הקרב על הניסויים
דדי שי בטור על הסערה בעולם פעילי זכויות בעלי החיים בבריטניה, עקב טענות חדשות אשר העלה פיטר סינגר מי שכונה "אבי התנועה לזכויות בעלי חיים" המצדיק חלק מהניסויים המבוצעים בחיות השונות
במהלך עימות טלוויזיוני במסגרת תוכנית תיעודית ששודרה ביום שני האחרון בערוץ BBC2, הסוקר את המאבק בין הצדדים, הסכים פיטר סינגר, שנחשב כהוגה הבולט והמרכזי ביותר של התנועה לשחרור בעלי־חיים, כי ייתכן שחלק מהניסויים אשר צפויים להערך במעבדה עשויים להיות מוצדקים- אם אכן התועלת שיביאו לבני־אדם צפויה גדולה באופן משמעותי מהפגיעה שתגרם לבעלי־החיים.
דבריו של סינגר עוררו סערה בקרב התנועה לזכויות בעלי־חיים. מל ברואטון, ממובילי הקמפיין של SPEAK, התנער מהתבטאותו, וטען כי הוא אינו מייצג את דיעותיהם של הרוב המכריע של הפעילים לזכויות בעלי־חיים.
סינגר הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בתחום זכויות בעלי־החיים, ולהצהרותיו עשויות להיות השלכות משמעותיות על המאבק כנגד פתיחת המעבדה.
השפעתו של סינגר נחשבת לגדולה עד כדי כך שהוא כונה לעתים "אבי התנועה לזכויות בעלי־חיים", על אף כי הוא מעולם לא ניסה לטעון לעצמו מעמד זה, ולמעשה הוא ממעיט להשתמש במושג "זכויות", ומעדיף את הביטוי "שחרור בעלי־החיים".
ספרו של לוחם הזכויות המפורסם, יצא לאור ב- 1975 ונושא אף הוא את השם "שחרור בעלי־החיים", היה אחד החיבורים המוקדמים ביותר בנושא, ובין הראשונים שעסק בשיטתיות בחשיפת ההתעללות בבעלי־חיים בתעשיית המזון והניסויים.
סינגר מציג בספרו השקפה תועלתנית, על־פיה יש לפעול באופן שיטיב עם מירב באינטרסים של מירב הנוגעים בדבר, בין אם מדובר בבני־אדם או בבעלי־חיים אחרים. פגיעה בטובתו של אחר יכולה להיות מוצדקת רק כאשר התועלת שצומחת ממנה היא גדולה באופן ברור מהנזק לו היא גורמת.
"אבי תנועת הזכויות" מראה בספרו כי מנגד, הפגיעה בבעלי־חיים זוכה להצדקה בציבור אפילו כאשר היא משרתת אינטרסים אנושיים שוליים ביותר ביחס למידת חומרתה, ולכן אינה הוגנת.
בהתאם להשקפה זו, סינגר מוכן, במקרים נדירים, להצדיק פגיעה בבעלי-חיים במידה ויש יסוד ברור להאמין שהתועלת שתצמח ממנה תהיה יותר גדולה באופן משמעותי מהנזק שיגרם לבעלי־החיים.
הוא מתנגד לרוב התעשיות המנצלות בעלי־חיים- שאינן עומדות בקריטריון זה- אבל מעולם לא הוקיע את עצם ניצולם באופן מכל וכל. למעשה, כבר בספרו, "שחרור בעלי־החיים", על אף התנגדותו לניסויים, הוא הבהיר את הסתייגותו מלשלול אותם מראש באופן גורף:
"עדיין לא עלינו על השאלה מתי ניסוי עשוי להיות מוצדק. התשובה 'לעולם לא!' אינה תשובה מספקת. לנסח שאלות־מוסר במונחים כאלה של שחור־לבן הוא דבר מושך
עוד מסביר סינגר כי למרות שיכולים להיות תנאים תיאורטיים בהם ניסוי בבעלי־חיים יהיה מוצדק, הוא מפקפק במידה שבה הם אכן נוטים להתקיים במציאות.
בעימות ששודר אתמול, בהתאם לדיעותיו, הסכים סינגר לטענת יריבו כי אם מספר האנשים אשר ירוויחו מתוצאות הניסויים יהיה גדול באופן משמעותי ממספר בעלי־החיים שיפגעו ממנו, ולא תהיה כל דרך אלטרנטיבית להשיג את המידע שיושג בניסוי.
סינגר הביע ספק אם דרכים אלטרנטיביות אכן אינן קיימות במקרה זה, אך הודה כי אין בידיו את הידע המעשי כדי להתמודד אם השאלה.
הקמפיין של SPEAK, מנגד, מונע על־ידי תפיסה של זכויות בעלי־חיים כזכויות מוחלטות, שאינן ניתנות להפקעה גם במקרה שהדבר יביא תועלת לבני־אדם, ובהתאם לכך אין לשאלה זו חשיבות לעניין.
פעיליו מצביעים על העובדה כי גם התעללות בבני־אדם למטרות אלו לא הייתה זוכה להצדקה, בלי שום קשר למידת התועלת שעשויה לצמוח ממנה.
זוהי אינה הפעם הראשונה בה חילוקי־דעות מתעוררים בתנועה לזכויות בעלי־חיים בין הגישה התועלתנית, המיוצגת על־ידי סינגר, לבין תפיסת הזכויות המוחלטות, ודיעותיו זכו לביקורת כבר בעבר.
מבקרו הבולט ביותר של סינגר הוא המשפטן ופעיל זכויות בעלי־החיים גארי ל. פרנציון, הטוען כי גישתו של סינגר מתעלמת מכך ששורש הבעיה ביחס לבעלי־חיים הוא בעצם התפיסה שלהם בתור קניין, אשר כל יעודו הוא לשרת את בני־האדם- דבר אשר בהכרח מוביל לפגיעה בהם.
על פי האשמותיו, על אף שסינגר עצמו יוצא כנגד התעשיות הפוגעות בבעלי־חיים, יש בתפיסתו פתח כדי להצדיק אותן. פרנציון מצביע כראיה על כך שבפועל עסקים הפוגעים בבעלי־חיים משתמשים לעתים קרובות ברטוריקה תועלתנית, המנסה להציג את התועלת שהם מביאים כמשמעותית יותר מההתעללות בבעלי־חיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
