דמי בטלה

יונתן פיין מחפש את הבושה של הצעירים שמעדיפים לקבל דמי אבטלה במקום לעבוד

יונתן פיין | 10/9/2006 2:02

ביום שלישי פרסם שר האוצר, אברהם הירשזון, את הצעת התקציב לשנת 2007. אחת ה"גזירות החברתיות" שכוללת הצעת שר האוצר היא ביטול דמי אבטלה עד גיל 28, למעט מקרים בהם הטוענים לתשלום הם הורים. קל לזעוק על הפגיעה הדורסנית בחלשים, ואף לטעון לאטימות ליבם של אנשי האוצר. לי, כאדם שכמה ממכריו הם מקבלי דמי אבטלה בגילאים האמורים, התמונה נראית אחרת.

העידן בו חתימת אבטלה היתה נחלתם של חלכאי החברה בלבד חלף. אם פעם מי שלא באמת נזקק לכך הדיר רגליו מלשכות האבטלה השונות, בשם ערבות הדדית או אפילו רק מחמת הבושה, כיום דמי האבטלה נתפסים כאמצעי הכנסה לגיטימי לכל דורש. צעירים רבים, שבפירוש לא זקוקים נואשות לכסף, גוזרים בגאון את קופון הרש.

אחדים מהחותמים אף כלאו את הבושה בשריון חוצפה, ובלי להתבלבל הסבירו לי כי "הצבא נותן לחיילים משוחררים לבחור, האם לקבל את הכסף בעבודה מועדפת או בדמי אבטלה". דעה מופרכת ומקוממת זו נסמכת על חוק ביטוח לאומי, לפיה החייל המשוחרר זכאי לדמי אבטלה לתקופה של 70 יום, אם יירשם כדורש עבודה ולא תוצע לו עבודה.

כשהבעתי את תמיהתי בפני חותם סדרתי, הוא הסביר לי שהשיטה הולכת ככה: מגיעים לפגישה שבועית, מחכים באדיבות אין קץ בסוף התור, מתוך תקווה שלא תוצע כל עבודה. אחרת, איך נמשיך לקבל את דמי האבטלה?

הקלות הבלתי נסבלת של הזיוף

ישנם כאלו המגדילים לעשות, ובנוסף לדמי האבטלה, עובדים ללא לדווח למס הכנסה, "בשחור". הקלות הבלתי נסבלת של הזיוף באה לידי ביטוי בפשטות ובבהירות בשיר "מכה אפורה", שהפך ללהיט בשנות ה-90 ונחשב למיצג הלך רוח של דור שלם: "נמצא עבודה זמנית לא רצינית, וגם נחתום בלשכה", שר סולן להקת "מוניקה סקס", והתווה מדיניות נפסדת.

הדברים ודאי אינם נכונים לכל חותמי האבטלה

מתחת לגיל 28, אך אין להתעלם מהמגמה הקיימת בקרב צעירים רבים שבעיניהם הכל מותר, ולגביהם גם אמצעי תשלום סוציאלי שלא יועד להם כשר, ורק ממתין לקומבינה שתעביר אותו לידיהם.

למרבה הצער, ספק אם מי מהקוראים ימצא בדברים חידוש. עם זאת, ראוי שכולנו נזכור מי אנחנו ומאין אנו באים, ובטרם נקים צעקה רבתי על אטימות השלטון כלפי העם, כדאי שנפשפש תחילה במעשי העם.