תמונה שחורה
מתי שמואלוף סבור כי התנגדות לצירוף ליברמן לממשלה מסיט הדיון מעוולות הממשלה כיום
לדעתי, המאבק נגד כניסת מפלגת "ישראל ביתנו" לקואליציה רק מחזק את העוולות שכלולות בה. זאת משום שהוא מנקה, מלבין ומחזק את החטאים של הממשלה הנוכחית ומעמיד מולה את הדמון הגזען כסמן לעוולות הימין הרדיקלי המסוכן שעוד לא הכרנו.
כשאני מביט בממשלה הנוכחית, אני רואה תמונה שחורה גם בלי מפלגת "ישראל ביתנו". הנה כמה נקודות מרכזיות, בהן לא רק שלא מצאנו שינוי מהממשלה הקודמת, אלא גם האופוזיציה היום הלכה והתמעטה, עם ניכוס רוח השינוי החברתי והאתני שאחזה בכנפי גלימת עמיר פרץ:
לא נצפתה התקדמות בתהליך השלום עם הפלשתינים. מותם של אזרחים פלשתינים בשטחים הכבושים הפך לעובדה יומיומית. יתרה מכך, רצועת עזה הפכה לכלא, וחיי הפלשתינים הפכו ל"חיים חשופים" נטולי כל זכויות אדם, אזרח ומבט אנושי. עד לרגע זה, תחנת הכוח בעזה עדיין מושבתת וחיי הפלשתינים הפכו תת-אנושיים, ורוב הרצועה נסמכת על סיוע הומניטרי וחפים מפשע מתים בשל מחסור בחשמל.
הממשלה רוששה את האזרחים
לא נוצרה כל התקדמות בשיחות השלום עם סוריה ולבנון. הממשלה הנוכחית רוששה את אזרחיה המוחלשים במלחמה ולא פיצתה אותם כראוי. אפילו את מפוני גוש קטיף לא פיצו, שלא לדבר על האזרחים הפלשתינים שמהם נלקחה האדמה, כחלק מהכיבוש הישראלי.
מדינת הרווחה המשיכה לצמצם את שירותיה ותקציב 2007 אושר. התקציב לא רק שחיזק את צה"ל, אלא הרחיק כל דיון חברתי, מעמדי, מגדרי בזכויות חברתיות לשנים הבאות. הבשורה המעמדית של פרץ הפכה לחפץ שנזרק מיותם בפינת התודעה בישראל.
עוד לא ראינו דיון בממשלה הנוכחית בשאלה הרב-תרבותית. בשאלות זהות המדינה ובשאלות של חינוך ועיצוב פניה המיתיות של המדינה העתידית. כמו כן, ערביי ישראל
בהיעדר אופוזיציה ראויה, השילוב של מפלגות קדימה והעבודה יצר סוג של מפלגת מפא"י מחודשת, חסרת כל ביקורת עצמית ומרוחקת אלפי שנות אור מהעם, שאינה מקיימת דיון אמיתי בשאלות אקוטיות בחברה הישראלית.
במקום לפחד מכניסתו של ליברמן, עלינו לשאול האם בעצם ליברמן כבר לא כאן, מרכיב חומות לאומיות, אתניות, מעמדיות, מגדריות ומיניות בתוך ומחוץ לישראל. אם אנו מבקשים להעמיד קריאה שמאלית, עלינו לדרוש את התפטרות מפלגת העבודה משלטון הקואליציה הימנית רדיקלית כבר היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
