לילית נגד חווה
העוינות המבעבעת בפסקי הלכה, מאמרים בוערים, וטוקבקים שנכתבו בדם ליבן של גולשות, חושפת חומה גבוהה של איבה בין נשואות ורווקות. נטע יוסף-בודניק, עד לא מזמן רווקה מתוקשרת, כואבת את הניכור
דעותיהם של הרב עמיאל והרבנית האלמונית אינן אנקדוטות שוליות וחסרות משמעות אלא חלק ממערך כולל של נידוי, הרחקה והעלמה שנוקטת החברה הדתית כלפי רווקותיה, עד שיקוצו בחייהן ויתחתנו כבר, למען השם.
נראה שאם פעם הרגשות הדומיננטיים כלפי הרווקות הדתיות היו חמלה ורחמים, הרי שמאז שנתרבו הרווקות הדתיות ובד-בבד, התרבו הגירושים בקרב צעירים דתיים, התחלפה החמלה בפחד ואת הרחמים החליפה האיבה.
הרווקות הדתיות מהוות איום על הסדר החברתי התקין שהוא אבן יסוד בחברה שמרנית, וחוסר האונים של הרבנים, המחנכים וההורים אל מול התופעה מביא להתגוננות תוקפנית ולחוסר רגישות בוטה המאמללים את הרווקות ביתר שאת.
חברות רווקות עמן שוחחתי השבוע טענו שהיחס כלפיהן כמוקצות מחמת מיאוס הינו בגדר התעללות נפשית ממש. "לא יניחו לנו עד שנתחתן", מתלוננת ש', בת 32. "דווקא בנושא כה עדין ורגיש מגלה החברה שלנו דורסנות ואכזריות שהופכות את החיים לבלתי נסבלים".
וא' טוענת שהכי גרועות הן הנשואות, שמרגע כניסתן למועדון האקסקלוסיבי של עונדות הטבעת וחובשות כיסוי הראש, מתייחסות אל חברותיהן הרווקות כאל אויבות. "כאילו היינו בנות דמותה של לילית, השדה התאוותנית, המרדנית ורעת הלב, שלפי המסורת היהודית, מפתה גברים, מסיתה ומדיחה".
בעיניי, זו הנקודה עליה כדאי להתעכב. איך הגענו למצב בו שני מחנות ניצבים זה מול זה: הרווקות מול הנשואות,
נכון, לא כולן כך. יש חברות שממשיכות לתחזק קשר יפה ואמיץ גם לאחר משבר שינוי הסטטוס של אחת מהן. לרוב מדובר במקרה בו הנשואה התחתנה בגיל מאוחר יחסית וכבר הספיקה לחוות בעצמה את העלבון והכאב העז שבנטישת החברות הטובות שלה, מיד לאחר נישואיהן. אך קשה להתעלם מהאיבה המבעבעת, כבר לא רק מתחת לפני השטח, בין רווקות לנשואות בחברה הדתית.
שהרה בלאו היתה הראשונה להביע את הרגש העז במאמרה המרגש והשנוי במחלוקת "על ראש הרווקה בוער השיער". במאמר שנכתב לפני כארבע שנים כותבת בלאו:
"אין, אין, אין חברה שבה מעמד הרווקות הוא כה לא לגיטימי כמו בחברה הדתית וכה רחוק מהחוג הסגור של הנשואות המדושנות והמרוצות מעצמן שאנחנו כל כך שונאות. כן, אנחנו שונאות אתכן, את כיסוי הראש שלכן, את הנסיונות העלובים והכאילו-דאוגים שלכן להכיר לנו מישהו ... אתן, אמהות האומה, משמרות הגזע, אמהות האדמה בלה-בלה-בלה. והטלפונים שלכן שמתמעטים והמחיצות שמתגבהות והמבטים שנחסמים והאגודה הסגורה שנכנסתן לתוכה והתחושה הזו שאתן נותנות לנו שאנחנו כל כך לא חשובות ולעולם כבר לא נהיה".
ואם מאמר בן ארבע שנים הוא מסמך עתיק מדי, קחו לדוגמא את שלהוב היצרים שהתרחש כאן ממש, ב – nrg יהדות, כאשר טלי גולברגר הנשואהיצאה נגד "הרווקות הממורמרות" ועוררה בתגובות כעס ועלבון שהגיע לשיא במאמר התגובה של הרווקה אפרת ליבמן, בו הצליפה: "נשואה זה שיכול אותיות של שנואה, דווקא מתאים".
גם בתגובות למאמרה של ליבמן המשיכו ההתקוטטויות בין נשואות לרווקות, וכך גם אירע בשבוע האחרון, עם פרסום "פנינת החכמה" של הרבנית הממליצה שלא לארח רווקות לשבת.
מילכה מעפולה טענה ש"להכניס רווקה לבית זה מתכון בטוח לצרות צרורות. אם הבחורה לא התחתנה כנראה משהו בסיסי ביותר רקוב אצלה והיא עלולה לנסות לפתות את הבעל" ומייד עטו עליה מגיבים
זועמים. כך גם "ג'ינג'ית" מבני ברק" הסבורה כי "לא הגיוני להזמין רווקה לבית משפחה. למה שהילדים יקבלו חינוך רע? למה לפתות את הבעל עם בחורה שכל יצריה משתוללים?"
נראה לי שמלחמת האחיות הזו הינה תוצאה ישירה של ההיררכיה הבולטת שנוצרה בשנים האחרונות בין נשואות לרווקות. היררכיה אשר לא היתה קיימת בעבר, לפחות לא באופן כה בוטה.
בלאו כותבת: "רווקה. מחוקה. מחוץ לגדר היא נמקה", ואת הנשואות היא מכנה "בנות המעמד העליון, הגזע הארי של המין האנושי". ובתגובות הסוערות למאמר, שואלת "לילית, נסיכת האופל" את "סמדר", הנשואה המזועזעת: "למה כל כך קשה לך להבין את האסיר ששונא את סוהריו, את שופטיו, את אזיקיו ואת אלו שהעידו וממשיכים להעיד נגדו בבית הדין המטאפורי שאחראי לכליאתו הסטיגמטית, על לא עוול בכפו? המירמור, הקנאה והתיעוב הם שלב לגיטימי של התנערות הנכבד מהכיבוש. וסביר להניח שהם הבערה אשר מכוננת את הצעד הראשון בהבאת הנושא למודעות האישית ולסדר היום הציבורי".
ניתן להבין את חששם של הרבנים והמחנכים מתופעת הרווקות ההולכת וגדלה, אולם הורדת ערכן של הרווקות לכדי נשים פגומות או פתייניות על מנת לעודדן להתחתן ולהיכנס למועדון היוקרתי של "הנשואות" אינו מועיל אלא רק מפלג אותנו.
כמי שנישאה בגיל שנחשב מבוגר בחברה שלנו, אני יכולה להעיד שהצלקות מתקופת הרווקות נשארו חרוטות על נפשי. אסור לאמלל את הרווקות על מנת שיתחתנו. האמינו לי, הן רוצות בכך יותר מכל הסובבים אותן. התעמולה האינטנסיבית נגדן, כמערערות הסדר החברתי התקין, לא רק שאינו מזרז את ההתמסדות אלא רק משפיל, מכאיב, פוצע.
ולא זו בלבד, אלא שהפיכת הרווקות לשעירות לעזאזל יוצרת תהומות איומים בינן לבין חברותיהן ואחיותיהן הנשואות. עיניכן הרואות והקוראות. זוהי לא גאולת הרווקות. זהו חורבן של חברה.
נא להמתין לטעינת התגובות
