הכל מזופת חוץ מהכבישים
כפאח עבד אלחלים על האפליה ממנה סובלים תושבים ערבים, שסה"כ רוצים תשתיות בסיסיות
במרחק של 50 מטר מאותו צומת ישנו צומת "לא חוקי", כזה שאנשי הכפר סללו מרוב נסיעה ברכביהם על דרך העפר. צומת זה, אם אפשר לקרוא לו כך, מחבר בין הכפר לבין שכונת אל-מעאסר השוכנת בצד השני של הכביש הראשי.
מאז שהייתי בת 8, האנשים בכפר אמרו שהרשויות מתכוונות לבנות שם גשר או מנהרה, בכדי לאפשר לתושבי השכונה לחצות את הכביש הרחק מהמכוניות הדוהרות, ובעיקר למנוע את תאונות בצומת המסוכן. 17 שנה אחרי תלמידי בית הספר הקטנים עדיין נאלצים לחצות את הכביש השכם והערב, ושומעים את אותו "סיפור" שהפך לחלומו הרטוב של כל תושב השכונה.
כיום תושבי מנדה יסתפקו ברמזור, או לפחות במעבר חצייה ושלט, אבל אפילו פתרון זמני זה לא קיבלו הלכאורה אזרחים של הכפר. אני מתארת לעצמי שאלה שיושבים למעלה בטח חושבים שאנשי הכפר נסחפו עם הדרישות שלהם. "ממש הגזימו, מה הם חושבים, שלהקים רמזור זה דבר קל?". ממש משימה בלתי אפשרית.
נכון בדרך לגוש עציון המצב שונה, אבל שמה הסיפור אחר. אומנם מדובר באזרחים המתגוררים מחוץ לגבולות המדינה, אך ברור שהמדינה חייבת לספק להם את המוצרים הבסיסיים, בלי צורך בחקיקת חוקים, קביעת כללים וקבלת החלטות ממשלה. לכן דרכם של "אדוני הארץ", השומרים על האינטרסים הציוניים גם מחוץ לארץ, מוארת ברמזורים ובמנורות, שלא יהיה מצב חס וחלילה שאחד מהם ייפגע בתאונת דרכים.
לדבר על תשתית וסלילת כבישים בשבילם זה הטריוויאלי שבטריוויאלי. מה שצריך לשאוף אליו זה לספק להם ביטחון, ועוד ביטחון. ברור שלהם מגיע יותר גם מתושבי טייבה, שמחכים לרמזור שיוצב בשכונות הדרומיות, אולם זה נמצא עדיין בהתדיינות במשרד התחבורה ובכל מיני ועדות ותת ועדות מזה מספר שנים.
התאונה הקטלנית שהתרחשה אתמול סמוך לצור-יגאל, בה נהרגו בני הזוג ויסלר, היתה מקרה מאוד עצוב וקשה, אך היא לא הראשונה ובטח לא האחרונה. אזור זה היה עד לתאונות רבות ששמו קץ לחייהם תושבים רבים, בין השאר מטייבה ומטירה, שהזדעקו נגד תאונות הדרכים והתשתית הלקויה.
חבל שהתקשורת בחרה
לכם, אנשי מנדה וטייבה היקרים, אני אומרת: "תתאזרו בסבלנות". הרי אתם יודעים שבמדינה מתוקנת כמו ישראל כל החלטה שיש בה עלות "כבדה" צריכה להיות מאושרת על ידי השר, סגן השר, המנכ"ל, סגן המנכ"ל, הוועדות המקצועיות וכל משרתי הציבור הנוגעים בדבר, בכדי להבטיח את טובת האזרחים ולמנוע כל כשל, הטיה או אפליה אפשרית. עברו כמה שנים, אך דרישתכם בטיפול הגורמים האחראיים, וייקח עוד "קצת" זמן עד לאישורה.
הגיע הזמן, אגב, שתבינו שאתם לא חיים בנורבגיה. "פה זה ישראל", ואת זה הייתם כבר צריכים לקלוט מאז שעיניכם נפקחו לעובדה שכל דבר במגזר הערבי מזופת חוץ מהכבישים. על תאונות דרכים אומרים תמיד שזה עניין של חיים ומוות, אבל שלא תתבלבלו, זה לא תקף כשמדובר בכם. כשחייכם יקבלו ערך, הצומת שלכם יקבל רמזור וילדיכם יקבלו מנהרה. עד שיוצב רמזור, תפסיקו לנדנד למדינה.
הכותבת היא סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית
נא להמתין לטעינת התגובות
