"אני ערבי, אבל לא גיס חמישי"
ד"ר ג'מאל, שנדחה על ידי העברית, מונה לראש החוג למדעי המדינה באוני' ת"א. לצד ביקורת חריפה על מדיניות ישראל בשטחים, הוא מרגיש חלק מהחברה
ד"ר ג'מאל, תושב ירכא שבגליל, נשוי לרנדה ואב לשני בנים. למד לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, ואת הדוקטורט שלו השלים באוניברסיטה החופשית של ברלין. לאחר מכן חזר ארצה, וב-1998 החל להרצות בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב.
הוא מומחה בתקשורת פוליטית, תיאוריה פוליטית, תנועות חברתיות ומיעוטים לאומיים, הוא הערבי הראשון שמונה לתפקיד ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב, והוא רחוק מאוד מלהיות "ערבי מחמד" - הוא לא מהסס להטיח ביקורת נוקבת בחברה הישראלית ורואה עצמו כמי שמעמיד את "המראה הביקורתית" מול החברה הישראלית והממסד הרשמי, שמפלים את האוכלוסייה הערבית בישראל ומקיימים "משטר אפרטהייד", כהגדרתו, בשטחים.
הוא דוחה מכל וכל את הדימוי המוטח בכל קול ביקורתי ערבי הרואה בו "גיס חמישי". הוא דווקא מתעקש על היותו חלק מהוויה הישראלית, שמהווה לדבריו מקור דאגתו. זהו גם מקור ההפרדה שהוא עושה בין דעותיו הפוליטיות ובין התעסקותו עם ציבור הסטודנטים, שלדעתו לא יתייחסו בסלחנות להצהרותיו. "חבל שחלק גדול מהציבור בישראל איננו מצליח לעשות את ההפרדה בין עמדה פוליטית לענייניות והעמקה ביכולת המקצועית", אומר ד"ר ג'מאל.
את דבריו פותח ד"ר ג'מאל בביקורת על האקדמיה הישראלית שאינה מעודדת לדבריו את השתלבותם של האקדמאים הערבים בשורותיה. "אי אפשר להתעלם מהמימד ההשתלבותי", הוא אומר. "אקדמאים ערבים מצליחים להשתלב באקדמיה במינונים נמוכים. במוסדות להשכלה גבוהה יש 5,000 תקנים ורק 1% מתוכם, 50, מאוישים על ידי ערבים, שיעור הנמוך משיעור הערבים באוכלוסייה הכללית".
ד"ר ג'מאל מביע צער על כך שמספרם המועט של אקדמאים ערבים באקדמיה הישראלית עומד בניגוד לפתיחות שאמורה להיות אבן הפינה של האקדמיה. "אחד המקומות שאמורים להיות הכי פתוחים למעשה, הוא הכי שמרני ביחס למיעוט", הוא אומר.
הוא מודאג גם מהאפשרות שיותר משהוא מסמל ניצנים של השתלבות של האוכלוסייה הערבית בחברה הישראלית, הוא משמש למעשה עלה תאנה של האוניברסיטה. "אני לא יכול לקבוע דבר כזה בוודאות, אף אחד לא אמר לי את זה ולא שמעתי מישהו אחר אומר את זה, אבל יש לי הרגשה שמקבלים סטודנט או מרצה ערבי אחד לחוג, ואומרים שזה מספיק. 'אנחנו
לדבריו, כדי לשפר את המצב צריכה להיות אפליה מתקנת לטובת הערבים, "אבל מבלי להתפשר על האיכות", הוא מדגיש. ג'מאל יודע שכראש חוג יש לו השפעה, גם אם מוגבלת, על קידום ערבים וגם על לימוד תכנים שעשויים לסייע בהבנת הקונפליקט שבו מצויים הערבים בישראל. אולם הוא מדגיש שזו לא המטרה העיקרית שלו כראש חוג.
"המטרה שלי היא קודם כל לדאוג לסטודנטים שלי – לוודא שהם יקבלו השכלה איכותית וטובה ולעזור עם הבעיות שהם נתקלים בהן. בדיוק כמו שמצפים מראש חוג שהוא איש ימין", הוא מצהיר.
כשג'מאל נדרש להגדיר את זהותו הוא לא מהסס לומר כי הוא ערבי, למרות השתייכותו לעדה הדרוזית, שנתפסת לעיתים על ידי הציבור הישראלי כעדה שבניה כרתו "ברית דמים" עם ישראל ושנאמנותם למדינה היא עניין שאינו שנוי כמעט במחלוקת.
כערבי, הוא מתקשה למשל להזדהות עם סמלי המדינה, ששואבים את השראתם מהמסורת ומהדת היהודיות. "הסמלים של המדינה הם סמלים יהודיים, ששאובים מהמסורת היהודית", הוא אומר. "אני לא יכול להזדהות עם מגן דוד, לא עם המנורה ושבעת הקנים ולא עם ההמנון כי זה משקף היסטוריה יהודית גרידא".
מנקודת מוצא זו, מציע ד"ר ג'מאל להכריז על מדינת ישראל כעל "מדינת כל אזרחיה". "כמו שהרבה יהודים טוענים, הגיע הזמן להכריז על סוף המהפכה הציונית ועל תחילת המדינה. התרבות הפוליטית ממשיכה להיות תרבות של מהפכה, וצריכים להגיע למקום שבו מחסום הזהות האתנית צריך להפסיק להיות גורם בתרבות הישראלית, אלא הזהות האזרחית", הוא אומר.
