בג"ץ: כל סיכול ממוקד ייבחן לגופו
4 שנים אחרי שהוגשה העתירה הראשונה בנושא הסיכולים, לא שולל בג"ץ, בראשות ברק, את המדיניות השנויה במחלוקת. "אין לקבוע מראש כי כל סיכול הוא מותר עפ"י החוק הבינל' או אסור"
בג"ץ ציין בהחלטתו כי אזרח שלוקח חלק בביצוע פעילות טרור צריך לקחת בחשבון שהוא עלול להיפגע על ידי צה"ל. עם זאת, הדגיש הרכב השופטים את המגבלות שעל הצבא לנקוט כאשר הוא מבצע סיכול ממוקד, וקבע כי "הכלל צריך להיות שאסור לפגוע בלוחמים או במחבלים אם הנזק הצפוי לאזרחים תמימים בקרבתם אינו שקול כנגד התועלת הצבאית שבפגיעה בהם".
בפסק הדין המורכב כותב ברק כי משום שהעימות עם הפלשתינים נושא אופי בינלאומי, חלים עליו כללי המשפט הבינלאומי, שמבחינים בין אזרחים לבין לוחמים, כאשר האחרונים הם מטרה לגיטימית לתקיפה ולפגיעה, בעוד אזרחים נהנים מהגנה על חייהם, גופם ורכושם.
ברק קובע כי פעילים בארגון טרור אינם נכנסים תחת הגדרה של 'לוחמים בלתי חוקיים', ובמקביל, הם גם לא מוגדרים כלוחמים, משום שאינם פועלים על פי דיני הלחימה ומנהגיה.
לכן, מציין ברק, פעילי ארגוני הטרור הינם במעמד של אזרחים, אולם בשל העובדה שהם נוטלים חלק ישיר בפעולות איבה, לא חלה עליהם ההגנה הניתנת במשפט הבינלאומי לאזרחים.
"אזרח, שרוצה לקבל את ההגנות הניתנות לו במשפט הבינלאומי בעת סכסוך מזוין, חייב להימנע באופן ישיר ממעשי איבה", כותב ברק. "כשהוא מפר דין זה ומבצע מעשי איבה, הוא לא נהנה מאותה הגנה".
ברק מדגיש בפסק הדין כי אין מנוס אלא לבחון באופן ענייני כל סיכול ממוקד לגופו. הוא מציין כי
בנוסף, נקבע בפסק הדין שאין לתקוף אזרח הנוטל חלק ישיר במעשי טרור, אם ניתן לנקוט כלפיו אמצעי שפגיעתו פחותה. זאת משום "שגם אזרח שנוטל חלק בפעילות טרור, אינו מחוץ לחוק ואין לפגוע בו במידה העולה על הנדרש", כותב ברק.
ברק מציין כי אם, למשל, ניתן לעצור את האזרח, לחקור אותו ולהעמידו לדין - הדבר עדיף. הוא מרחיב וקובע כי לאחר ביצוע תקיפה נגד אזרח החשוד בפעילות טרור, יש לערוך לאחר מכן בדיקה יסודית באשר לזהותו של הנפגע ונסיבות הפגיעה בו, ובמקרים מתאימים יש מקום לשקול תשלום פיצויים בגין פגיעה באזרח תמים.
בפסק הדין שב ברק ומדגיש את המחויבות להימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים תמימים במהלך פעולת חיסול. הוא מציין כי פגיעה כזו תהיה חוקית, רק אם תעמוד במבחן המידתיות.
למשל, הוא מציין כי ניתן לירות לעברו של מחבל היורה ממרפסת ביתו על חיילים או אזרחים, ואם כתוצאה מכך ייפגע אזרח תמים העובר בסמוך, פגיעה מעין זו תעמוד בדרישות המידתיות. אולם, לדברי ברק, אם מפציצים בית מהאוויר ועשרות דייריו ועוברי אורח נפגעים, זוהי חריגה מהמידתיות. בתווך בין שני המקרים יימצאו המקרים הקשים יותר להכרעה, שידרשו בחינה מדוקדקת של כל מקרה ומקרה.
לבסוף, מציין ברק שבלחימתה של ישראל נגד הטרור עליה לפעול על פי כללי המשפט הבינלאומי, וכללים אלה מבוססים על איזון בין צרכי הביטחון לזכויות הפרט.
עו"ד מיכאל ספרד, שייצג את הוועד הציבורי נגד עינויים, אמר בתגובה להחלטה כי "זהו פסק דין בעייתי מאוד. בג"ץ השאיר הרבה מאוד דברים בערפל, ומתח את הקטגוריה של מי שהשתתף בלחימה באופן שעלול לגרום בעתיד לפגיעה רבה בחפים מפשע.
"מעבר לכך, ההכשרה החלקית של ה'חיסולים', מסכנת גם את הקצינים והחיילים, וחושפת אותם לסכנות משפטיות במקומות בעולם שבהם הניתוח המשפטי שונה מזה של בג"ץ".
העתירה נגד מדיניות ה"חיסולים" הוגשה על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים כבר לפני ארבע שנים, ועברה מאז גלגולים רבים. לטענת העותרים, צה"ל הרחיב את המושג "פצצה מתקתקת" הרבה מעבר להגדרתו הבסיסית, במטרה לתת היתר לביצוע חיסולים והריגה ללא הליך משפטי ובניגוד לדין הישראלי והבינלאומי.
בית המשפט העליון דן לראשונה בעתירה בחודש פברואר אשתקד, על רקע ועידת שארם א-שייח' והתחייבותו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לכך שישראל תימנע מסיכולים ממוקדים. בעקבות הכרזתו של שרון החליטו השופטים על הקפאת העתירה והודיעו כי אם תימשך מדיניות החיסולים, יחודשו הדיונים בעתירה.
דיון נוסף בעתירה נערך עם התמוטטותו של הסכם הפסקת האש עם הפלשתינים וחידוש מדיניות החיסולים, אך בינתיים פרש מכהונתו השופט מישאל חשין שדן בעתירה, ורק לפני כחודש קבעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, כי השופט ריבלין יתפוס את מקומו.
אחד האנשים שחיכו בקוצר רוח למתן פסק הדין הוא הרמטכ"ל, דן חלוץ, נגדו עתרה תנועת "יש גבול" בשנת 2003, בעקבות חיסולו של איש החמאס, סלאח שחאדה, בעת שחלוץ כיהן כמפקד חיל האוויר.
התנועה יחד עם עוד כ-200 פעילי זכויות אדם ואנשי רוח המתינו זמן רב לפסיקת בג"ץ בנושא, ולפני כחודש הם החליטו לדרוש מבית המשפט העליון לספק פסק דין בשתי העתירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
