הבופור זה כאן
בעיני יובל אלבשן הסרט "בופור" מביא את סיפור קריסת החברה בישראל בעשורים האחרונים
אפשר לשער שצופי הסרט בחו"ל ראו בו סרט אוניברסלי המוחה על מוראות המלחמה, כל מלחמה, ועל אווילות מותם של חיילים שנשלחים למשימות ללא טעם. אבל כשאני יצאתי מאולם הקולנוע, לקח לי הרבה זמן להסדיר מחדש את נשימתי. גם כי ידעתי, בניגוד להם, שהסרט לא עוסק רק בעבר אלא גם בעתיד, וגם כי ידעתי שהבופור זה כאן.
תרצו או לא,"בופור" של לשם וסידר הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית שמתפוררת לאיטה. כשגיבור הסרט, לירז ליברטי, מוחה נגד אובדן הערכים "של פעם", של סולידריות,הגשמה וחזון, שהוחלפו באינטרסים "מודרניים" של הישרדות ויעילות, הוא מדבר לא רק על תורות הלחימה של צה"ל ועל דרכי ההגנה על מוצבים. הוא מדבר על אובדן ערכי היסוד של השיטה כולה, ועל המרתם בערכי אינסטנט גלובליים.
כשהחיילים במבצר מפסיקים להבין על מה הם נלחמים ומתרכזים אך ורק בהישרדותם היומיומית, אינך יכול שלא לראות את מרבית אזרחי ישראל, שלא מתעניינים יותר בעברם ובעתידם אלא רק במקסום אושרם בהווה. אכול ושתה כי מחר נמות, גרסת 2007.
לנו לא יהיה לאן לברוח
וכשליברטי וחייליו על ההר טוענים שלאף אחד למעלה לא אכפת מהם, וכי הם הופקרו על-ידי שולחיהם, בעל כורחך אתה לא יכול שלא לחשוב על ההנהגה החלולה שלנו שמפקירה אותנו יום יום. לכן, כשהחובש בסרט זועק מדם ליבו: "מגיע לנו מפקד טוב יותר!", אתה לא יכול שלא להצטרף לזעקה. באמת מגיע לנו יותר.
אפילו הדמויות שמאכלסות את הבופור מספרות את מה שקרה לנו בשנים האחרונות. אם את ההר כבשו האליטות הישנות, אלה שכונו פעם ולא לגנאי "מלח הארץ", מי שנותר שם היום להגן עליו הם כל מי שנמנה עם "האחר" בחברה הישראלית: בני עיירות הפיתוח, מזרחיים ועולים חדשים. ילדי האליטות המייסדות כבר לא מאיישים את עמדות השמירה על ההר.
רק שמות בניהן שנפלו נותרו חקוקים על לוח הברזל בכניסה למוצב. כאות למה שאיננו עוד.
יותר מכל מסמל את הקריסה הרגע בו כבה החשמל במוצב, ואחד החיילים, שנותר בעמדת השמירה המסוכנת מכולן, חשש שכולם נטשו והוא היחיד שנשכח. ריצת האמוק שהוא מרביץ למוצב מייצגת את החרדה הקיומית הישראלית, שמלווה כל ישראלי עם התפוררות המדינה: חרדת הנטישה.
ה"בופור" צריך להדליק אור אזהרה אדום לפני צופיו. אם לא נילחם בתופעות האלה, גורלנו יהיה כגורל המבצר במרום ההר. אלא שבניגוד לסוף הטוב של הסרט, לנו לא יהיה לאן לברוח. איש לא יקבל אותנו ואת דגלנו המקופל. לנו באמת אין ברירה, כי לטוב או לרע: הבופור זה כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
