ראשית אני מסכים שחיים הכט עבר גבול של טעם טוב כלשהו ברתימת הפרסטיז' שלו לכל מיני קמפיינים בתקופה קצרה.
הבעיה היא פחות ברמת הערכיות מול העיתונאות, מול הבידור והחיבור בינהם.
ואם נצמצם את זה למשפט -לחיים יש חיים- כלומר יש לו בית, משפחה ילדים והוצאות. המעבר שהוא עשה מעיתונאי שמסקר תחום מסויים לסוג של טאלנט מקלה עליו להפוך לסוג של פרזנטור.
מעבר לכך, חיים הכט עיתונאי שנים רבות. אפילו אני זוכר אותו ככתב קול ישראל. אל תצפו שאדם לא ישתנה אחרי שעבר המון מערכות ותפקידים.
חיי המדף של טאלנט הם קצרים ביותר והכסף שטאלנט יכול לקבל בפרסום הוא אינו בפרופורציה למשכורות בתחום העיתונות.
הפיתוי גדול ולכן איש מהמבקרים לא היה בנעליו.
דמייני שאת מקבלת הצעה מבנק כלשהו להשתתף בקמפיין תמורת 150 אלף דולר ובתמורה את תגיעי לשלושה ימי צילום ועוד כמה שעות בכל חודש למשך חצי שנה.
שני קמפיינים כאלו סוגרים משכנתא ומשאירים קצת כסף לפנסיה המוקדמת שעיתונאים יוצאים אליה (בעצם לרובם אין פנסיה- כולם בחוזים אישיים או פרילנסרים).
זו גם דרך להסתכל על הנושא. אולי יותר מציאותית ופחות צדקנית. חיים הכט לא ילד.
אגב, אני טאלנט אבל פנוי לכל קמפיין- אם הסכום יהיה ראוי אפילו אפילו לתרופה נגד גזים.