איזו טפשה הייתי. לב טוב מדי היה לי כשוויתרתי על כתובתי. כולם אמרו לי לקחת את הכתובה שלי, כי הוא הרס אותי כלכלית וברח, ולי? לי כאב הלב עליו ולא רציתי לעשות לו רע והיום אני מתחרטת שלא לקחתי אותה! לא רציתי לעשות לו רע ולתבוע את הכתובה שלי, כי אמרתי לעצמי: ''תעשי רע - יחזור אליך רע, תעשי טוב - יחזור לך בטוב'' ולכן וויתרתי לו. הנבל התחתן איתי ולאחר 3 חודשים החליט שהוא לא בנוי למסגרת הזו וברח (אחרי שנתיים של ביחד שאת נשמתי נתתי לו). ואני ברוב טוב לבי (וגם מההלם שהייתי בו) וויתרתי לו על הכתובה. הרבנים קלטו עם איזה טיפוס היה לי עסק (מתוסבך על כל הראש) ורמזו לי ברמיזה עבה ביותר לקחת את הכתובה, ראו איזה נזק נפשי הוא גרם לי על שום דבר ואני? וויתרתי (ויצויין כי הוא הודה לי על כך). לא יודעת למה, אבל אחר כך, אחרי שיצאתי מההלם, כל כך הצטערתי שלא תבעתי אותה, כדי לנקום בו על הנזק הנפשי שעשה לי ללא עוול בכפי.. לא יודעת למה, אני מתה להשתחרר מתחושת הנקם הזאת וזה לא מצליח לי!
הגב לתגובה זו