הרב עובדיה נגד אבישי בן חיים
"הרקדן החרש" - ביטאון ש"ס יום ליום יוצא בהתקפה חריפה נגד כתב "מעריב" לענייני חרדים אבישי בן חיים, זאת על רקע פרסום דבריו של הרב עובדיה יוסף על פי הם מנהגים של המרוקאים מסתמכים על "דלת העם". להלן הטקסט המלא, עליו חתום הרב משה שפיר מבכירי הכותבים ב"יום ליום"
"אני לומד תורה וכל היום סובב סביב התורה , רק בלי הדבר האמיתי, בלי לימוד תורה לשם שמיים, אני אוהב את הלימוד, מעריץ את גדולי הדור, רק צופה מהצד. אני כמו רקדן חרש שמשוכנע שהוא רוקד מצוין, אבל בעצם הוא לא שומע את המוזיקה.."
מי אמר על עצמו את המלים הללו? הן נשמעות כמו הגות של אחד המשכילים מלפני מאתיים שנה או לכל המאוחר מתקופת הרש"ר הירש. אז היו יהודים שעדיין למדו גמרא, אך דגלו במין שיטה של "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך", בחוץ הם התנהגו כאוות נפשם, ובבית פנימה למדו רק בשביל ההווי, הכיף ויכולת הזלילה בפגישה עם החרדי הבא. כך היו משה מנדלסון וחבר מרעיו, בדורנו חי עוף מוזר הממלא תפקיד של "כתב לענייני חרדים".
המילים המצוטטות לעיל, הם הגדרתו שלו עצמו כפי שהוא התראיין לעיתון 'נקודה' בערב ראש השנה תשס"ה. המדהים הוא שכך באותה הגדרה ובאותם מילים ממש הגדיר אותו מרן מאור ישראל שליט"א השבוע. האיש לומד תורה כפי שניתן להבחין מכתובותיו הרבות, רק שלא לשמה, לשם משהו מוזר אחר.
אילו לא היתה ההגדרה הקולעת יוצאת מפי כהן גדול, קשה היה להסביר את התופעה והפרדוכס. האיש יודע על מי הוא כותב, מתעמק ומנסה להבין בחומר, ועם כל זאת המסקנות יוצאות באופי שונה מכוונתם המקורית. גם כאשר המשורר מבהיר לו פעם אחר פעם את הכוונה הוא מתעקש על ניגון משלו ודווקא תחת קרדיט למשורר, פשוט כי זה עושה לו רייטינג.
מותר לו לגעת בקצה שולי גלימת מרן שליט"א, מותר לו להביט אל אש הקדש, כך הוא חושב לתומו. האיש מבין שהוא שונה מכל עדר הכתבים לענייני חרדים למיניהם, הוא הרי היחידי שכן מעריך מכיר ומוקיר את גדולת מרן שליט"א, לכן מותר לו כך הוא חושב. מסיבה זו הוא מקדים בכל כתבה מילים כמו "בצד ההערצה העצומה לדמותו וגדולתו התורנית המופלאה" או "הרב עובדיה הוא כנראה אחרון ענקי הרבנים הספרדיים". כך גם אחרי אחת הסערות בעקבות עניינים אלו הוא הסביר בראיון לתקשורת "אני מקשיב לרב עובדיה בערך 15 שעות בחודש לדרשות שלו. זה בערך 900 דקות.
מתוך ה 900 דקות בערך 3 דקות אני מפרסם בעיתון. כל ה897 האחרות זה באמת דברי תורה מתוקים ודברי חכמה". אחרי הקדמות כאלו ועוד רבות אחרות בהערצה עצומה כלפי מרן, הוא מרשה לעצמו לשפוך בתמימות את קסתו וקולמוסו ולהשחיר כל גוון מלבב, הוא הרי "יודע ומכיר", מותר לו.
ההצדקה השנייה העולה מבין הראיונות עימו היא שהוא רק מצטט את מילותיו של הרב ואינו משנה מאומה. הטענה
אולי רבים וטובים ימליצו להתעלם מהתופעה ולהניח לה לשקוע מאליה, אך בדור התקשורת שלנו זה פשוט לא שייך. שיהיה ברור, לא מדובר בכתב מרושע מסוג השוטים המתלהמים תדיר בתקשורת בלי לדעת אפילו על מה הריר זב מפיהם, מדובר במוטציה ייחודית ומתוחכמת הרבה יותר. האיש מטפטף את האיוולת כרצונו ללא דין וללא דיין, לפי שיקול דעתו הוא מנווט ומעצב את דברי הגדול בענקים.
