בשיא לא גר כאן יותר
עם חברי קיבוץ כאלה מי צריך אויבים. זה התחיל במבטים צוננים, ברסיסי מילים, בהתעלמות בחדר האוכל. זה נמשך במכתבים אנונימיים שבהם נשזרו איומים מרומזים כלפיו וכלפי משפחתו. ועכשיו גם יונתן בשיא שילם את מחיר ההתנתקות, ונאלץ לעזוב את הקיבוץ שבו נולד ל. . . קראווילה בקיבוץ אחר
בשנתיים האחרונות היה בשיא מטרה קלה לחציהם של מובילי המאבק בהתנתקות. כבן לתנועת הקיבוץ הדתי, נתפס בשיא בקרב רבים כ"משתף פעולה", כבוגד בערכי ההתיישבות. הביקורת הארסית לא עצרה בשערי שדה אליהו, מרחק כמה קילומטרים מגבול ירדן, אלא חלחלה בעקשנות לשבילי הקיבוץ, לכלבו, למזכירות, לבית הכנסת.
זה התחיל במבטים צוננים, ברסיסי מילים ובהתעלמות מוחלטת בחדר האוכל. מתנגדי ההתנתקות בקרב חברי הקיבוץ, ויש רבים כאלה גם אם אינם הרוב מוחלט, נקרעו בין הערכתם הרבה לבשיא האיש, לפועלו לפיתוח הכלכלי של שדה אליהו וקיבוצי הסביבה, לבין תפקודו כראש מינהלת סל"ע. מהר מאוד הפכו התחושות למחאה פעילה, כשהחלו כמה מחברי הקיבוץ לעזוב בהפגנתיות את בית הכנסת, כאשר בשיא עלה לתורה. בשיא ספג ושתק.
חברים בקיבוץ מספרים כי היו בטוחים שבשיא יעזוב את הקיבוץ כבר באוגוסט 2005, במהלך ההתנתקות מעזה. "אז היו היצרים בשיאם", מספרת אחת החברות שמעדיפה להישאר בעילום שם, כמו שאר המעטים מבין החברים שהסכימו להתראיין, "חששנו שהוא לא יעמוד בלחץ, ויעדיף להיפרד גם מאיתנו. אבל לשמחתי, הזמן עבר ובשיא נשאר. הופתעתי מאוד לשמוע שדווקא עכשיו הוא החליט לעזוב".
כנראה הקש ששבר את גבו של בשיא היה מכתבים אנונימיים שקיבל בתקופה האחרונה. בשיא עצמו מסרב להתראיין ולשפוך אור על הפרטים, אולם בקיבוץ מספרים כי במכתבים היו שזורים איומים מרומזים כלפיו וכלפי משפחתו.
בכניסה לקיבוץ ממוקם מפעל אריזה לגזרים. אני שואל את העובדים אם שמעו על עזיבתו של בשיא. "שמענו שהוא החליט לעזוב כי עשו לו כאן בעיות", אומר איציק, אחד העובדים. "מה זה גורם לאנשים להרגיש? כולם עצובים מאוד", אומר איציק ומחייך חיוך ענקי וצחור שיניים, "בטח עצובים".
לעומת עובדי המפעל השכירים שאינם תושבי הקיבוץ, החברים לא ששים לדבר על הפרשה, בלשון המעטה. מזכיר הקיבוץ מאיר ליפשיץ פרסם הודעה קצרה המביעה צער על כל העניין. "אנחנו אוהבים מאוד את יונתן ומעריכים אותו, ומקווים שישנה את דעתו". שאר החברים תודרכו לא לדבר עם התקשורת, ופניותיי זוכות לסירוב קריר. החברים לא ששים לדבר אפילו על כמות המשקעים המעטה להחריד שירדה בעמק בית שאן בחורף הנוכחי, גם לא על מפעל ההדברה הביולוגי שמייצר זבובים עקרים. בקיבוץ קטן ומלוכד כמו שדה אליהו, כל זר מעורר בהלה כמו זאב בדיר עזים.
בפינת החי העזים דווקא לא מתרגשות, יש די קש ומים מסביב. מרק, האחראי לנוי ולפינת החי, חולב את אחת העזים בידיו. מרק, האדם היחיד שהסכים להתראיין בשמו, הגיע לקיבוץ ב-1989 משיקגו . המיר את החלום האמריקני המלחיץ בחלום ישראלי ירוק-צהוב. "חלב העזים עוזר מאוד לטיפול בפצעים על השפתיים של תינוקות", הוא אומר, "משפשפים את הפצע, ובתוך כמה דקות הפצע עובר".
