שליפות עם אביב לביא
אהוד אולמרט? לא מאמין לו. נינט? נראתה יותר טוב כשהיתה מלאה. אלוהים? אין לי מושג. סרבנות מצפון? בעד. אביב לביא שולף
את דרכו בעולם התקשורת החל ב"העיר", שם כתב טור על כדורסל והיה גם עורך. היה בעל טור לענייני תקשורת ב"הארץ". משמש יותר מעשר שנים כפרשן כדורסל בערוץ הספורט וב"הארץ". היה עורך התכנית "זה הזמן" של עמנואל רוזן בערוץ 10, והיה שותף בהקמת מהדורת חדשות הילדים בערוץ הילדים. היה מראיין בתוכנית "פירמה" בערוץ הבידור הישראלי.
כתב (יחד עם מיכל שרון) את הספר "מאיפה משתין הדג: 2000 שאלות טריוויה ממקבילית המוחות" (הוצאת בבל). כיום, יחד עם אשתו, כותב ספר על אוכל אורגני וטור שבועי באותו נושא בגיליון יום ו של "הארץ". כמו כן בעל טור במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון". נשוי ואב לשלושה, מתגורר בתל אביב.
אלוהים
אין לי מושג אם יש או אין. מה שבטוח, אלוקים ההוכחה הניצחת לזה שרוב האנושות טועה רוב הזמן: אם הוא יהודי, אז המוסלמים, הנוצרים וכל השאר טועים; אם הוא מוסלמי – אז היהודים, הנוצרים וכל האחרים חיים בטעות; וכו' וכו'.
מצוות
עדיין לא ברור לי אם זה יותר קשה או יותר קל לחיות עם כל כך הרבה גבולות וכללים.
שכר ועונש
לפעמים ממש מתבקש שיהיה קצת יותר מזה בעולם.
שבת
איך זה שכל השבוע אני יורק דם כדי להעיר את הילדים בבוקר לבית ספר ולגן ובשבת הם קופצים מהמיטה בשש ומתחילים להפוך את הבית?
התנ"ך
אין הוכחה יותר טובה לזה שטבע האדם לא השתנה, אלא רק התנאים שמסביב.
התבוללות
אין לי שום בעיה עם זה. מי שרוצה להגדיר את עצמו כיהודי ולחנך כך את ילדיו – שיהיה בריא. מי שלא רוצה – גם שיהיה בריא.
אנטישמיות
הייתה, יש ותהיה, כמו גזענות בכלל. אבל יש בה גם היבט חיובי – בלעדיה היינו צריכים להתמודד ברצינות עם הביקורת על ההתנהלות המלבבת שלנו בשטחים ובכלל.
פוסט-מודרניזם
אשתי עשתה בזה תואר שני. כשתחזור הביתה אשאל אותה.
מכבי תל אביב
אין לי שום בעיה שהם ייקחו אליפות פעם בשנתיים, רק שלא נדע את זה מראש. בגמר הגביע התברר שיש חיים גם אחריהם בכדורסל הישראלי.
כדורסל
מחלה שהתחילה בגיל 8 ולא עברה עד היום. אני לא מכיר הרבה מחלות שאפשר להתפרנס מהן.
אלי סהר
בשבילי הוא תמיד היה עיתונאי ופרשן כדורסל, ולא עיתונאי ופרשן כדורסל דתי. זה מעיד קצת על נורמליות, לא?
יורם ארבל
להיות שדר ספורט זה אחד המקצועות שכדי להיות טוב בהם אתה צריך להיוולד עם זה. יורם ארבל נולד עם זה.
ערוץ הילדים
בינתיים הילדים שלי רואים את ערוץ "לוגי", ואני בהחלט מרוצה מזה אף על פי שחוויית העבודה שלי עם ערוץ הילדים, בהקמת מהדורת החדשות, הייתה מאוד חיובית.
במחנה
ניסיון לבצע את הבלתי אפשרי – להיות גם עיתונות וגם צבאית. עושה שם מילואים וכותב כבר די הרבה שנים, ולא מתלונן לרגע.
סרבנות מצפון
בעד, ומכל צד. מעריך מאוד את מי שמוכן לשבת בכלא בשביל רעיון.
כיבוש
בכל פעם שאני חוזר מהשטחים, הבטן שלי מכווצת שלושה ימים. מהבושה. ביום שבו ייגמר הכיבוש – אבל באמת – לא יפרוץ
גדר ההפרדה
אם הייתה על הקו הירוק – היה כאן פתרון סביר בטווח הקצר נגד פיגועים. בתוואי שבו נבנתה – עוד אסון מתוצרת בית שנזדקק להרבה זמן, הרבה כסף והרבה דם כדי לתקן אותו.
