "אני טרף קל מבחינתם", הוא אומר בשיחה עימו. "ראית אותם פעם הולכים לבתי חולים להפגין נגד רופאים שעושים את הניסויים בבעלי חיים? הרי משפחות החולים יסלקו אותם משם במכות". את הפעילים מתאר בושמיץ כמפלצות צמאות דם - בדיוק כפי שהם מתארים אותו. פרט לתביעה המדוברת, בושמיץ הגיש עוד שתי קובלנות פליליות נגד פעילים, אבל חזר בהן לאור פסק הדין.
בנוסף הגיש תביעת דיבה אזרחית נגד ענת רפואה, פעילה מרכזית בארגונים למען בעלי חיים. מבחינתו, הקורבנות בסיפור הזה אינם הקופים אלא הוא ומשפחתו. מסיבה זו הוא מסרב בתוקף להצטלם. הוא מדבר על חשש מכך שתמונתו תעורר שוב את ההפגנות הקולניות נגדו מלפני עשר שנים. אז, הוא מספר, איימו עליו ועל ילדיו.
להגנתו, בושמיץ מגיש נגד הפעילים תביעות שונות. כך היה במקרה של יושבת ראש העמותה למדע מוסרי איילת סלעי-רייז, שהוביל לפסק הדין האחרון. קצפו של בושמיץ יצא על מספר פרסומים של העמותה שבראשה עומדת סלעי-רייז. הפרסום הראשון ייחס לו ניגוד עניינים, בהיותו בו בזמן גם בעל החווה וגם וטרינר עירוני של עיריית הוד השרון (תפקיד שאותו סיים בינתיים). הפרסום השני ייחס לו את החזקת הקופים בתנאים מחפירים, תחת "תנאי גידול קשים ואכזריים". הפרסום השלישי תיאר אותו כמי ש"מעניין אותו רק הכסף". בושמיץ לא היסס והגיש לפני כשש שנים קובלנת דיבה פלילית.
והנה, בפסק הדין שלה דווקא זיכתה השופטת את סלעי-רייז. תוך כדי כך, נמתחה בפסק הדין ביקורת קשה על הדרך שבה מנוהלת החווה ועל האופן שבו מפקחים עליה הגורמים האמונים על כך. אבל בושמיץ רחוק מלהרים ידיים. במקום זאת, הוא הגיב בהגשת ערעור.
"אני לא פושע",
בושמיץ הגיש את הקובלנה מתוך ביטחון גמור, לא רק בתנאים המשופרים שהוא מספק לקופים, אלא גם ביכולתו לגייס עדים שיפארו ויהללו תנאים אלה. מרביתם אנשי רשות הטבע והגנים, שתפקידם לפקח על החווה. בושמיץ גם הציג אינספור אישורים, רשיונות ותעודות, שמעידים על איכות החיים של הקופים בחוותו. אבל במהלך המשפט נחשפה רמת הפיקוח האמיתית של הרשות. בנייר עמדה של השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי מ-2003, אשר הוגש לבית המשפט, נכתב: "על הרשות לקיים פיקוח שוטף הן בחווה עצמה והן על הייבוא והייצוא, ולבדוק אם ישנן חריגות כלשהן מתנאי ההיתרים, או הפרה של חוק הגנת חיית הבר או חוק צער בעלי חיים. דברים אלה אינם נעשים היום".
גם השר לשעבר לאיכות הסביבה יוסי שריד עלה על דוכן העדים כעד הגנה מטעמה של סלעי-רייז. שריד, חובב בעלי חיים ידוע, לא הסתיר את איבתו לבושמיץ ואת אהדתו למאבק הארגונים נגדו. לשיטתו, ההתבטאויות נגד בושמיץ, שבגללן הוגשה הקובלנה על ידיו, פשוט עדינות מדי. "אלה ביטויים צמחוניים, שלא מתקרבים בכלל למה שקיים בשיח הציבורי", אמר שריד. "אם היו משתמשים בביטויים חריפים יותר, אולי מצבם של בעלי החיים היה טוב יותר". בושמיץ ופרקליטו רוברט פישמן מציינים שדווקא בתקופת שריד כשר, שגשגו עסקי החווה יותר מאי פעם.