שמעת על העזיבה של בשיא?
"זה מצער אותי מאוד. הרוב הגדול של החברים מעריכים מאוד את יונתן, גם אם הם לא מסכימים לכל המהלך הזה של ההתנתקות. יש לו המון זכויות כאן בקיבוץ, ועצוב שקומץ של קיצונים מקבלים את כל תשומת הלב ומצליחים להשפיע. באנגלית יש פתגם שאומר כי דווקא הגלגלים החורקים מקבלים את כל השמן. חבל שמיעוט האנשים שמציקים ליונתן נשמעים, בעוד שהרוב המכריע אשר היה רוצה שהוא יישאר, קולם לא נשמע".
הרב אחיה, רב הקיבוץ, תקף את המכתבים המאיימים שקיבל בשיא בדברים שנשא בבית הכנסת בערב שבת האחרון. מכתבים אנונימיים הם פסולים, אמר הרב, מכיוון שהנמען אינו יודע מי מבקריו, הוא אינו יכול להגיב לגופו של עניין, וכך נמנעת כל אפשרות לדו שיח. האנשים שמעו, אבל בשיא בכל מקרה כבר הסיק מסקנות.
במכתב ששלח לחברי הקיבוץ הוא מסביר את ההחלטה שלו ושל אשתו לעזוב את הקיבוץ: "מצד אחד, רוב הקיבוץ קיבל אותנו, אך מן הצד האחר המשיך מיעוט גדול יחסית להפגין את מורת רוחו מאיתנו. אנחנו אוהבים את המקום, אוהבים את יושביו. כאן נולדנו שנינו. הזריחה מהרי הגלעד בכל בוקר מלווה אותנו משחר ילדותנו. את כל חיינו הבוגרים השקענו בשדה אליהו. וכעת - על סף הזיקנה אנחנו עוברים למקום אחר".
נראה כי משכנו החדש של בשיא יהיה בקיבוץ הדתי מעלה גלבוע, לא הרחק משדה אליהו. בשיא כבר פנה למזכירות הקיבוץ, כדי שזו תאפשר לו לשכור בית במקום. אולם גם שם לא בטוח שבשיא ימצא מנוחה. "יונתן ביקש מאיתנו לבדוק אפשרות למעבר זמני שלו אלינו", מספר לני קפלן, דובר קיבוץ מעלה גלבוע. "הבקשה צריכה לעבור דיון בוועדת קבלה, ובקרוב נקבל החלטה. יש כאן הרבה חברים שישמחו לקבל אותו, כי יש לו הרבה זכויות בקיבוץ. מנגד, יש כאן גם רבים שכואבים את מה שהוא עשה במסגרת תפקידו כראש מינהלת סל"ע".
לאן נושבת הרוח? יש סיכוי שבשיא ייאלץ לחפש מקום מגורים אחר?
"אנחנו משתדלים לא לערבב פוליטיקה בחיי היומיום, ורוצים לעזור לכל אדם שנמצא בצרה. אני מאמין שנעבור את ההליכים הפורמליים, ובשיא יוכל לעבור הנה ולגור ליד בתו ונכדיו, שהיא תושבת הקיבוץ".
אם יעבור בשיא לגור במעלה גלבוע, הוא ישוכן, צחוק הגורל, בקראווילה, אותו קרוואן משודרג שקיבלו רבות מהמשפחות שפונו מרצועת עזה.
הגורמים הרשמיים בקיבוץ שדה אליהו ובקיבוץ מעלה גלבוע מרבים להדגיש כי מדובר במעבר זמני, ובשיא לא ויתר על החברות במשק. בתוך שנה-שנתיים, הם אומרים, כאשר יירגעו הרוחות, יחזור בשיא לכור מחצבתו ויוכל לחיות בשקט בביתו. אולם בשדה אליהו לא כולם מסכימים לקביעה. "יונתן כבר לא יחזור הנה", אומר אחד החברים, "זמני בארץ שלנו זו מילה נרדפת לקבוע. כפי שמפוני גוש קטיף עדיין גרים בבתים זמניים, כך גם יהיה על יונתן. כנראה נצטרך להתרגל לקבל אותו רק כאורח, כאשר יגיע לבקר את ילדיו שעדיין גרים כאן בקיבוץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
