הקלף המנצח של ארה"ב מול איראן: מצור ימי
בניגוד להתקפה ישירה על מתקני הגרעין שתוצאותיה לא ברורות, מצור ימי הוא אמצעי לחץ בטוח על איראן, וארה"ב כבר נערכת בשטח לרגע הגורלי. שטח צבאי
לשאלות הללו אין תשובה חד משמעית, בעיקר בגלל הפער המודיעיני. מה אנחנו יודעים באמת ומה אנחנו לא יודעים? החשש הוא מפער מודיעיני דומה לזה שהיה לפני התקיפה האמריקנית בעיראק. ארצות הברית היתה בטוחה שיימצא בעיראק נשק כימי וביולוגי. אחרי הפלת משטרו של סדאם הם מצאו שם רק טרור.
האם נדע רק ביום שאחרי על מה שקורה בפס הייצור החשאי של הגרעין האיראני? לא הרחק מכאן יש חייל חטוף, גלעד שליט שמו. הוא נמצא באחד הבתים ברצועת עזה, במרחק אווירי של פחות מק"מ מיישוב ישראלי, ואנו עדיין לא יודעים בדיוק איפה הוא. אז אם מישהו מחפש פרופורציה, הנה לכם דוגמה.
ישראל לא בהכרח תדע כיצד להתאים לכל בונקר ובונקר את סוג החימוש. האם מדובר בבונקרים עמוסי פלדה? או רק בטון מזוין? ההתקפה המטורפת, שכללה הטלת טונות רבות של חומר נפץ על הבונקרים של חיזבאללה לא צלחה. שום בכיר בארגון לא נהרג בהתקפות האלה במלחמה האחרונה.

האיראנים, ללא צל של ספק, יגבו תג מחיר גבוה בעבור תקיפה ישראלית-אמריקנית ויש להם יכולת לפגוע ביעדים אמריקנים לא רק במזרח התיכון, אלא גם בארצות הברית, או לפחות באזורים רגישים לאמריקנים ולישראלים, כמו נציגויות ברחבי העולם. לכן, עוד לא קמה הממשלה בישראל שלא תתייעץ באופן הדוק עם האמריקנים לפני תקיפה אפשרית באיראן.
אף אחד לא ירצה לקחת על עצמו את האחריות לגורלם של 140 אלף חיילים אמריקנים שפועלים בעיראק, שיהפכו
ד"ר ערן לרמן, מנהל משרד ישראל והמזרח התיכון בוועד היהודי האמריקני, דיבר השבוע באוניברסיטת תל-אביב על הסוגיה האיראנית וחידד את טבעת החנק האמריקנית שהולכת ומתהדקת באיטיות סביב איראן. החבל העיקרי בטבעת החנק הזאת הוא הצי האמריקני, שאין צי בעולם שיכול לו. בטח לא הצי האירני. היכולת של משטר האייטולות להתמודד עם מצור ימי שתטיל ארצות הברית היא אפסית.

הכלכלה האיראנית בנויה על מסחר ימי. האיראנים לא זקוקים לנתיב הזה רק כדי לייצא נפט, אלא גם כדי לייבא מוצרים רבים וחומרי גלם. ד"ר לרמן מצביע על המינוי של האדמירל וויליאם פלון לאחראי מטעם משרד ההגנה האמריקני על הכוחות במזרח התיכון כהצהרת כוונות. פלון הוא איש חיל הים הראשון שמונה לתפקיד. הם יכלו למנות איש יבשה, אך המינוי של האדמירל שיושב בקטאר בהחלט מצביע על הכוונות העתידיות של ארה"ב. צעד תוקפני אחד של האיראנים והצי שלהם יפסיק להתקיים.
ד"ר לרמן סבור שגם אם האיראנים יצליחו לחמוק מהסנקציות שיוטלו עליה, אסטרטגיה של מצור יכולה להיות מענה יעיל לטווח הארוך בהשפעה על איראן. מ-2003 נמצא במפרץ הפרסי כוח ימי גמיש, אותו ניתן לנייד ממקום למקום במהירות. לאחרונה נשלחה למפרץ הפרסי נושאת המטוסים "רונלד רייגן", שתצטרף לנושאת המטוסים "בוקסר" שכבר נמצאת באזור.
שר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, אמר לפני כמה ימים ששליחת נושאת המטוסים לא מצביעה על כוונות מלחמה. המינוי החריג (בפעם הראשונה מפקד חיל הים יפקד על הכוחות בזירה הכי חשובה לאמריקנים) מראה כי מייעדים לו תפקיד בכיר יותר מאשר הפיקוד על הלחימה בעיראק. אחמדינג'אד לבטח כבר מבין שהטבעת הימית הולכת ומתהדקת. טעות תוקפנית אחת והאיראנים ישלמו מחיר כבד.