ציונות
מה זה בעצם אומר היום? אם אני חי פה, מדבר וכותב בעברית, משלם מסים, מתבייש במה שמספרים על הנשיא ואכפת לי מנבחרת ישראל בכדורסל – זה אומר שאני ציוני?
בגין
איני מתפעל מהמיתוס, בכל זאת מלחמת לבנון, אתה יודע. אבל יכול להיות שהוא ראש הממשלה האחרון שלא נחקר במשטרה?
בן גוריון
כנראה ידע דבר או שניים על איך מקימים מדינה, אבל לפעמים אני תוהה מה גודל המרחק בין המיתוס לאיש והפוליטיקאי שהיה באמת.
אהוד אולמרט
לא מצליח להאמין לו גם כשהוא מדי פעם – לא לעתים קרובות מדי – אומר את הדברים הנכונים.
משה קצב
אני משאיר לבית המשפט להכריע אם עשה את מה שמיוחס לו. אבל כל ההתנהלות שלו מאז שהפרשה התפוצצה – השקרים, הטיפוסים המפוקפקים שדיברו בשמו עם עיתונאים, הלכלוכים על המתלוננות – התנהלות זו מוכיחה שהוא לא ראוי לא רק לנשיאות, אלא גם לתפקיד סגן מנהל מחלקת המים של עיריית קריית מלאכי.
יונתן פולארד
למד בדרך הקשה מה שאלפי משת"פים פלסטינים אומללים יודעים מזמן – שמדינת ישראל דווקא כן נוהגת להשאיר פצועים בשטח.
שחיתות
זו שאלה מעניינת אם אפשר לשנות תרבות ניהול ותרבות פוליטית באמצעות חקירות משטרה ופסקי דין. לא שיש לי רעיון יותר טוב איך לעשות את זה.
הינתקות
טוב שאנחנו לא ברצועת עזה, וחוץ מזה אין שום דבר טוב להגיד על ההינתקות. מהלכים חד צדדיים לא יקדמו את השלום בסנטימטר, ורק נותנים לימין לגיטימציה לחזור על השקר כאילו "אנחנו נותנים להם הכול והם מחזירים לנו בקסאמים".
שלום עכשיו
ארגון שנשאר ממנו דבר אחד חשוב – המעקב האובססיבי ומעורר ההערצה של דרור אטקס אחרי כל קרוואן וחבית שצצים על גבעה נידחת בשטחים. אי אפשר לנהל את המאבק בכיבוש בלי לשלוט בעובדות.
מתנחלים
עם אלה שהלכו בעקבות האידיאולוגיה יש לי וויכוח; עם אלה שהלכו בגלל הכסף או סתם כי לא שמו לב שהם עוברים את הקו הירוק – יש לי בעיה.
דניאלה וייס
לא הייתי רוצה להיות השכן הפלסטיני שלה.
ארגון בצלם
כשראש ממשלה אומר שהוא היה מעדיף שתיעלם, ועוד יחד עם בג"ץ, סימן שאתה עושה משהו חשוב.
בג"ץ
אם אתה ישראלי, יש לך סיכוי טוב לקבל שם צדק. אם אתה פלסטיני, תשכח מזה.
חוקה לישראל
מאחר שאני יכול לדמיין מה יכתבו בה, אולי עדיף בלי.
הפרדת דת מהמדינה
לא מאמין שאזכה לראות בעיני.
העוני בישראל
לעתים קרובות מדי מתייחסים אליו כאילו מדובר בכוח עליון. ברוב המקרים הוא תוצאה של החלטות ומעשה ידי אדם.
ש"ס
נושאת את שם האותנטיות לשווא. שילוב בלתי נסלח בין ציניות ובורות.
דיוויד לנדאו
עוף מוזר בנוף העיתונות הישראלית. כשקיבל את "הארץ" הייתי קצת פסימי, אבל נדמה לי שמוביל את העיתון בדרך לגמרי לא רעה.
מקור ראשון
כשהתחלתי לכתוב שם היו איומים וביטולי מנויים. בזמן האחרון התחילו להגיע מיילים אוהדים. אני צריך להיות מודאג?
העיר
עשר שנים הייתי שם. חתיכת זמן וחתיכה מוצלחת. שלושה חודשים אחרי שעזבתי באתי לבקר, ולא הכרתי כמעט אף אחד. והרי לכם סיפורה של העיתונות הישראלית בקליפת אגוז.
עמוס שוקן
וואו, מורכב. אני מעריך מאוד את הדעות הרדיקליות שלו ואת המוכנות ללכת עם האמת הפנימית – שכוללת גם מתן חופש ביטוי כמעט מוחלט לעיתונאים שהוא מעסיק – גם כשזה בא על חשבון האינטרסים הכלכליים שלו. במובנים האלה העובדה שהיא מו"ל היא כמעט בגדר נס בעיתונות הישראלית של היום. מצד שני, ההשקפות שלו בכל מה שנוגע לזכויות העובדים לפעמים מדכדכות.