"המדינה צריכה להחליט אם היא רוצה להיות שייכת לחלק מאזרחיה, או שייכת לכל אזרחיה. הגיע הזמן להבחין בין זכות ההגדרה העצמית של היהודים ולבין הבלעדיות של הרוב היהודי על המדינה".
ד"ר ג'מאל מבין אולי את החששות שעשוי המונח "מדינת כל אזרחיה" לעורר בקרב חלק לא מבוטל מהקוראים היהודים, ודווקא על רקע חששות אלו, הוא מבקש מהמדינה
לעשות שידוד מערכות. "אני מודע יפה מאוד לחשש היהודי ולפחדים היהודיים, ואני מודע גם למוסריות של העם היהודי. בגלל הנרדפות ובגלל היות היהודים קורבן במשך עשרות שנים הם צריכים להיות קריטריון מוסרי", הוא אומר.
"אני לא מתעלם מהקונטקסט ומהקונפליקט הישראלי-פלשתיני אבל עד כמה הסוגיה הביטחונית מהווה סיבה לאפליית ערבים ועד כמה היא מהווה תירוץ? הערבים מופלים בכל תחומי החיים, גם במקומות שאין בהם נגיעה בכלל בנושאי ביטחון. יש עמדה גורפת של האוכלוסייה היהודית כלפי האוכלוסייה הערבית בכל הקשור לשוויון".
בהקשר זה, מסתייג ד"ר ג'מאל מהסערה הציבורית שהתחוללה סביב ביקורם של חברי סיעת בל"ד בסוריה ובלבנון. "אתה לא יכול לטעון לדמוקרטיה ולמוסריות ובאותו זמן להפלות נגד אוכלוסייה שלמה", הוא אומר. "אם יש אנשים ששותפים במעשים בעלי אופי ביטחוני יש להעמיד אותם לדין, אבל המדינה עושה טעות פטאלית בכך שהיא מאלצת את הערבים לנקוט עמדה שאינה מתיישבת עם הדילמות הקיומיות שלהם".
את התיקון לחוק שאוסר על נסיעת חברי כנסת למדינות אויב הוא מגדיר "פרובוקציה". "המדינה חושבת שהם עברו על החוק, אבל אם המדינה חושבת שהם עברו על החוק, אני רוצה לראות שבג"ץ יפסוק שינשלו אותם מהחסינות ושישימו אותם בכלא", הוא אומר. "המדינה יצרה את הפרובוקציה הזו. הערבים לא רואים במדינות ערב אויב. הם לא אמורים להעביר מידע שמסכן את אזרחי ישראל, אבל הם לא יכולים לראות את העולם הערבי כאויב. זה כמו להכריח יהודים בבריטניה לראות בישראל מדינת אויב".
גם בהתייחסו לנעשה בשטחים, מבקש ד"ר ג'מאל מהמדינה לשנות את דרכיה ולשים קץ ל"משטר האפרטהייד" שהיא מקיימת לדבריו ברשות הפלשתינית. "אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", הוא מסביר תוך שימוש באמרה העממית.
"ישראל צריכה להחליט אם היא תהיה מדינה דו-לאומית או מדינה נורמאלית. היא צריכה להחליט אם היא רוצה לוותר על 2.5 מיליון פלשתינים או להפוך למדינה שיש בה אפרטהייד, וזה מה שמתקיים למעשה בשטחים. סוג השלטון שמתקיים בשטחים הוא מסוכן והוא בעייתי ועוד מעט מציינים 40 שנה לכיבוש. זה מצב מאוד ממושך ויש כבר דור שני שנולד תחת כיבוש. זה לא מצב שאפשר להחשיב אותו כבריא".
ד"ר ג'מאל חושש אולי שמא ייתפס כמי שחותר תחת אושיות המדינה ולכן הוא ממהר להדגיש כי ביקורתו נאמרת דווקא בגלל דאגתו למדינה. "אכפת לי מהחברה הישראלית, ואני אומר את מה שאני אומר דווקא בגלל שאכפת לי מהחברה הזו. אני לא חייב לקבל את כל ערכיה, אבל אני חי בתוכה".
הוא מדגיש כי אין בכוונתו לכפות את משנתו הסדורה על ציבור הסטודנטים. "לא קיים קשר בין הדעות הפוליטיות לבין האובייקטיביות בהתעסקות עם הסטודנטים, שאמורים לקבל את השירות הטוב ביותר", הוא אומר.
"נפל בחלקי מזל רב בכך שאני מלמד באוניברסיטת ת"א, מקום שיש בו הכי פחות ערבים, וכך היהודים יכולים להיחשף למרצה ערבי, שרואה ומנתח את המציאות הישראלית. יש בזה ערך מוסף. למרצה ערבי יש יכולת להביא להוויה האקדמית הישראלית ניתוח אחר, והבנה אחרת של המציאות הישראלית. הוא מעין סופר-אגו נוסף. לא בחלקה של כל חברה נופלת הזדמנות כזו".
נא להמתין לטעינת התגובות
