מה הטעם?
יחיאב נגר לא מבין לשם מה ההפגנות הקוראות לרה"מ לפעול לשחרור החטופים. לא ברור שהוא עושה זאת?
בינתיים בטלוויזיה שמולו משודרת כתבה על שביתת רעב שהחלו בה הורי הנעדרים מהקרב בסולטן יעקוב. מחר הוא אמור להיפגש אתם, והוא עוד לא החליט באיזו אמתלה הוא יחמוק מהם. "תבדקי אם קלינטון פנוי לקבל אותי מחר, תגידי לו שיש מה לדבר בעניין הגולן", הוא אומר למזכירתו דרך האינטרקום השולחני.
יולי 2001. יושב לו אריק שרון בלשכתו רכון על צלחת צלעות כבש עסיסיות שהביא לו עמרי מהחווה. הוא צופה בחיים יבין מעביר בשידור חי דיווח על עצרת הזדהות המונית למען שיחרור שלושת החטופים שגורלם לא ברור. חתיכת בשר שנתקעה לו בין השיניים מסיבה את תשומת ליבו מהטלוויזיה. מביט כה וכה, אך קיסם אין בנמצא. זה מתסכל אותו.
בצר לו הוא חוזר להביט במסך ומנסה לבחון אילו מהאומנים המשפחות הצליחו לגייס לעצרת: חיים משה, בן ארצי, רונית שחר. נו, הוא אומר לעצמו, כשהם יביאו את שלמה ארצי וריטה, אני אתחיל לפעול לשחרור החטופים. בינתיים ניתן לנסראללה להתייבש איתם קצת.
ספטמבר 2006. יושב לו אהוד אולמרט בלשכתו עם סיגר בידו ומזפזפ בין הערוצים. משהו גורם לו לעצור על ערוץ 1, שמעביר בשידור חי את עצרת ההזדהות הקוראת לממשלה להשיב את הבנים החטופים לגבולם. הוא בוחן את השלטים ומספר האנשים שהגיעו. הכתב בשטח מעריך שהגיעו כ-40 אלף איש. לא מספיק, חושב אולמרט לעצמו, כישגיעו ל-100 אלף אני אשקול להחזיר אותם.
למרות ההפגנות
האמנם כך מצטיירת בעינינו דמותם של ראשי ממשלתנו לדורותיהם בשאלת הטיפול בנעדרים והחטופים שלנו? שהרי אם לא כן, מה טעם יש בכל ההפגנות והמסעות המתוקשרים הקוראים לממשלה ולעומד בראשה "לפעול למען שחרור החטופים"? וכי יש לנו ספק בכך שהם אינם עושים הכל, בגבולות הסביר וכנגזרת מאחריותם הרחבה, למען שחרורם?
איך הגענו למצב הזה שאין לנו אמון בסיסי בעומדים בראשנו אפילו בעניינים שהם בגדר קונצנזוס לאומי? ואל לנו לזלזל באמון זה שבלעדיו "איש את רעהו חיים בלעו", והוא מהווה מרכיב חיוני להשגת חברה מתוקנת.
מלבד זאת, האמנם הפגנת עמדה ביקורתית, מפוקחת לכאורה, והבעת אי אמון במערכת ובעומד בראשה משרתת
הרי מטרת החטיפה היא לא החזקת החטופים בשבי סתם, אלא התעללות נפשית כרונית בתושבי ה"יישות הציונית" ואמצעי לערעור האמון במערכת השלטונית וערעור תחושת הערבות ההדדית של אזרחיה. בל נשלה את עצמנו שיש אדם אחד שראוי בעיניהם להצילו תמורת הוויתור על המטרה הזו. לא סמיר קונטר ואפילו לא חסן נסראללה.
ככל שהמאבק נרחב יותר ומתוקשר יותר, כך למעשה קטנים הסיכויים שהבנים ישובו לגבולם. אם זה יקרה זה לא יהיה בזכות העצרות, המאבקים והלחץ הציבורי, אלא למרות קיומם.
נא להמתין לטעינת התגובות