גדעון לוי
מתקשה להבין מאיפה הוא לוקח אנרגיה כדי לנסוע כל שבוע לשטחים ולהביא עוד סיפור, אף על פי שרובנו מזמן לא רוצים לשמוע. ביקורות הטלוויזיה שהתחיל לכתוב חשפו פן אחר – ומענג – ביכולת הכתיבה שלו.
רענן שקד
מוכשר בכתיבה כמו שד. אין הרבה עיתונאים שאני יכול להגיד עליהם את זה.
אפעס
מת על ידידיה מאיר ועל הראש שלו, אבל המדור התאים יותר לפורמט של דוא"ל מאשר לעמוד בעיתון.
ערוץ 2
לא קונה את התזה שכדי להביא רייטינג צריך לעשות טלוויזיה נמוכה. יש המון דוגמאות, גם בערוץ 2, שמוכיחות את ההפך. מה שנכון, לעשות טלוויזיה גבוהה עולה יותר כסף.
נינט טייב
זה רק הטעם המוזר שלי, או שכולם חושבים שכשהיא הייתה הרבה יותר מלאה והרבה פחות מאופרת היא נראתה הרבה יותר טוב?
ארץ נהדרת
כמו כל מוצר צריכה המוני נהיה אפנתי לרדת עליהם, אבל בסך הכול מוכשרים בטירוף. עם הבלוג של הבנות הם ממש שיחקו אותה.
אילנה דיין
מעריץ את היסודיות, חריפות המחשבה, האינטגריטי. יחד עם זה, יש בה ממד של שמרנות ומרכזיות. היא עושה עיתונות מצוינת, אבל בעיקר במישור הפוליטי היא לא באמת חותרת תחת הנראטיב של המיינסטרים הישראלי.
הרשות השנייה
לא סגור על עצמי אם באמת צריך רגולטור שיפקח על הערוצים המסחריים. אבל אם כן – שיעשה את זה עם הרבה יותר שיניים והרבה פחות רחמים.
גל"צ
חיה מוזרה, אבל ישראל היא מדינה מוזרה. אני מבין את מי שחושב שמוכרחים לסגור, אבל לדעתי יש מספיק סיבות טובות לתת לה להמשיך לפעול.
אורי אורבך
יודע לכתוב ויודע לדבר. בתכנית בגל"צ מייצג הרבה יותר בכבוד את הימין מאשר רוב הקולגות שלו את השמאל.
אתגר קרת
איך שהוא יודע לספר סיפור.
בני עקיבא
לא מכיר מקרוב. מקווה שהשיח הפנימי פחות חד-מימדי מהתדמית הנפוצה.
הרב קוק
אחת הדוגמות לפערים שעדיין נותרו בין העולם הדתי לחילוני. מוחשי ומשמעותי בחיי היום-יום של רוב הדתיים, כמעט לא קיים ביום-יום החילוני.
ישעיהו ליבוביץ'
כמו כל מי שהפך למיתוס, גם במקרה שלו רוב האנשים מכירים את המותג אבל יודעים על התוכן מעט מאוד.
רפורמים; קונסרבטיבים
הייתי במשלחת לימודית לארצות הברית שבה נפגשנו עם נציגי כל הזרמים. ברגע שאמרתי להם שמצדי כולם יכולים להתבולל, הם הפסיקו לריב אחד עם השני והתחילו לריב אתי.
חרדים
לא יודע מה להגיד על כל כך הרבה אנשים ביחד. לא הייתי רוצה שידברו עלי בתור "החילונים".
מקובלים
שמחתי בשביל הפועל ירושלים כשהם זכו בגביע. כששמעתי למחרת שהם משוכנעים שניצחו בגלל שלקחו מים מקברו של הרב כדורי, או משהו כזה, השמחה שלי קצת נפגמה.
ברסלב
זה אחלה לרקוד ככה סתם באמצע היום, אבל למה באמצע הרחוב?
פמניזם
יש בלבול נפוץ בין שוויון לשוויון זכויות. נשים שמתנערות מהמאבק הפמיניסטי קצת מעציבות אותי. זה כמו ערבים שמנסים להיות יותר יהודים מהיהודים.
אוכל אורגני
קשה לי להסביר בשורה אחת למה זה חשוב, טעים, בריא ומעניין. אז תצטרכו להאמין לי.
אינטרנט
אני מאוד מחזיק מרזי ברקאי, אבל לעולם לא אשכח את האייטם, בימיה הראשונים של הרשת, שבסופו רזי אמר "מיד נבקש תגובה מהאחראי על האינטרנט".
NRG יהדות
כמעט לא מספיק לעקוב. נדמה לי שיש להם בעיה בבחירת המרואיינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
