לא סביר ולא בטיח
חיים הכט, שעשה קריירה מלהפחיד אותנו ולפתור לנו את הבעיות, רותם את קולו לקמפיין. זה לא משהו שעיתונאים רציניים אמורים לעשות
תוך הנפת הידיים לכל עבר, עניין שהפך לסמל המסחרי שלו, הוא יכה בנו בכל העוצמה. אנחנו, הישראלים, תמיד נופיע כשלומיאלים שעושים בדיוק ההפך ממה שצריך, והוא תמיד יידע כיצד יש לפעול ומה צריך לעשות.
הפעם, לפחות כך סברתי, התלבש הכט על הברוקרים הפרטיים, אלה שאמורים לנהל בשבילנו את מעט החסכונות שאנחנו שמים בצד בעמל רב. טוב מאוד, אמרתי לעצמי. אכן נושא שראוי לטפל בו. כדאי לבדוק מתי משודרת התוכנית.
אלא שמהר מאוד התבררה טעותי. מתברר שחיים הכט, המחנך הלאומי, השכיר, תמורת סכום לא קטן יש להניח, את קולו, את האינטונציות המיוחדות, ובעיקר את מסע ההפחדות שלו, לטובת בנק דיסקונט.
לא תוכנית ולא בטיח, כמו שהוא ודאי היה אומר. הקמפיין שהכט מוביל מביא סיפורים עגומים על אזרחים קשי יום, שחסכו שקל לשקל, ובמקום לתת לבנק דיסקונט לנהל למענם את החיסכון, פנו, טמבלים שכמוהם, לחברת ניהול תיקים פרטית, וזו, תאמינו או לא, השקיעה להם את הכסף במניות( ! ), וברור שהלך הכסף, הלכו החסכונות, נגוז החלום לגדל עשבי תיבול בגינה הפרטית. ת
סמכו על חיים הכט. הוא יודע שכל מי שפונה לברוקרים פרטיים שם את כספו על קרן הצבי. לעומת זה, כל מי שמשאיר אותו בבנק דיסקונט, יגשים במהרה את חלומו.
הבעיה של טאלנטים, שהפכו שם דבר בתחומם התקשורתי וכעבור זמן קצר רותמים את המוניטין שרכשו לטובת חברות פרטיות בעבור אלפי דולרים, ידועה ומוכרת.
לא בכל מצב היא בלתי מתקבלת על הדעת.
כך למשל אינני סבורה שיש פסול בכך שיאיר לפיד השכיר את שירותיו לבנק הפועלים. לפיד איננו מתיימר להיות עיתונאי חוקר, איננו רואה עצמו כמחנך הציבור, וכל זמן שהוא נמנע מלעסוק בתוכניתו בנושא הבנקים בכלל, ובבנק הפועלים בפרט, אין ניגוד אינטרסים נראה לעין.
לא כך באשר להכט. האיש קנה את שמו כעיתונאי רציני, לפחות זו היומרה, שטורח להביא בפני הצופים עובדות בדוקות, שברובן היו בלתי ידועות. את המוניטין הזה הוא מוכר לטובת חברה פרטית, מביא "עובדות" בלתי נכונות בעליל (הקופות הפרטיות מנצחות את אלו של הבנקים בכל פרמטר), ובעזרת ההיסטריה הידועה שלו מזהיר מפני הסוף העגום והידוע מראש.
זוהי הונאה של ציבור החוסכים. יש כאן מידע מוטעה, שנאמר על ידי מי שנחשב כעיתונאי שחושף רק את האמת, וכל מעייניו מרוכזים בטובת הצרכנים.
שערו בנפשכם שעיתונאי כמו בן כספית למשל היה מחליט לרתום את קולו ואת המוניטין שלו כדי לפרסם מפלגה כזו או אחרת, תוך שהוא משתמש לצורך זה בטקסטים דומים מאוד לאלה שהוא משתמש בהם בעיתון.
והאם היה יכול להיות מקובל על מישהו שעיתונאי כמו צבי יחזקאלי היה מוכר את קולו ואת הידע שלו כדי לשלוח אותנו לירדן או למצרים דווקא עם חברת נסיעות מסוימת?
אין מה לעשות, כשעיתונאי הופך את עצמו למטיף בשער הוא סוגר לעצמו את השערים לעשיית רווחים קלים מפרסומות. ודאי פרסומות מוטעות ומטעות. ודאי בימים שבהם עמלות הבנקים המטורפות עומדות במרכזו של דיון ציבורי, וחלק גדול מהצרכנים מרגישים שרווחי העתק של הבנקים באים על הגב שלהם.
הלוואי שחיים הכט היה מחליט לעשות סדרת תוכניות על עוולות הבנקים, במקום להצטרף לקמפיין שלהם בעבור בצע כסף.
נא להמתין לטעינת התגובות
