הזמן למשא ומתן
אייל גפן סבור שמכיוון שמלחמת לבנון השיבה לערבים את כבודם, זה הרגע לחדש הדיונים
אני יודע שיש לא מעט אנשים שיצביעו עלי באצבע מאשימה כעל מנותק או כעל אחד שלא בריא לגמרי בנפשו, ושאולי לא מבין כלום בנוהל החיים כאן קרוב. כי אני הולך להגיד משהו שאולי לא יידע לחיות בשלום עם הימים המטורפים שפוערים בכל בוקר פה גדול ומנסים לבלוע כל פרור שיכול לגרום לשינוי.
מאז ימי הבחירה, כל מנהיג שרוצה להישמע מאוד מקרב ומאוד נאור, לא מפסיק להבטיח בתחילת כל מסע הבטחות בקשר לשלום אמיתי שהוא במו ידיו הולך להביא עלינו, ומתוך הדברים האלה לא פעם לנו, הפתיים, מתרחב הלב.
כי מי מאיתנו לא משווע לטיפה של שקט ולעתיד בגוונים פחות אפורים. כולנו לא רוצים לראות את המלחמות כל כך קרוב לפתח הבית. גם הכי גיבורים והכי מצודדים הופכים לפחדנים כשזה כל כך קרוב. ואין לי חצי טענה לאף אחד מאלה. אף אחד לא כל הזמן גיבור ואף אחד לא בנוי מחומר בלתי חדיר.
יש לי חבר דתי שאני מאוד מעריך את הנאמנות שלו ומאוד מוקיר את כללי המוסר שעל פיהם הוא נוהג. כשהוא חזר אחרי המלחמה הוא היה מבולבל עד כאב, כי פתאום התברר לו שהוא פחדן, ואחרי שנים של גבורה בלתי מעוררת הוא התכנס לתוך עצמו ומלמל מלים של חרון ושבר.
הוא הגיב לאינסטינקט הכי בסיסי שטבוע בכולנו, לא להיות במקום שמאוד מאוד מסוכן בו. פתאום, הוא אמר לי בלחש כדי שאף אחד לא ישמע, הוא חשב פעמיים אם להכנס לתוך המבול מעבר לגבול, כשבפעמים קודמות הוא נכנס גם נכנס, ואפילו לא חשב.
המיתוס של הגיבורות היה נר לרגליו, והנה פתאום הוא קרס ונשבר לרסיסים. הוא אמר לי שאולי צריך לחשוב על אופציה אחרת. אולי צריך לחשוב על מודל של חיים שמתוכם צריך להקדיש יותר זמן להסתכלות מפוכחת ואולי למצוא הרבה יותר אומץ להתנהל אחרת.
אני האזרח הפצפון שחי בעיר הגדולה, מסתובב בסביבת החיים שלי כבר לא מעט זמן מאז שהסתיימה המלחמה וחושב שעכשיו, ממש עכשיו, צריך להתיישב לשולחן המו"מ ולדון באופן הכי רציני והכי מתמסר כדי שיווצר מצב של אי לחימה. אני עוד לא אומר שלום, אבל כל כך רוצה.
כן, כן, זה נשמע מטורף ומורט עצבים, ועוד רגע תעוף עלי נעל מכל אותם אלה שלא מרפים בתגובות לא מדודות. בסדר, כולנו עבדים של אימפולסים שלא פעם מעוררים רוגז וקנאה וחוסר צניעות, והיום זה כבר לא בושה מי יודע מה להתרגז בקול רם. חלק חושב שזה אפילו כבוד.
אבל לפני שאתם שופכים את המים עם התינוק, ולפני שאתם צווחים צווחות משונות, תמתינו לרגע
אני מבקש לנסות ולהיכנס לראשו של נשיא מצרים בימי מלחמת יום כיפור. כאשר סאדאת יצא אל כבש המטוס בנמל התעופה בן-גוריון, הוא הפך מבחינתו בין רגע למנהיג דגול. מנהיג שהביא מסר אמיתי של שלום. ולמה הוא בא הפעם ולא בפעמים קודמות? רק מפני שהוא הגיע הנה מנצח.
הגורם העיקרי להחלטת מצרים וסוריה לצאת למלחמה נגד ישראל היה הרצון שלהן להשיב את כבודן, שנפגע באופן כל כך קשה במלחמת ששת הימים. מלחמת יום כיפור מבחינת סאדאת ומבחינת המצרים היתה ניצחון. הוא הגיע הנה לא מושפל ולא מנוקב מכדורים, הוא בא גאה כנציג של עם שכבודו הוחזר לו.
העם המצרי נלחם והרג וקיבל את חצי האי סיני בחזרה, וזה נחשב לניצחון גדול והכבוד האבוד שב לכונן בו. ופתאום מצרים, שהיתה אויב קשה וחסר פשרות, חיה איתנו בסוג של שלום כבר לא מעט שנים.
גם במלחמה הזאת המאזן הוא לא לגמרי אבוד. נכון, שני שליש מלבנון נחרבה ורוב התשתיות, הבסיסים, המחסנים, הבנקים והחברות הפיננסיות נהרסו. חלק גדול מהמפקדות של חיזבאללה הושמדו ומיליון אנשים גורשו מבתיהם, אבל מבחינת נסראללה הוא ניצח. הוא החזיר את הכבוד האבוד של הערבים באשר הם.
גם בצד שלנו וגם בצד שלהם, ובכלל בכל צד, הכבוד הוא מסוע עקרוני וחשוב וממנו באות או נפתרות הצרות. לחלקים לא מבוטלים בתוך העולם הערבי כנראה שב הכבוד אחרי המלחמה הזאת. לחלקים מהם שהיו מקומטים ומושפלים התרומם הצוואר. הם הגיעו לגובה המראה כדי להסתכל לעצמם בעיניים, וזאת עובדה שאף פוליטיקאי ישראלי לא יכול להשחית או לטשטש, למרות שזה פוגע בסדר יומו הטהור.
סוריה מזמינה אל שולחן הדיונים. יכול להיות שהיא משקרת, אבל אנחנו חתומים על תעודות יושר? אבו-מאזן מתאמץ עד קצה גבול היכולת להשיב את הסדר ומבקש בקשות של הבנה מאתנו, ומצרים דוחקת, והנה מתפרסם שראש הממשלה בכבודו ובעצמו נפגש עם אישיות מאוד בכירה בערב הסעודית.
אז יכול להיות שזה עוזר לו להראות יעיל ומקדם בימים של לא מעט צרות אישיות, אבל קורים פה דברים בגלי העומק. מתקיימת דינמיקה שבבסיסה יושב פתרון שכנראה לא יבוא אף פעם, אלא אם נתיישב על התחת הפצוע שלנו ונתחיל להרכיב פה דיאלוג.
ניסינו כמעט הכל, שילמנו כמעט כל מחיר בכל הזדמנות, בואו ננסה ברצינות עוד אופציה. מי יודע, אולי היא תביא את המצרך הכי מבוקש והכי יקר - שקט וחיים שלווים. גם אם זה מפחיד ונראה לא הגיוני, זה הזמן לקחת את הסיכון.
חתימה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
