אולמרט מעדיף דאחקות על פני דיון ברווחה
כשמליאת הכנסת התכנסה סוף סוף לברר למה אין שר רווחה, בחר אולמרט לתקוף את הח"כים. זה יכול היה להצחיק אם הוא לא היה רה"מ. אנחת רווחה
אבל זה היה רק תחילתו של הדין המבזה. ח"כ זהבה גלאון (מרצ) העירה לראש הממשלה על יחסו ליחימוביץ' שאפילו לא קרא לה בשמה, ובתוך שניות צץ לו אולמרט הזחוח. במקום להשיב לשאלותיהם של הח"כים לגבי מדיניותו הכושלת, הוא בחר להתכתש עם גלאון. "את לא הכי מעניינת", הוא אמר לה, כאילו שזה מה שחשוב.
אולמרט יכול היה להגיע למליאה, להתחייב על מינוי שר רווחה בימים הקרובים, לבוא עם בשורה חברתית משמעותית כלשהי גם אם היא אינה מהפכנית, כזו שתטיב במשהו עם השכבות החלשות. אבל הוא בחר "להריץ דאחקות" על גבה של ח"כ גלאון ולהתכתש עם הח"כים שאילצו אותו לשאת נאום בנושא "שולי" כמו רווחה. זה מעניין ואולי אפילו סימבולי, שאת כל תסכוליו מהמצב הקשה שאליו נקלע, בוחר ראש הממשלה להוציא דווקא בדיון על מדיניות הרווחה. יחסו לדיון משקף בצורה האותנטית ביותר את היחס של ממשלתו לשכבות החלשות.
אולמרט מתנצח עם גלאון. באדיבות ערוץ 99 - ערוץ הכנסת
ובכל זאת, לא רק נאומי סרק ודיונים עקרים נערכו בכנסת ביום רביעי. ברוב של 58 ח"כים וללא מתנגדים או נמנעים העבירה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"כ חיים אורון (מרצ) שלפיה גם עובדים שמתפטרים ביוזמתם יזכו לקבל פיצויים מהמעסיק. מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר שמשנה באופן משמעותי את מצבם ומעמדם של העובדים בישראל. מרגע שיושלמו הליכי החקיקה, יקבלו העובדים במשק למעשה חיסכון נוסף.
ברגע שעובד יחליט על עזיבת מקום עבודתו מכל סיבה שהיא, הוא יידע כי הוא לא עוזב בידיים ריקות. פיצויי הפיטורים לא יוחזקו עוד על ידי המעסיק כחרב מעל ראשו של העובד, ועובדים שמעוניינים לעזוב מקום עבודה מבלי לפגוע בשמם הטוב, לא ייאלצו
לחוק כזה יש משמעות כלכלית מרחיקת לכת בכל הנוגע לניידות של עובדים במשק. הוא מאפשר לעובדים להתקדם ולפעול להגדלת שכרם מבלי לחשוש שהמעסיק ישלול מהם את פיצויי הפיטורים.
אך למרות שהממשלה תומכת בחוק, שום דבר עדיין לא סגור. לא ניתן לחזות מי מהאינטרסנטים במשק שמתנגדים לחוק הזה יפעילו לוביסטים במשרד האוצר ובוועדות הכנסת ויביאו להפלתו של החוק או יעקרו אותו מתוכן. יש לקוות שהצעת החוק שכבר הועלתה על שולחן הכנסת שלוש פעמים בעבר ונפלה, תעבור הפעם ללא הפרעות.
השבוע הלך לעולמו ח"כ יורי שטרן ז"ל (ישראל ביתנו) ורבים מהאנשים שספדו לו ידעו לספר על מידותיו הטובות, אופיו הצנוע ועבודתו הרצינית למען השכבות החלשות. שטרן אכן עשה רבות למען החלשים, מתוך עולם ערכים שרואה בחברה אחראית לגורלם של החלשים שבקרבה, והוא עשה זאת מבלי לצפות לקרדיט או לתמורה אלקטורלית כלשהי.
אחד מהדברים החשובים שעשה שטרן למען החלשים שבחלשים, היה בזמן שממשלת שרון הראשונה קיבלה ב-2002 את החלטתה הלא מוסרית לגירוש הזרים מישראל באמצעות המשטרה. רוח רעה שטפה אז את הארץ, ובשם המלחמה לצמצום האבטלה הצדיקו רבים את ציד האדם שהתנהל בעיקר ברחובות תל-אביב, אך לא רק.
שטרן כיהן אז כיו"ר ועדת הכנסת לענייני העובדים הזרים, ובמסגרת תפקידו הוא הוציא את חבריו מחממת המליאה לאתרי בנייה ולשכונות עוני ברחבי הארץ בהם התגוררו והסתתרו עובדים זרים מאימת המשטרה. הוא הזמין את התקשורת, והתמונות הקשות שנחשפו בכמה מהביקורים האלה זיעזעו את הציבור.
שטרן נקט עמדה מוסרית ברורה, לא מתקרנפת ולא מתפשרת, נגד רדיפת הזרים. הוא קרא להעניש את המעסיקים ואת חברות כוח האדם, ולא את העובדים האומללים, והציע להפסיק לחלק ויזות לעובדים זרים נוספים בחו"ל כדרך האנושית והטובה להתמודד עם בעיית הזרים. שטרן לא זנח את מאבקו למען העובדים הזרים גם כאשר סיים את תפקידו כיו"ר הוועדה לטובת רן כהן ממרצ. למרות הקצוות המנוגדים, המשיך שטרן לשתף פעולה עם הוועדה בראשותו של כהן ותרם לה מניסיונו. הוא הגיע לאירועים ולכנסים מיוחדים שעסקו בנושא הזרים והמשיך להביע את עמדותיו שנשמעו חריגות בקרב חוגי הימין.
שטרן היה קול של שפיות בתקופה המטורפת שעברה על כל עובד זר שקיווה למצוא קצת פרנסה בישראל. הוא היה איש במקום שבו רבים שכחו מה זה להיות בני אדם. חברי כנסת רבים, בעיקר מהצד השמאלי של המפה, הביעו התנגדות נחרצת וזעזוע מהעוולות שנעשו לזרים בישראל, אולם דווקא עמדתו של שטרן זכתה להבלטה בשל המפלגה שבה היה חבר, שעל פניו נדמה לפעמים כי זכויות האדם הן לצנינים בעיניה. בכך תרם שטרן למאבק של ארגוני זכויות האדם הרבה יותר מכפי ששיער. יהי זכרו ברוך.
מדי שבוע סוקר כתבנו לענייני רווחה, גיל חורב, את הנושאים החברתיים שעומדים על הפרק ואלו שנדחקים לשוליים באמצעות פרשנות, דעה או סיקור מזווית אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
