לא תמיד לטובת הגבר
מתגרשים? שימו לב: בניגוד לדעה הרווחת, בית הדין הרבני לא תמיד ייטה לטובת הגבר
ואכן, פעמים רבות ישנו "מרוץ סמכויות" בין שתי הערכאות השיפוטיות, בית משפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. לשתי הערכאות סמכות מקבילה לדון בחלק מהנושאים הקשורים לגירושין, לרבות מזונות אשה, משמורת הילדים וחלוקת הרכוש. מכאן שיש בהחלט חשיבות למהירות המהלך. אציין במאמר מוסגר, כי לא תמיד "מרוץ הסמכויות" והשאלה מי מבני הזוג יגיש את תביעתו ראשון ואיפה, הינה קריטית. ישנם מקרי גירושין בהם התוצאה בשתי הערכאות תהיה דומה ואז אין צורך למהר ולהגיש תביעות ואפשר לנסות ולהגיע לפשרה ולהסכם, לפני הפניה לערכאות.
העניין אינו תמיד שחור או לבן. הסטיגמה כי "אשה לא תפנה לבית הדין הרבני" וכי "בית הדין הרבני תמיד לטובת גברים" מוטעית. במרבית המקרים הגברים פונים לבית הדין הרבני בתביעת גירושין אליה הם כורכים את סוגיית הרכוש, משמורת הילדים ומזונות האישה ואילו הנשים פונות לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שביהמ"ש ידון באותם נושאים, בהתאם לחוק האזרחי.
אולם, על מנת להשיג את מלוא ההישגים במאבק הגירושין, בין אם לצורך עמדת פתיחה טובה וניסיון להגיע לפשרה יותר טובה ובין אם לקבלת פסק דין, יש צורך לבחון את מכלול האפשרויות. מכלול האפשרויות מאפשר לא פעם לאשה לפנות לבית הדין הרבני בתביעות ובקשות שונות, בהן היא יכולה להגיע להישגים כספיים או להישגים אחרים, שיובילו בסופו של דבר גם להישג כספי, על-ידי הפעלת לחץ על בן הזוג.
בניגוד לבית המשפט האזרחי, פוסק בית הדין הרבני עפ"י דין תורה. על פי דין זה לנשים ולגברים זכויות וחובות שונות מאלו שיש להם על פי הדין האזרחי, אולם משמעות הדבר אינה כי לנשים אין זכויות. במקרים לא מבוטלים נשים יכולות
ניקח לדוגמא את סוגיית הכתובה. כתובה היא שטר עליו חותם הבעל לפני הנישואין. הכתובה נועדה בכדי להגן כלכלית על אשה, שבעלה מחליט להתגרש ממנה, זאת ללא עילה על פי הדין הדתי. רוצה לומר: כאשר בעל רוצה להתגרש מאשתו ואין לו כל סיבה המוצדקת מבחינה הלכתית לגירושין, עליו לשלם לה את שטר הכתובה שנחתם בעת הנישואין. סכום הכתובה נועד על מנת להבטיח את קיומה הכלכלי של האשה למשך כשנה לאחר הגט. זאת, מכיוון שהבעל מחויב לפרנס את אשתו רק עד יום הגט ולא לאחר מכן.
טעות נפוצה לחשוב כי לשטר הכתובה אין משמעות. לא פעם מגיעים אלי גברים ששואלים בפליאה: "מישהו בכלל מתייחס לכתובה"? והתשובה היא כן, כתובה הינה שטר חוב של הבעל כלפי אשתו. לא מעטים הם המקרים בהם בית הדין הרבני מחייב בעל לשלם לאשתו את שטר הכתובה. ושלא יהיה ספק, פסק הדין של בית הדין הרבני מחייב בפועל, ככל פסק דין שניתן להוצאה לפועל.
אשה זכאית לתבוע את כתובתה, למשל במקרים בהם בעלה בגד בה או ביצע פעולות אשר מטרתם לפגוע בשלום הבית.
דוגמא נוספת היא סוגיית ה"מדור הספציפי". לאישה הזכות לבקש מבית הדין הרבני צו ל"מדור ספציפי" במסגרת תביעה למזונות או במסגרת תביעה לשלום בית. בצו זה מאפשר בית הדין הרבני לאשה להמשיך ולהתגורר בבית המגורים הספציפי של בני הזוג, עד אשר יסתיים בירור התביעות, דבר שעלול לקחת שנים רבות.
