אהוד הדלוק
גלעד יהודאי על השינוי בתדמיתו של פרשן הערבים של ערוץ 2, אהוד יערי
במקביל , הוא מסגנן לעצמו אווירת טרור מחתרתית ומדקלם פסוקים מהקוראן כאילו היו שירים מתקליטו החדש של שלמה ארצי. תמיד מניף ידיים בהתלהבות ומתבל את שפתו באוריינטציה מזרחית עשירה. במרוצת השנים יערי יוצר לעצמו שם של מומחה גדול. הוא מסומן כטאלנט בכיר, ותורם קולו לאירועים הרבים ששוטפים את המדינה.
בחלוף השנים, יערי איבד את כושר ההרתעה ואימץ לעצמו חדוות חיים המזכירה את ימיו האחרונים על המסך של ניסים קיויתי. יערי הוותיק נתפס פתאום כפרשן לעוס, החוזר על דבריו ונשמע כמו תקליט שבור. בתקופה האחרונה, יערי מתעקש להיכנס לאקסטזה בשידור חי. לפתע, וללא הודעה מוקדמת, הוא מציג את "אהוד
הדלוק". משולהב ואחוז תזזית הוא ממלמל משפטי סרק בערבית, כמו מגדת עתידות זקנה. אנחנו, בכל אופן, נותרים אחרי המונולוגים הללו בעיקר מבולבלים ועייפים.
השבוע התעורר יערי מבוהל. ביום שאחרי המלחמה, צביקה יחזקאלי הוא כוכב יותר גדול מיאיר לפיד. בזמן שיערי מרצה ונואם לגדי ויונית, יכול כל ילד שצלח בית ספר יסודי לדלות פרטים באמצעות גלישה בסיסית לאתרי המגזר. בעידן הלוויין, גם ערוצי הטלוויזיה הערביים פתוחים וזמינים בלחיצת שלט פשוטה. נדמה, שהיום אפשר אפילו להפיק אייטם מודיעיני בשיחת רחוב קצרה עם פועל מהשטחים - שעובד בחומוסיה הקרובה. עם ידידים אורבנים שכאלה, מי בכלל צריך להחזיק משתפ"ים?
בעידן שאחרי המלחמה אהוד יערי וודאי יחזור להעשיר את מקורות המידע הבלתי נדלים שלו בפקולטה הסמוכה לביתו. אולי הוא יחטא ויסכם את המלחמה המוזרה הזאת בספר פרי עטו. ככל שינקפו הימים, הוא ילמד כי השימוש בו ממוזער. בוקר אחד הוא יגלה כי גם הוא, ממש כמו ערפאת בתקופת המוקטעה, כבר לא רלוונטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
