תנו להניק בשקט
כשם שאנו מקפידות לכסות את השיער ולהתלבש באופן מכובד אנחנו מקפידות להניק בצנעה. גם עבורנו זה לא כיף גדול כשעיניים זרות נועצות בנו מבטים, אז בבקשה אל תצאו נגדנו במלחמות חורמה בשם הצניעות והמבוכה רק תארגנו לנו חדרי הנקה. שרית אשכנזי-לוי
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מסתגרת בשירותים, תאי הלבשה ושאר מיני כוכים קטנים. אני לא קלסטרופובית, ובכל זאת לא מדובר בחוויה מלבבת במיוחד. בישראל של שנת 2006 תמצאו חדרי הנקה בשני מקומות: בשילב, כיאה לרשת מוצרי התינוקות הגדולה בארץ, ובאיקאה, כיאה למה שייבאנו מחו"ל.
עם ילד ראשון, החיים שלי והיציאות מהבית נקבעו לפי זמני האכילה שלו, או שפשוט לא יצאתי מהבית. אבל כשיש כמה ילדים זה כבר לא עובד. חיי המשפחה לא מתנהלים לפי הרך הנולד. מדובר בסצנה שהזמן גרמא- תמיד הוא רעב באמצע משהו, ובשום מקום, בשום מקרה, אין איפה להניק. לא במשחקיות לילדים, לא במרכזי קניות, לא באולמות אירועים, לא במסעדות, לא ברכבת ובטח לא בבית הכנסת, כי לשם ממילא אסור לנו להביא ילדים.
כבר ביליתי במקומות הזויים למדי בניסיון להצניע את מעשה ההנקה: ממחסני חנויות שונים ועד חדר מצחין בגן חיות שנשמרים בו ירקות רקובים. פעם אפילו ישבתי במשרדו של מנכ"ל ערוץ טלוויזיה. עד גיל שלושה חודשים התינוקת שלי בילתה ביותר חדרי שירותים מאשר ביקרתי בהם בעצמי כל חיי.
עלייך לא הייתי מאמין
אף אחד לא חושב עלינו המניקות אלא אם עוררנו את זעמו. בחופשת סוכות, עת טיילנו בגן החיות התנ"כי, פנה אליי משהו בפליאה ארסית: "איך זה שאת מניקה ככה כשכולם רואים, ואת עוד דתייה". מיותר לציין שלא ראו דבר, כי הייתי עטופה כמומיה בסדין שהובא למטרה זו, אבל מדוע היותי דתייה רלוונטית לעניין? הבעיה חברתית ומשותפת לכלל הציבור.
הסוגיה הזאת הפכה להיות רגישה לאחרונה גם בקרב חבריי ושכניי הדתיים. בכל מפגש חברתי נוצרת מבוכה חדשה סביב העניין הכל כך טריוויאלי הזה. בוויכוח סוער בנושא סיפר אחד מחבריי הדתיים איך הובך קשות כשפנה אל אישה בגינה הציבורית, ורק באמצע השיחה הבחין לתדהמתו שהיא מניקה. אז עצתי לו , כשם שאמרו חכמים, שלא ירבה שיחה עם האישה.
סמכו עלינו שכשם שאנו מקפידות לכסות את שיער ראשינו ולהתלבש באופן מכובד ולא
חושפני, אנחנו מקפידות להניק בצנעה מבלי להתערטל בציבור. גם עבורנו זה לא כיף גדול כשכמה זוגות עיניים זרות נועצות בנו מבטים. כשאנחנו מאמצות אל ליבנו את התינוקות של בית רבן, אנחנו מתייחסות לאמנות ההנקה כמעט בקדושה. כשאנחנו מתכסות בשמיכות באמצע הקיץ בגינת המשחקים, פשוט העריכו, ואל תצאו נגדנו במלחמות חורמה בשם הצניעות והמבוכה שאנחנו גורמות לכם.
אין לנו ברירה אחרת. לא נעבור לסימילאק רק כי לכם יותר נוח. אני לא מצפה שינחיתו חדר הנקה באמצע יער בן שמן, אבל אני כן מצפה לתמיכה חברתית, ובכללה - תמיכה חברתית דתית. הנקה בציבור יכולה להיעשות בהסתר, גם בקידוש של בית כנסת וגם בתפילת כל נדריי. שמירת כבוד המעמד וכבוד הציבור חשובים לנו לא פחות מהשמירה על כבודנו כבנות ישראל כשרות. אז אל תנדו אותנו במבטיכם המסתייגים.
נא להמתין לטעינת התגובות
