טבע לא מושלם
התורה לא אוסרת רק דברים שיוצאים כנגד הטבע, נטיה חד מינית יכולה להיות טבעית, בדיוק כמו אכילת סטייק בחמאה, ובכל זאת אסורה. אמנם ההלכה האוסרת על משכב זכר לא תשתנה, אבל היחס להומוסקסואלים דתיים חייב להשתנות, כל עוד הם לא מתעקשים לנופף בנטייתם בפומבי. הרב חיים נבון
דתיים רבים טוענים שהומוסקסואליות היא סטייה, נטייה לא נורמלית ולא טבעית, שהרי התורה אסרה אותה. אינני מבין את הטיעון הזה. הרי התורה אסרה גם על פעולות כמו אכילת בשר בחלב, או קיום יחסים עם אישה שלא טבלה אחרי תקופת נידתה. האם גם אדם שיש לו נטייה לאכול בשר בחלב ייחשב "סוטה"? אין התאמה הכרחית בין התורה לבין הטבע. התורה אסרה דברים רבים שאינם סותרים את הטבע.
במדרש מפורסם (תנחומא תזריע ה') מספרים חז"ל על דיאלוג בין רבי עקיבא ל"טורנוסרופוס הרשע", הלוא הוא הנציב הרומי טיניוס רופוס. טורנוסרופוס טען כנגד רבי עקיבא שברית מילה היא מעשה לא טבעי, שהרי על פי הטבע האדם נולד ערל. רבי עקיבא השיב לו, בלי להתבלבל, שאכן ברית מילה מעלה אותנו מעל הטבע. הטבע, אמר רבי עקיבא, אינו מושלם.
לאור הדברים הללו, אין לאדם דתי שום הכרח לומר שדרכי התנהגות שהתורה אסרה אותן אינן טבעיות. על פי ההלכה, לא כל מה שטבעי הוא טוב, ולא כל מה שטוב הוא טבעי. יש לאדם נטיות טבעיות, שהתורה רואה אותן בשלילה, ומצווה על האדם להילחם בהן.
אם מגדירים סטייה באופן נורמטיבי, כלומר: כהתנהגות שאינה רצויה מבחינה ערכית, אזי ודאי שעל פי התורה הומוסקסואליות היא סטייה. אך אם מגדירים סטייה באופן עובדתי, היינו: כהתנהגות לא טבעית, אין לנו כל הכרח עקרוני לכלול הומוסקסואליות בקטגוריה הזו.
צריך להבדיל בין שני מובנים של המילה "טבעי". מבחינת החברה כולה, הומוסקסואליות כתופעה המונית אינה "טבעית", במובן זה שהיא פוגעת בקיום הטבעי של החברה. אך אם משתמשים בביטוי "טבעי" כמתאר את התכונות המוּלדות של אנשים פרטיים, ייתכן מאוד שישנם כאלו אשר נולדו עם נטייה הומוסקסואלית מוטבעת באישיותם באופן טבעי. התורה דורשת מהאנשים הללו להתגבר על טבעם.
הומוסקסואליות "אופנתית", כעין זו שנהגה ביוון העתיקה וכעין זו הנוהגת כיום בחוגים מסוימים בחברה הישראלית, ראויה לכל מילות הגנאי שנצליח להדביק לה. אך חוקרים עכשוויים טוענים בתוקף שישנו אחוז (נמוך) מסוים של אנשים, שנולדים עם נטייה הומוסקסואלית מוּלדת, שאין הם מסוגלים לשנותה. וגם אם אין מדובר בחמישה אחוזים מן האוכלוסייה, כפי שטוענים החוקרים, אלא רק באחוז אחד, זו עדיין קבוצה שצריך להתייחס אליה.
ההלכה האוסרת על משכב זכור לא תשתנה במילימטר. אך ישנם הומוסקסואלים דתיים, אשר מכריזים על נאמנותם להלכה, ומבקשים מאתנו רק דבר אחד: לא להיות מרושעים כלפיהם. אני הופתעתי לגלות את קיומה של קבוצה זו; אך הם חיים וקיימים בינינו. אלו מהם שיכולים - על ידי טיפולים מודרכים - לשנות את נטייתם, ודאי ישמחו לעשות זאת. השאר מכירים בכך שעל פי ההלכה לא יוכלו לעולם לממש את נטייתם, והם נידונו לחיים של גבורה ואיפוק עילאי. אל להם להפוך את נטייתם לדגל, בין היתר כדי שלא להשפיע על צעירים המתלבטים בנוגע
זה לגבי המיעוט הזעיר של הומוסקסואלים דתיים. איך נתייחס לרוב המוחץ של ההומוסקסואלים המוצהרים, אשר אינם מתייחסים כלל לאיסורים ההלכתיים? אם הם מנסים להפוך את זהותם לדגל ראווה, עלינו להסתייג נמרצות מהניסיון הזה. קל וחומר שנשלול בתוקף את מצעדי הגאווה שלהם. אך כאשר מדובר באנשים אשר באופן פרטי מנהלים אורח חיים הסותר את ההלכה בנקודה זו, ואינם מנופפים בזהותם המינית, אינני רואה סיבה להתייחס אליהם באופן שונה מאשר למי שעובר על איסורי מאכלות או על איסור נידה (למרות ההבדל המסוים בחומרת האיסור).
אם הייתה קבוצה של אנשים אשר היו מגדירים עצמם כ"בועלי נידות" כקו יסודי בזהותם; ואם אלו היו עורכים "מצעד נידה" פרובוקטיבי, שבו היו מעלים על נס את אורח חייהם הרומס את איסורי התורה - היינו מתקוממים נגדם בתוקף. אך כל עוד הם חיים את חייהם בשקט ובאופן פרטי, איננו מתערבים במעשיהם. אני סבור שיחסנו להומוסקסואלים צריך להיות דומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