לצורך הכנת הכתבה ביקשנו לבקר בחווה, לצלם ולהתרשם מהתנאים השוררים בה כיום. פסק הדין, יש לציין, עוסק בטענות שהועלו כבר לפני כעשור, ובתביעה שהוגשה על ידי בושמיץ לפני כשש שנים.
לפני הכניסה לחווה עצמה עברנו תדרוך במשרד שקירותיו מכוסים בפוסטרים שמפארים את הישגי הניסויים בבעלי החיים. מעל תמונת מפגינים נכתב באירוניה שחייהם הוארכו ב-12 שנה הודות לניסויים. "עכשיו זה כבר 20", עדכן בושמיץ. הצלם יונתן שאול ואני קיבלנו ניילונים לעטיפת הנעליים ומסיכות לפה. "זה כדי לשמור על ההיגיינה ולהגן על הקופים, לא עליכם", אמר בושמיץ. בדרך לכלובים עברנו בחדר ניתוח וטיפולים עבור הקופים. "אין לנו מקרים של מוות כאן, אולי אחד לכמה שנים. היתה קופה שמתה בניתוח קיסרי. עקרונית, הקופים מאריכים כאן חיים הרבה יותר מאשר בטבע", אמר הדוקטור.
בעין ובעדשה בלתי מקצועיות ניתן להתרשם שהמקום היה מוכן לקראת הביקור. במיוחד הכלובים הגדושים במתקני העשרה צבעוניים, ששיוו למקום חזות עליזה במיוחד של לונה פארק. הקופים היו לחוצים, רצים תמיד לחלק הכלוב המרוחק מהמקום שבו עמדנו. הוסבר לנו שזה בגלל נוכחותנו, האורחים הזרים, ובמיוחד בגלל המצלמה של יונתן. בגני חיות, נזכרתי, קופים רואים בכל יום מבקרים זרים, חלקם רעשנים במיוחד, ואינם נרתעים או נלחצים כמו כאן. מן הסתם, בני אדם אינם מהווים בשורות טובות במיוחד לקופים כאן.
בבית המשפט נגעה השאלה המרכזית לטענת ההתאכזרות לקופים. פרקליטיה של סלעי-רייז, עורכי הדין אלון רום ורוני הרניק, שייצגו אותה בהתנדבות, העדיפו להתמקד בנתון אחד מרכזי: מועד הפרדת הקופיפים הקטנים מאמותיהם. בטבע הפרדה זו מתבצעת לאחר ארבע עד שבע שנים כשמדובר בזכרים, ואילו נקבות כלל אינן נפרדות.
השופטת בחרה להסתמך בפסק דינה על דוח ביקורת שכתבה ד"ר תמר רון מחטיבת המדע של רשות שמורות הטבע והגנים ב-96'. בדוח נאמר כי ההפרדה בחווה נעשתה בטרם עת, בגיל שישה עד תשעה חודשים. הסיבה לכך כלכלית: ככל שהתינוקות ייגמלו ויורחקו מוקדם יותר, תוכלנה האמהות להתעבר בתדירות גבוהה יותר, מה שיגביר את קצב הייצור. אמהות שמטפלות בגורים לאורך זמן הן אמצעי ייצור מושבת ובזבזני.
בושמיץ שולל את התזה הזו: "קופה יכולה להיכנס להריון גם כשהיא עדיין מטפלת בגור בוגר יותר. לא ראית בבני ברק נשים בהריון עם תינוקות גדולים יותר? הדוח של תמר רון אינו רציני. היא היתה אצלי פעם אחת במשך 20 דקות כדי לכתוב מסמך בשביל התקשורת והעמותות שפועלות נגדי". אלא שבנקודה הזו סותר בושמיץ את עדותו שלו במשפט: "היא ביקרה לפחות שלוש פעמים בחווה לפי מה שאני זוכר".
מלבד הדוח של רון, נתמכו הפרסומים נגד החווה במסמכים נוספים. בפברואר 2000, בעקבות תלונה שהוגשה במשטרה נגד החווה, נערך בה סיור פתע של מומחה לזואולוגיה, ד"ר רוני ראדו. בחוות דעתו נכתב על הרעבה (הקופים קיבלו מזון בשעה 12 בצהריים ולא זכו לארוחה נוספת עד למחרת היום), על היעדר מקומות מסתור שבהם קופים חלשים יכולים להסתתר מפני תוקפים חזקים, ואף אושרה בה ההפרדה המוקדמת של ולדות מאמותיהם.
