די לציות

ערן שטרנברג שובר שתיקה ומבהיר שסרבנות היא לא השתמטות, ולמה הוא לא מוכן ליטול חלק בקריסת מגדל הקלפים שנקרא מדינת ישראל. פולמוס

ערן שטרנברג | 17/12/2006 12:36

טורי החיילים שחורי המדים שצעדו בקיץ תשס"ה בגוש קטיף אוששו אצלי את ההנחה המפחידה, זו שניסיתי בכוח להימנע ממנה. באותו רגע הפנמתי שהעניין לא ייגמר בפקודת העקירה הפושעת, אלא יש צד שני למטבע: צבא כזה פשוט לא יוכל לנצח אויב ותבוסה עתידית היא ודאית.

מאז קראתי שוב ושוב לעורר את צה"ל טרם פורענות. ראיתי בצבא, כבבואה לחברה וכמנוע שלה, דמות הנתונה בערפילי טשטוש, הנמצאת בחוסר הכרה ציוני מוחלט. מעין פצוע שלא זקוק למאמרים, להפגנות או לעוד צייתנים עם כיפות, אלא להחייאה חשמלית כואבת ומעוררת. המסקנה הזו נובעת דווקא מאהבת צה"ל.

מעטים זעקנו: טלטלו את צה"ל לפני שהאויב יטלטל, דחו גיוס בהפגנתיות. סרבו, למשל, למבצעים מסוכנים אך עקרים בעזה, סרבו ללוות את משאיות "הסיוע ההומניטרי" שפעמיים בשבוע נכנסות לקרני תחת אבטחה כבדה, (הסולר והדלק מועברים פשוט לקסאמים). הגירוש הוכיח שיש לסרב לא רק לפקודת העקירה אלא גם לפקודות מבצעיות פושעות המסכנות את כולנו. קו ישר מחבר בין האופן בו צה"ל "הגן" עלטלי חטואלובנותיה הי"ד לבין העקירה. התבצרות סביב "סירוב פקודה רק לגירוש" היא פספוס שיוביל למבוי סתום.

אמרנו, אל תפגינו "אל תתנו להם רובים" פשוט סרבו להעביר אותם, אבל ממשלת ישראל העבירה לערבים ביוני השנה 950 רובים. התשובה לא איחרה לבוא, כעבור עשרה ימים נחטףגלעד שליט וחבריו נרצחו. התחננו: רוצים לעזור לשדרות? אדרבה, אל תהיו פייטרים, אלא סרבו לירות אלפי פגזים לשטח פתוח. אמרו: "זו פקודה בלתי חוקית בעליל המסכנת את שדרות ונהיה גאים לשבת עבורה בכלא". מספיק שניים שלושה גלי סרבנות בכדי שחלוץ יבין שצופים בו עם המכנסיים למטה, ויפסיק למכור לנו ש"אנו עושים את הכל כדי לעצור את הקסאם".

אמרנו שכולם, חיילים ומפקדים, יודעים שהצבא בגזרת עוטף עזה מייצר בעיקר פירוטכניקה, בדמעות זעקנו שמי שמפקיר את שדרות ל"שגרת הקסאמים" יביא את הזוועה הזו לחזיתות נוספות וגם כיום אנו אומרים שמי ש"נלחם" בחיזבאללה והובס ילחם באותם קודים מעוותים בגרעין האיראני, לנו אין אשליות.

מצפן שגוי

ב-1.8.06 בשיא התרוממות הרוח במלחמה, יום לפני הצהרת אולמרט "הניצחון ייתן תנופה להתכנסות", התראיינתי בגל"צ וברדיו "קול חי" והסברתי כי אסרב ליפול במלחמת יש ברירה יזומה שאין בינה לבין שחרור החיילים דבר וחצי דבר ושמטרתה היחידה היא הבאת נסראללה ליו"ש, ישמרנו ה' לו היינו מנצחים. למחרת אישר אולמרט את דבריי.

בשלב מסוים העסק התחיל לעבוד, הנוער הכתום האזין בהמוניו ודיון פתוח התנהל בפורומים שונים. הדבר הבהיל את החבר'ה מהשב"כ שחטפו אותי בוקר אחד למשטרת רחובות

ואיימו עלי "לטובתי" להפסיק ולכתוב בנושא כיוון שהמסר משפיע. לסיכול הממוקד הזה הצטרפו עבדיהם הנרצעים שאצלם אהרון ברק והברוקר חלוץ מכריעים את השכל הישר. בורטיגו בו מסתחררת הציונות הם מעדיפים לראות בברק, אולמרט וחלוץ את המכשירים לפיהם הם מתאפסים בין קרקע לרקיע. זהירות, בדרך הזו ההתרסקות קרובה. המלחמה בצפון היא רק המתאבן.

לאורך כל הדרך, היחידים שהצטרפו למסר הצלול הזה היו חברי "מנהיגות יהודית". רייכנר מכנה אותנו "משתמטים" משל הישיבה בכלא וההתנדבות במקלטים נעשתה מנוחות אישית. זו טקטיקה נלוזה אך מוכרת. עוד כתב כאן שהוא "לא עושה חשבון" ומגיע לכל מלחמה... צא להורים השכולים רייכנר, שאל אותם בארבע עיניים האם היו שמחים לו בנם "היה עושה חשבון" ולא נופל עבור הקשקוש "כבשנו את בינת ג'בייל..." הספדהשל שושי גרינפלד היה רק קצה קרחון של זעם הולך ומצטבר.

הכנס בחנוכה הוא ניסיון קטן להעלות על נס את אותם מעטים שכן נעמדו בגאון וסירבו. ביקורתו של רייכנר כאילו הפעילות הפנים ליכודית היא גניבת דעת היא לעג לרש לאור התגייסותו להצדיקבזמנו את מבצע גניבת הדעת הגדול ביותר שבוצע אי פעם בציונות הדתית, כלומר, את אי פריצת הגדרות בכפר מימוןוהונאת מאות אלפי אזרחים.

אם יש מסר שמתאים לחנוכה זהו מסר אי ההכרה בשלטון רקוב, שהגדרתו היחידה באה לו באמצעות שלילתה של האלטרנטיבה היהודית שאנו כה זקוקים לה. אלטרנטיבה יהודית - זה בדיוק המסר של הכנס שיתקיים החג.

ערן שטרנברג שימש כדובר גוש קטיף, כיום הוא מתגורר באתר הקרוונים יד בנימין.