המתיחות בין יוניפי"ל לפיקוד צפון, עלתה השבוע ברמה אחת לפחות מאז שהחלה הפסקת האש, ולמעלה מ- 11,512 חיילים מ-26 מדינות נחתו היישר לתוך הלבה הלבנונית הרותחת. סגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי, הביע שביעות רצון מהתפקוד של האיטלקים והצרפתים בפרט והכוחות האירופים הפועלים בדרום לבנון בכלל.
"יש להם כבוד למקצוע הצבאי", אמר קפלינסקי ימים ספורים אחרי תחילת הפסקת האש, "הם לא מזלזלים ולוקחים את הכל ברצינות. יש להם מטרה מאוד ברורה והם לא מתכוונים להתעלם מהפרטים הקטנים". מתחת לפני השטח לא הכל ברור.
הכוח הצרפתי סובל לאחרונה מהתנכלויות רבות מצד אנשי החיזבאללה והאוכלוסייה הלבנונית. הלבנונים לא מאפשרים לחיילים הצרפתים לפעול בחופשיות, לא מאפשרים להם לרכוש מוצרי מזון ואפילו לא נותנים להם לקנות נעליים. המידע הזה, ש"יצא החוצה" מפיקוד צפון, הביך מאוד את הצרפתים.

אתמול נפגשו בראש-הנקרה קולנול אלכסנדר ללן, הקצין הצרפתי הבכיר שאחראי על קשרי החוץ ביוניפי"ל, אל"מ אסף נוריון, ראש קשרי החוץ באגף התכנון בסוגיות יוניפי"ל, וסא"ל סורל הרשקוביץ העומד בראש הנציגות של קשרי החוץ בפיקוד צפון. לדברי קצין מטה בפיקוד צפון, הפגישה שהיתה אמורה להיות נינוחה וקצובה בזמן התארכה לכמה שעות.
נציגי צה"ל ניסו להבהיר את פעולות צה"ל. הם הסבירו את חשיפת השטח על ידי דחפורים, את המדיניות האגרסיבית בה מתכוון לנקוט האלוף גדי איזנקוט ומדוע פתחו באש לעבר צבא לבנון. שני הצדדים יצאו מורווחים מהאירוע האחרון על הגבול. איזנקוט הבהיר לכולם כי פיקוד צפון בפיקודו החליף דיסקט ותם עידן "עצימת העיניים", ואילו הצבא הלבנוני החזיר לעצמו את האון כמגן לבנון העולה, בכך שהגיב בירי לעבר צה"ל.
אבל את הקולנול הצרפתי זה לא עניין. הפריע לו עוד משהו עקרוני. הוא לא התאפק ומתח ביקורת חריפה על עצם ההדלפה של ההתנכלות לכוחות הצרפתיים שפועלים בדרום לבנון. שמם המקצועי כאן עומד למבחן ואין להם כוונה שמישהו בפיקוד צפון יפקפק בו. האלוף קפלינסקי צדק.

שר הביטחון עזר וייצמן ז"ל התפטר מהממשלה בשל התנגדותו הנחרצת לקיצוץ בתקציב הביטחון ויחסיו המתוחים עם ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ז"ל. אלו היו ימים של עקרונות וערכים. באגרת הפרידה מקציני צה"ל וחייליו הוא בחר לסיים במשפט "אני אוהב אתכם", ומשך תשומת לב רבה במיוחד בגלל דמותו המאצ'ואיסטית.
באותו היום בחרו לפתוח את מהדורת החדשות בטלוויזיה עם המשפט הזה. בשבוע שעבר. 26 שנים אחרי התפטרותו של וייצמן, הגיע הרמטכ"ל היוצא רב-אלוף דן חלוץ, לצפות בסדרת קרב משולב בבסיס צה"ל בדרום הארץ. בתום הנאום הוא פנה למאות הצוערים שישבו בקהל, חתם את דבריו בדרך חריגה לרמטכ"ל שעומד מול חיילים רבים בהם אלופים ותת-אלופים, ואמר: "אני אוהב אתכם ממש ממש". כל מילה נוספת מיותרת.

מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.