"אין חולק", כותבת השופטת בפסק דינה, "כי ההפרדה המוקדמת אינה משרתת כלל ועיקר את טובתם של הקופים אלא נועדה אך ורק להעשיר את כיסם של בעלי החווה, בכך שנגרם זירוז לא טבעי של ההתעברות הבאה של הקופות. אין ספק כי מדובר במעשה אכזרי וקורע לב מבחינה פסיכולוגית, וכי תגובתם של הקופים. . . מבטאת בבירור את סבלם, חרדתם ומצוקתם".
והשופטת מסכמת: "הפרדת התינוק מהאם לפני הגיע התינוק לגיל שנה הינה בלתי סבירה מבחינת מניעת סבל, ויש יסוד להניח כי הפרדה כזו היא בגדר גרימת עינוי לבעל חיים, ועל כן יש לאוסרה". ואכן , בהיתר המחודש שניתן לחווה בינואר 2001, נדרשו בעליה להוסיף מתקני מסתור לקופים ולא להפריד את התינוקות מאמותיהם לפני גיל שנה. תנאי זה, נכתב בפסק הדין, הינו חידוש שלא נכלל בהיתרים הקודמים.
מעבר לקביעה הנחרצת בדבר סבלם של הקופים, נחשף בבית המשפט היעדר פיקוח אפקטיבי על הנעשה בחווה. בית המשפט אימץ בהכרעתו את הדוחות של ד"ר רון, של ד"ר ראדו ושל ענבל בדיחי, מאסטרנטית מאוניברסיטת תל אביב. הוא העדיף אותם על פני מצעד תומכי בושמיץ, אנשי רשות הטבע והגנים וחברי ועדת המעקב הממשלתית שתפקידם לפקח על החווה.
אחד מחברי הוועדה, פרופ' יוסף טירקל, זואולוג מאוניברסיטת תל אביב, העיד: "אם הייתי קוף, לא הייתי מתנגד להיות בחוות מזור". ואילו על העניין המרכזי במשפט - ההפרדה המוקדמת והטראומטית של הקופיפים מאמותיהם - אמר שזה רק "אי נוחות. . . אין פה שום אכזריות, זה כמו שמוציאים את היונים מהקן". אלא שבמהלך חקירתו בבית המשפט בידי עו"ד רום, התברר פרט מעניין נוסף: רום: אתה עובד באוניברסיטת תל אביב? טירקל: כן. רום: אני מבין שקופים מגיעים אליכם מהחווה של מר בושמיץ. טירקל: נכון, שלושה קופים לפני שלוש שנים. . . האוניברסיטה רכשה אותם. רום: אתה הזמנת אותם. טירקל: מכיוון שזה קשור לבדיקה התנהגותית לקופים שאני מבצע, האוניברסיטה קיבלה ממני להזמין את הקופים".
כך התברר שטירקל הוא לא רק מפקח על בושמיץ, הוא גם היה לקוח שלו. עדות מביכה נוספת סיפק ד"ר גיורא הוידה, נציג השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ויושב ראש ועדת המעקב הממשלתית: "המצב תקין; המצב מעולה; הצוות מהימן; אין סטרס. . .", אמר הוידה. בהמשך, במהלך עדותו, התברר שאין לו מושג בסיסי על אוכלוסיית קופי המקוק שבחוות מזור. לשאלה של עו"ד רום האם הוא יודע מתי מסתיימת תקופת הינקות של גור בטבע, ענה: "אני לא יודע". לשאלה מהי תוחלת החיים הממוצעת של קוף ממין זה בטבע, ענה שמונה עד 12 שנה. התשובה הנכונה היא 37 שנה.
חגי אילן, עד נוסף מטעם הרשות, העיד כי הצד הפסיכולוגי של רווחת בעלי החיים אינו מעניינו. כשהתייחס לספירת הקופים בחווה, כחלק מתהליך הביקורת, אמר: "תראה, חיות זה דבר שזז. אני לא יכול לספור אותם". את התגובה הזו הגדירה השופטת כ"תמוהה".