בהגיונו העיתונאי הדל הוא מנסה להבין את אדיר התורה שגמא בחייו ים של ידיעות תובנות ותבונות שבכלל אינן מצויות באופקיו של הגמד המנסה לנשוף בעורף, כאילו הם בגובה שווה. למרבה הצער הוא גם מכתיב את ההבנה לאלפים רבים ותמימים. אחר כך שואלים מאיפה דלת העם יונקים טעויות לדורות.
הגמרא במסכת בבא מציעא (פה/א) אומרת שהסיבה לאבדן הארץ ולחורבן היא "על עוזבם את תורתי" דהיינו שלא ברכו בתורה תחילה. ולכאורה השאלה הרי ידועה, וכי מפני שלא ברכו ברכת התורה, צריכים להיענש בעונש כה חמור של חורבן הארץ? אלא, מתרצים על כך הראשונים, שזה שלא ברכו בתורה לא היה הסיבה לעונש, אלא היה זה גילוי על התייחסותם המזלזלת לתורה. הם אכן היו לומדים תורה, אך לא מתוך כוונה של מצווה או שמחה והרגשה שזהו דבר טוב כל כך עד כדי שצריכים להודות על זה לבורא עולם בברכה, ומפני זה לא ברכו את ברכת התורה.
ולכאורה עדיין הדברים אינן מובנים, האם מפני חוסר התובנה וההבנה בערך התורה נענשו בעונש חמור של חורבן הארץ, האם מפני חוסר ההערכה גרידא היה מגיע החורבן הגדול, העינויים והגלויות האינסופיות של עם ישראל? האם לא היה עדיף לחכות מעט שמא עם הזמן ישובו ויבינו או יתקרבו אל התורה הקדושה? האם גרועים הם מדורי דורות של עובדי עבודה זרה שהחזיקו בארץ?
אלא, היו אלו יהודים שלמדו שלא לשמה. זן זה אוחז בידו את התורה הקדושה ומפרשה להמונים בניגון הרצוי לו וזו רק ההתחלה. בשלב הבא ה"לומדים" הללו מסוגלים להתווכח עם לומדי התורה עצמם מה פירושו של דין זה או אחר, להסביר להם במה התורה הגונה כלפיהם ואיזה פוסק ידידותי לסביבה. הם גם יחלקו ציונים ויכתירו דיינים בהצבעה חשאית וגלויה, ואיש לא יוכל לעמוד מולם, שהרי הם "מכירים ויודעים".
לא בכדי נקבע יום תרגום התורה כיום אבל ובכי לדורי דורות, התרגום שאיפשר צירופם של הוגים ולומדים כאלו שאינם לומדים לשם המטרה האמיתית, יכול היה ליצור רק מהומות בקנה מידה לאומי. מפני כך מן הדין היה להחריב את הארץ ולגרשם, לפני שהם עצמם יעשו זאת בצורה גרועה עמוקה והרסנית הרבה יותר.
ההבדל בין לימודו של המנעולן לפורץ, בין הרוקח לד"ר חיידק או בין הכבאי לפירומן, הוא בכוונה בלבד. לימוד והצגת הדברים כמות שהם עדיין אינם מכשירים את התורה על רגל אחת, כוונת הלימוד היא המוטו וההבדל הגדול. מי שמחפש ראיות לעוצמת הנזק יכול היה להיווכח בהם השבוע במשנתו של הכתב לענייני חרדים שלנו.
לא יועילו לו כל ההצטדקויות שבעולם, אולי הוא אכן מעריך ואוהב את מרן שליט"א ומהיחידים בג'ונגל כולו שמודים בכך, הוא גם "רק מצטט את דברי הרב" לכאורה, אבל המבחן הוא מבחן התוצאה. אם דבריו של מרן כפי שהם יוצאים מפיו הקדוש, יוצרים אהבה וקירוב בקרב שומעיו, ומאידך להבדיל ציטוטיו שלו זורעים הרס בלבול ואיבה בין אחים אוהבים, זה אומר שהוא עירב בהם את המימד האישי שלו, יצק את המנגינה הזרה, והעניק כותרת מזמן חורבן הבית. מבחן התוצאה הוא כזה שאין עליו תשובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