הרציונל שעומד מאחורי סעד זה במסגרת תביעה למזונות הוא, שאשה זכאית לרמת חיים לה הורגלה. מעבר לדירה אחרת, לרבות לדירה שכורה, נחשב כירידה ברמת החיים. כמו כן, ניתן לקבל צו דומה במסגרת תביעת שלום בית, כאשר הרציונל הוא כי בלי בית אי אפשר לנסות ולהגיע לשלום בית.
בפועל, במתן הצו למדור ספציפי, מונעים בתי הדין הרבניים את מכירת הבית. לעיתים הצו הזה מתנגש עם תביעה לפירוק שיתוף- בקשה שהגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה. בבקשה כזו מבקש הבעל למכור את הבית המשותף בהתאם לזכותו על פי חוק המקרקעין. אולם אם ניתן צו למדור ספציפי, תהיה האשה זכאית להתגורר בדירה כל עוד לא בוטל הצו ולבעל לא תהיה אפשרות למכור את הדירה ולקבל את חלקו. אין ספק כי הצו מיטיב מאוד עם האשה ופוגע בזכות הקניינית של הבעל.
גם מזונות אשה ניתן לתבוע בבית הדין הרבני, אולם בדרך כלל המזונות שיפסקו הם נמוכים יותר ואף ייפסקו שלא באופן מיידי. למזונות אשה בבית הדין הרבני ישנם יתרונות אחרים ויש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים. לא תמיד סכום המזונות הוא הדבר החשוב ביותר. יש לחשוב מה יגרום לבן הזוג לרצות לסיים את הסכסוך בדרך המהירה ביותר ומהן נקודות החולשה שלו.
בבית הדין הרבני אשה יכולה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד בעלה במסגרת תביעה שהוגשה על ידה. בית הדין נוטה לאשר צו זה ביתר קלות לעומת בית המשפט. אין ספק כי הוצאת צו זה יכולה לגרום לבן הזוג לסרבול, קושי ואי נוחות.
בנוסף, במסגרת תביעת שלום בית, יכולה האשה לבקש מבית הדין הרבני צווים מגוונים בכדי לנסות ולהחזיר את בן הזוג הביתה בפועל או על מנת להקשות עליו בחיים החדשים שלו ובכך להשיג יתרון במשא ומתן. למשל, יכולה האשה לבקש כי יינתן צו כדי שהבעל לא ייפגש עם המאהבת, צו להפנות הצדדים לייעוץ זוגי ועוד.
דוגמא נוספת היא זכויות האשה ברכוש. עפ"י ההלכה היהודית, לאשה אין זכות בעסקי בעלה. ברור כי הדבר הינו מקומם. אולם, כאשר הבעל צובר חובות בעסקיו, אין האשה צריכה לשאת בחובות אלו כשם שאינה זכאית לזכויותיו. אשה, שבעלה הכניס אותה לחובות שלא ידעה עליהם, יכולה לפנות לבית הדין הרבני כדי לא להיות מחויבת בהם.
כאן המקום לציין כי בענייני רכוש מחויב בית הדין הרבני לפסוק עפ"י החוק האזרחי, אולם בפועל שוקל בית הדין הרבני שיקולים הלכתיים, שאינם נלקחים בחשבון בעת התדיינות בבתי המשפט לענייני משפחה. במחשבה המערבית נתפשות זכויות הנשים בהלכה כמעטות, או "נחותות". אולם, שימוש נכון בזכויות הללו מאזן לעתים בין הצדדים ומביא לסיום ההליך המשפטי והגעה להסכם הגון והוגן.
* חשוב להדגיש כי אין להסתמך על האמור בכתבה ללא קבלת יעוץ משפטי ספציפי.
הכותבת מנהלת את פורום סכסוכי משפחה וגירושין ב-nrg קהילות ובעלתמשרד עורכי דין, מומחית לדיני משפחה, גירושין וירושה. לקבלת יעוץ בענייני סכסוכי משפחה וגירושין ניתן להעלות שאלות בפורום.
נא להמתין לטעינת התגובות