קשה להתפלא על כשלון הארגונים במאבקם לסגירת החווה. גם שרי איכות הסביבה שניסו נכשלו בכך. השר צחי הנגבי הוסיף וכתב בנייר העמדה שהכין: "במתן היתרי סחר לחוות מזור, רשות הטבע והגנים מתעלמת מהסבל שנגרם לקופים עקב לכידתם בטבע, אחזקתם בחווה, העברתם והסעתם בארגזים, ולבסוף-העינויים שהם עוברים בניסויים עצמם". והוא מסכם: "המדיניות הלאומית צריכה להתאים עצמה לערכי המוסר ולנורמות הציבוריות, ולא לאינטרסים הכלכליים הצרים של יחידים. במקום להישאר ברשימה המפוקפקת של מדינות העולם השלישי שעוסקות בסחר בקופים, חובתנו להצטרף לשורת המדינות הנאורות שחדלות מעיסוק אכזרי זה".
ייתכן שפסק הדין של השופטת מימון-שעשוע, שבו נאמר בין היתר שמדובר ב"יצורים תבוניים הדומים לאדם ביכולתם לחוש כאב וסבל, לזכור חוויות טראומטיות ולהביע רגשות", הוא שלב חשוב בדרך להפסקת פעילות החווה. עו"ד רום הגדיר את פסק הדין כמגילת הזכויות של הקופים בישראל, "שבה, במאה ה-21, מוחזקים אצל הווטרינר בושמיץ למעלה מאלף קופים בתנאים מחפירים ואכזריים, כשכמעט כולם נשלחים בארגזים למדינות זרות לצורך ניסויים מזעזעים".
בית המשפט גם נתן משקל לתפקיד הציבורי שממלא המאבק בחווה. "יש לזכור", נכתב בפסק הדין, "כי הדעה בדבר אכזריות תנאי ההחזקה מובעת מפי אגודה שחרתה על דגלה להשמיע בשיח הציבורי את קולם של בעלי החיים חסרי הישע, שאינם מסוגלים להשמיע את קולם בעצמם. במקרה דנן, האגודה השמיעה את קולם של קופי המקוק ארוך הזנב שהם ממשפחת קופי האדם".
נושא הניסויים עצמם אשר נערכים בקופים לא היה חלק מהמשפט, אבל השופטת טרחה בכל זאת לציין ש"אין מחלוקת כי ניסויים אלה, שאליהם נשלחים הקופים שנמכרו או יוצאו מהחווה, אכן הינם 'קשים ואכזריים' מבחינת בעלי החיים שעליהם נערכים הניסויים. . .".
הגשת תביעות וקובלנות על ידי בושמיץ נגד מתנגדיו מסתמנת כנדבך מרכזי בדרכו להבטחת המשך פעילות החווה. לסלעי-רייז, שזוכתה בסופו של דבר זיכוי מלא, אין ספק בכך. "אני אדם ישר ושומר חוק", היא אומרת. "חטאי היחיד הוא שאכפת לי מאיך שמתייחסים לבעלי חיים במדינה שלנו. באופן קפקאי, מצאתי את עצמי בתוך הליך פלילי, נדרשת להוכיח את יושרי במהלך משפט שנמשך שש שנים, ובסיומו פסק דין המהווה'תעודת יושר' שלא ביקשתי לעצמי".
על הטענות כאילו הארגונים פועלים נגד ילדיו של בושמיץ היא אומרת: "מעולם לא היה לנו כל קשר למשפחתו או לילדיו. בשנת 2000 הוא שכר יחצן ויועץ תקשורת, ובסמיכות מפתיעה לכך צץ פתאום כל עניין הפגיעה כביכול בילדים. זה היה מסע תקשורתי מתוזמן ומתוכנן, שמטרתו להסיט ולהסיח את דעת הציבור מהיותו של בושמיץ סוחר בחיות למטרת בצע כסף.
"אשר לי, ד"ר בושמיץ ניהל נגדי רדיפה אישית מאז התחלתי לעמוד בחזית הציבורית לסגירת מזור. הוא איים עלי ועל מתנדבים נוספים בתביעות שונות, הגיש נגדי תלונות למשטרה ולגורמים שונים וניסה בכל דרך להתיש אותי ולגרום לי לסגת מנסיונותי לעזור לקופים שבהם הוא מחזיק. הקופים השבויים שם הם חיות מפותחות וחברתיות. הם מסוגלים לחשוב, לפחד, להרגיש כאב ולסבול. לא אפסיק להילחם למען הקופים האומללים, עד לסגירתה של חוות מזור ושיקומם של הקופים".
נא להמתין לטעינת התגובות
