פרוצדורה משפטית
יוסף לפיד סבור שמבקר המדינה נכנס לנעלי הממשלה במקום לבקר את מעשי השלטון
מדינה מתוקנת פועלת במסגרות הקבועות בחוק ועל-פי תהליכים (פרוצדורה), שמחייבים את הגורמים הפועלים בשם ומטעם רשויות השלטון. לא במקרה מתעורר ויכוח כאשר בג"ץ פוסל חוק שהכנסת חוקקה. הכנסת אינה אוהבת פגיעה בריבונותה כגוף מחוקק.
גם כאשר הכנסת נכנסת לנעליה של המערכת המשפטית, כמו במקרים שבהם ועדת הכנסת מסרבת להסיר חסינות של חבר כנסת ומונעת בכך את העמדתו לדין, מתעורר בציבור ספק לגבי תקינותה של הכנסת. כאשר נגיד בנק ישראל קובע את גובה הריבית בניגוד לתחשיבי האוצר, אנו עדים לסכסוך בשאלה מי מנהל את מדיניותה המוניטרית של הממשלה.
אבל אלה הם מקרים נדירים, ועד כה ידע הציבור וידעו זרועות השלטון מי מוסמך לעשות מה, ומי לא מוסמך לחדור לסמכותו של גורם ממלכתי אחר. כאשר אזרח אינו יכול לסמוך על קיומן של המסגרות הקובעות את סמכויות גורמי השלטון, הוא מאבד את ביטחונו בתקינותה של המערכת. סופה של דרך חתחתים זו מובילה לאנרכיה.
מבקר המדינה אחראי לטירוף המערכות
וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. כאשר היועץ המשפטי לממשלה מסרב לייצג בבג"ץ את מבקר המדינה, כי הוא מסתייג מדרכי הפעולה של המבקר, והיועצת המשפטית של הכנסת מסרבת לייצג בבג"ץ את יו"ר ועדת הביקורת של הכנסת, כי היא מסתייגת מהתנהלותו, אנו עדים לבלבול יוצרות, המעורר ספק לגבי תקינות המשטר.
כאשר יו"ר הוועדה לביקורת המדינה מצהיר כי "הכנסת היא הכנסת ובג"ץ הוא בג"ץ", הוא אינו מדבר על הפרדת רשויות, אלא על זכותו להפר את החוק ללא בקרה משפטית. כאשר מבקר המדינה מתייחס אל ראש הממשלה כאל פושע בפוטנציה, וראש הממשלה מתייחס אל מבקר המדינה כאל פגע רע, התקשורת חוגגת, אבל האזרח צריך להתאבל, כי פוגעים באמונתו בתקינות השלטון.
האחראי לטירוף המערכות
העובדה שאחר-כך הוא רץ לספר לחבר'ה וסיבך את הכנסת, את הפרקליטות ואת בג"ץ, רק כדי לחטוף מזרי הדפנה של ועדת וינוגרד, היא רק חטא על פשע. הפשע האמיתי הוא בכך שמבקר המדינה ערער את התהליכים המבטיחים את תקינותו של השלטון.
נא להמתין לטעינת התגובות
