משחק מלוכלך
"כבוד הוא לכל אזרח לסייע לנשיא מדינת ישראל, גם אם זה כרוך בלכלך ידיים" אמנון שומרון מגיב מעין הסערה. בלעדי ל-nrg יהדות
במקרה של הנשיא קצב נוצרה משוואה מקובלת שבה הטענות נגדו על עבירות מיניות הן לגיטימיות, אמינות, דורשות נקיטת סנקציות, ואילו טענותיו על רדיפה ועלילה הן טענות סרק. וכמובן האשמותיו את הנשים הן הכפשות בזויות ומכוערות.
מבלי להיכנס לדמותו של משה קצב והתרשמותי מהאיש, הרחוקה כל כך מחקייניו בתכניות הסאטירה, ומבלי להישמע מליצי מדי, מבחינתי, כבוד הוא לכל אזרח לסייע לנשיא מדינת ישראל.
זו הסיבה שלקחתי על עצמי את מלאכת הייצוג שלו, גם אם זה כרוך בעיסוקים שמביכים אותי כאדם דתי, שמצריכים ללכלך ידיים.
ומה אומרת ההלכה על חזקת החפות?
לאורך החודשים הראשונים התעקש הנשיא שלא לפגוע ציבורית ב-3 הנשים שנחזו להיות המתלוננות המרכזיות (מתוכן נותרו 2) ולהעדיף את העברת המידע החומרים והעדויות אודותיהן למשטרה. אלא שהמציאות התקשורתית וההדלפות הסיטונאיות חייבו להשיב מלחמה.
הרחוב הישראלי החל בדיוניו המשפטיים ומי שלא נתן שם את עדותו עלול היה להפסיד. רוב מוחלט של העיתונאים גויסו לאשש את האשמות הנשים ולהפריך את גרסת הנשיא. האופן שבו נהגו מסקרי החדשות, הפרשנים, כותבי המאמרים, מגישי התכניות, משתתפי הדיונים היה מייאש. אצל כולם עבר כחוט השני דוק של חוסר אמון, לגלוג, בוז ובמקרה הטוב רחמים.
הכנסת נגררה להתבהמות הציבורית, שלי יחימוביץ
משה קצב הוא אדם דתי כך גם רוב ילדיו ובני זוגם. הוא מתפלל 3 תפילות ביום, יש מניין קבוע בלשכת הנשיא וכל אורחות חייו הם של איש שומר מצוות. מבחינתו הסיטואציה אליה נקלע הייתה מביכה יותר מפלילית, משפילה יותר ממאיימת.
אני לא יודע מה קובעת ההלכה בסוגיית חזקת החפות ומה דעתה על חובת הכיבוד של נשיא מדינה, אבל אם אנחנו מצווים בכבודו של כל אדם, בין שהורשע ובוודאי שלא הורשע, למה יגרע חלקו של הנשיא?