לא הילד המפגר
יחיאב נגר מעדיף שהציבור הדתי יאפשר את מצעד הגאווה מאשר שבג"ץ יתייחס אליו כפחות מעמד
האמת היא שהצדק הפעם אתנו, עם הדתיים. אם כל המטרה של מצעד הגאווה היא להראות שגם ירושלים "נכבשה", אז אין להתפלא אם הנכבשים פותחים בגילויי התנגדות. אם במלחמת תרבות עסקינן – במלחמה כמו במלחמה.
אחד הטיעונים של הציבור הדתי כלפי מוסדות המדינה, ובראשם בג"ץ, הוא כי נוהגים איפה ואיפה ביחס לרגשות המוסלמים והיהודים: כאשר מוסלמים מאיימים כי אם כף רגלו של יהודי תדרוך על הר הבית הם יבעירו את כל המזרח התיכון, מיד נענים לתביעתם ובשם שמירה על הסדר הציבורי מונעים מאזרחים אחרים את חופש התנועה וחופש הפולחן. לעומת זאת כשרגשותיהם של יהודים נפגעים, בג"ץ לא ממהר להיענות לתביעותיהם.
זה באמת מעניין לנסות ולבחון את מערכת השיקולים שעומדת בבסיס ההתייחסות השונה הזו. האם הסיבה היחידה היא שפשוט מאמינים לאיומים של המוסלמים יותר מאשר לאיומים של היהודים? אולי לוקחים בחשבון את הערכת מספר הנפגעים, באם האיום יתממש? דומני שגם אם כן, זה לא מספיק. יש הבדל עקרוני נוסף, וראוי שניתן דעתנו עליו.
בעצם החלטתנו, כריבון במדינת היהודים, לאפשר למוסלמים בהר הבית להפחיד אותנו באיומיהם, אנו בעצם מכריעים מתוך נקודת מבט עליונה עליהם. אנו מסתכלים עליהם כעל ציבור עם תרבות שטרם התפתחה כל צרכה, ומתוך אמפתיה למצב הנחות בו הם נמצאים אנו אומרים, "נו, טוב, נוותר להם" – הילד הגדול צריך לוותר לילד הקטן. תמיד שאלתי את עצמי איך העולם הערבי חי עם עצמו בידיעה שמתנהגים אליו כמו אל הילד המפגר בשכונה.
תרבחו ותצעדו!
אבל זו בעיה של הערבים, והם יצטרכו לעסוק בה מתישהו. מה שאותי מעניין זה הציבור הדתי והיחס בינו לבין הציבור הכללי. אני לא רוצה שייתייחסו אלי כמו אל הילד המפגר בשכונה, שיסתכלו עלי מלמעלה ויאמרו, "נו, טוב, נוותר לו".
אני גם לא אוהב חילוני-אמפתי שאומר: "באמת לא יפה ככה לבוא לביתם ולתקוע להם אצבע משולשת בין העיניים". אני מעדיף את אחיו החילוני שאומר: "יש להילחם על הזכות לצעוד". כי בכך הוא מאשר שהוא רואה בי בר פלוגתא שווה ערך, ומשמעות הדבר שהוא לוקח בחשבון שבמלחמה הזו הוא עלול גם להפסיד.
לכן רצוי שנאמר,
אני פונה לאחיי הדתיים: בואו נוותר להם. הבה ננהג בריסון, באיפוק ובאמפתיה, כיאה למי שרואה עצמו, מקומו ותרבותו בעמדה לא פחות עליונה ולא פחות אחראית. מה שבטוח, אסור שניתן לבג"ץ לקבוע שאנו מפגרים. כי גם אם זה נכון, אני לא רוצה את זה בפסק דין חלוט של בית המשפט העליון במדינתו של העם היהודי.
נא להמתין לטעינת התגובות
