הטובים תמיד אשמים
לדעת משה פייגלין, ההחלטה על פיצוי פלשתינים נובעת מהמאבק נגד הזהות היהודית של המדינה
אין ספק שקודם שמפצים את תושבי שדרות ואשקלון, יש לפצות את אזרחיה השלווים של בית-חנון. וקודם שמשקמים את הצפון ההרוס, יש לשקם את בנת-ג'בל החרבה. אחרי הכל, הכביסה הביתית תמיד סובלת דיחוי.
בשונה מן הלבנונים, לפלשתינים אין מדינה, וכל עוד נמשך הכיבוש המשחית האחריות לגורלם מוטלת כמובן עלינו, הישראלים. אמנם החייל הישראלי היחיד שעודנו מצוי במרחב העזתי הכבוש הוא גלעד שליט, אבל זה כמובן לא מפריע להם ולנו להרגיש כך.
אך לאור פסיקתו האחרונה של בג"ץ, קשה שלא להסכים לטענת הלבנונים כי גם הם לא בדיוק בחרו לחיות במרחב החיזבאללאי, וגם מהם לא ניתן לתבוע אחריות לגחמותיו של נסראללה. בלבנון החופשית מסתובבים אין ספור כוחות חיזאבללה, שלא בדיוק נבחרו בבחירות חופשיות על ידי האזרחים ואינם מגלים סובלנות יתרה לאזרחים בעלי דעות שונות.
בעצם, גם את תושביהן השלווים של מצרים וסוריה, אשר סבלו כה רבות מן הפעולות המלחמתיות של ישראל באוקטובר השחור של 1973, עלינו לפצות. חאפז אל אסד ואנואר סאדאת לא התייעצו עם תושבי קונטרה וסואץ קודם שפתחו במלחמת יום כיפור. האמת היא שהם גם לא שאלו לדעתם של התושבים המסכנים כשקציניהם השתלטו על מדינותיהם. לא ברור כיצד זה מצפוננו אינו מייסרנו לאחר שהותרנו את תושבי הערים המוכות הללו, זה שלושה עשורים ברציפות, ללא פיצוי הולם. קמצנים שכמותנו.
וגם תושביה החרוכים של דרזדן זכאים לפיצוי מהאנגלים. היטלר אמנם נבחר בבחירות דמוקרטיות, אך דמוקרטיה של ממש לא היתה שם כשפתח במלחמה על העולם החופשי. וגם תושבי נגסאקי התמימים זכאים לפיצוי מהאמריקנים, והמצרים הקדמונים זכאים לפיצוי מבני ישראל, שהמיטו עליהם את עשר המכות, רק בגלל העקשנות של איזה טרוריסט אחד, פרעה, שאיש מהם לא בחר בו.
משלמים בדמים
בקיצור, על פי ההגיון של הבג"ץ, הטובים תמיד אשמים. מה מביא אנשים נורמליים כמו שופטי בית המשפט העליון בישראל לפסיקה שערורייתית שכזו, שאינה רק מגוחכת, אלא עומדת בסתירה לאינסטינקט השרידות הבסיסי של כל אומה?
מתחת לפני השטח, מתנהלת בישראל מלחמה שקטה באשר לאופי המדינה שנעביר לילדינו. המלחמה היא בין חלום מדינת כל אזרחיה, לחלום המדינה היהודית. רובו הגדול של הציבור הישראלי מזהה עצמו קודם כל כיהודי. הוא אינו מוכן שיכפו עליו אורחות חיים, אך מעוניין במדינה שערכיה ומטרותיה משקפים את זהותו הלאומית.
מיעוט קטן במדינה מזהה עצמו קודם כל כישראלי. הזהות היהודית מהווה נטל עבורו. הוא מזדהה לדעתי יותר עם עזמי בשארה הישראלי מאשר עם יהודים מעבר לים. המיעוט הזה מבקש למחוק את זהותה היהודית של המדינה
האליטות המנהלות את ישראל, ובראשן בית המשפט העליון, התקשורת וראשי האקדמיה, אינן נתונות לבחירת הציבור, והאסכולה המבקשת לברוח מן הזהות היהודית, שולטת בהן לדעתי ללא עוררין.
ראיית הסכסוך האזורי כסכסוך לאומי תאלץ אותנו להתבצר מאחורי זהותנו היהודית. לכן נעמד בית המשפט על ראשו ומוכן לשלם בדמים ממש כדי להוסיף ולהתייחס אל המחבלים כאל פושעים פליליים, ולפצות אדם שניזוק בשל פעולה נגדם.
אך הכל מבינים ששורש הסכסוך אינו פלילי. הסכסוך הזה פרץ זמן רב לפני ה"כיבוש", ועוצמתו רק עולה ככל שאנו נסוגים מארצנו. שורש הסכסוך הוא לאומי. הם נלחמים בנו כי אנו יהודים, וכל הפיצויים של בג"ץ לא יוכלו לאמת הפשוטה הזו.
נא להמתין לטעינת התגובות
