לא מצחיק ברובו
אחרי למעלה מחודשיים אפשר לקבוע שהלייט נייט של שליין הוא הצלחה קטנה מאד. הדאחקות קלושות והמונולוג עייף, אבל זו בכלל לא אשמת שליין. גלעד יהודאי יורד לפרטים, מדור חדש ב-nrg ברנז'ה
קצת אחרי ההתרגשות של הערב הראשון ולאחר הרצה בת למעלה מחודשיים אפשר כבר לקבוע כי ליאור שליין אמנם התקבל לעבודה בשל הישגים גבוהים בשלב המיונים, אבל הוא עוד רחוק מאוד מתואר העובד המצטיין.
ועדת המעקב מתחילה במונולוג הפתיחה וממהרת לזהות גיבנת של עייפות ושחיקה בתוך רבעון אחד בלבד. שליין מצידו באמת מתאמץ לספק אתנחתא קומית לילית אך במקביל מפתח אנמיה חמורה הנובעת מחוסר יכולת לתמרן בין חדות השליפה שלו למחזור הקריאטיביות היומי.
שליין רותם למאמץ הפתיחה את כל הקסם הפולני והמתולתל. אך כשהתכנית נפתחת בחיוכים מנומסים ובצחוק סינטטי הבוקע ממכונה, גם לו ברור שהוא מזכיר את משה דץ הרבה יותר מאשר את דיויד לטרמן.
התחושה היא שמשהו הולך לאיבוד משלב מחיאות הכפיים והחיוכים למצלמה ועד לרגע אחד אחרי, כשההבטחה מתמסמסת. כששליין פותח במונולוג חלש, הוא נאלץ לסחוב צליעה לכל אורכה של התוכנית. האכזבה מזכירה את ההתפכחות של מי שעומד לראשונה מאחורי הקלעים ומגלה כי התפאורה הנוצצת על הסט היא לא יותר מקרטונים מצהיבים ומעלי עובש.
כדי לצלוח תוכנית יומית, שליין חייב להיעזר בצוות עשיר של כותבים מוכשרים שייצאו איתו למסע. אך למרבה האכזבה, היצירתיות הקומית של הצוות מספיקה לתקופה של טיול שנתי בן יומיים ואכן מזכירה את ההומור של המגניבים עם הגשר בשיניים בספסל האחורי באוטובוס.
אם הוא לא ידאג לבוא מחודד וחריף יותר הוא יהיה בבעיה קיומית. ואם לא יזכה צוות הכותבים לחיזוק, יש סיכוי טוב לחרם הכיתתי מצידם של הצופים.
לרוע מזלו, ברור כי ערוץ 10 שוב מהדק את החגורה על הכרס. אם זאת התמיכה הכלכלית כנראה שלייט נייט פשוט לא עובד בעברית לדעת האנשים בחלונות הגבוהים. לתוכנית אין תקציב ראוי וזה הקיים מספיק לאלתורים מביכים בחסות הבסיס הרעוע.
אנשי המערכת וההפקה שלו משמשים כדמויות קומיות בתוכנית. ומעבר לכך שלכל אחד יש במה, התחושה היא שכל הלצה מאחורי הקלעים מייד עולה לשידור במסגרת מצוקת החומרים.
הטאלנט המוביל בצוות של שליין הוא שרון טייכר, שעושה דמויות וחיקויים שלא היו עוברים אודישן גם בתוכנית של יענקל'ה מנדל בערוץ 33 .
גם הרעיונות שאמורים להפתיע ולעשות בלאגן באולפן (כמו לשיר בפה מלא באוכל ולשבור שיאי גינס באופן היתולי) מתעקשים להזכיר מסיבת כיתה בבית ספר יסודי.
אם שליין אכן דוהר על זיכיון של לטרמן אז לאבי גרייניק כסיידקיק מוזיקלי בהחלט יש מקום והוא אף עושה את תפקידו נאמנה. זו לא אשמתו שבמבט כללי הוא נלכד בעדשה בלוק של הבחור הנחמד על הסינתיסייזר. ממש אותו אחד מהמסיבות כיתה. זה שזורק את הפרסים.
גרייניק. מי רוצה פרסים? צילום: אמיר מאירי אמיר מאירי
הרייטינג דועך
מבחינתו של שליין התוכנית חייבת להיפתח בסערה ולהיגמר ברעידת אדמה. חייב להיות לו מידי יום טקסט מושחז ואטרקטיבי לפתיחה, ולפחות אייטם אחד שנדבר עליו מחר בפינות הקפה בעבודה ובגללו נפתח שוב את הטלוויזיה ב-23:00 למחרת. שליין מתקשה, נכון לעכשיו, לייצר באזז משמעותי שיהפוך את התוכנית באופן רשמי לתופעה ציבורית.
שליין סופג אחוזי נכות קומיים ככל שהתכנית רצה. הוא כפוף בערוץ לפיקוח ולמדיניות רגישה שהצליחו לברגן את הילד השנון והחצוף. זה שלא היו לו גבולות ודאגות ואף אחד לא יכל לנצור את לשונו. לא פעם, לאחר פאנץ' גוסס, אייטם דיאטטי, ואורח מיותר שליין מלכסן מבט חטוף למצלמה ומסגיר שגם לו לא ממש נוח עם התוצאה.
דווקא הופעתו החיצונית - בחליפה (כיועץ
רוה"מ לעניינים סאטיריים) היא נקודה חיובית וגם הדינאמיקה שלו עם המרואיינים עובדת היטב. יש בשליין נינוחות שאסף הראל לא הצליח להגיע אליה גם בתוכנית המאה שלו. הבעיה שלו במשבצת האורחים היא הנחתות כמו יוסי ביילין ואופיר פינס מצד המערכת וצופית, גלית גוטמן, אילדיס, ונמרוד הראל מצד בעל הבית.
שליין החדש הוא בעיקר אדם נחמד שנתון בלחץ מתמיד ומשתדל לעמוד בציפיות של תוכנית יומית. עכשיו חוץ מהתלתלים יש לו על הראש גם את עמנואל רוזן וסוללת החברים שלו שנוגסים לו ברייטינג ותוך שבוע גנבו לו כמעט חצי מהקהל. אם הנזילה תמשיך בקצב הזה יש סיכוי שבחודש הבא גם שליין ישב בערב לראות את התוכנית של עמנואל ואם יהיה לו מזל אולי הוא אפילו יקבל שם פינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
