האומץ לנצח
צור שיזף סבור שלא תהיה הצלחה ישראלית בלי כיבוש מחודש של רצועת הביטחון בלבנון
אז היו אש"ף וערפאת, שנתמך בכמה מאות אלפי פליטים פלשתינאים במחנות והיה שנוא על ידי הלבנונים. היום יש חיזבאללה מאומן ונייד, צירים עם בורות ייקוש ומטענים שסביבם יושבות חוליות או מסגרות בגודל של צוות עד שלושה, עם יחידות טילים נגד טנקים ומרגמות מדוייקות מאוד. אלו לא המצאות חדשות. ככה מתנהלות מלחמות. ואם היינו צריכים עכשיו צריכים לפרוץ בגזרת רמת הגולן היינו מצפים לפחות? חיל האוויר שלנו שולט בשמים וכוח האש שלנו גדול בהרבה. גם החיילים שלנו טובים ונחושים יותר. אבל לא תהיה הצלחה ישראלית אם נמנע מכיבוש לבנון.
הצירים ממוקשים. אנחנו יודעים. מטענים גדולים. כן. מנהרות. אז מה? השאלה הגדולה היא האם נוכל לנצח במלחמה נגד אוייב שאי הכרעתו היא שידור עמוק של חוסר אונים. קיסינג'ר היה זה שאמר בשנות השבעים של המאה העשרים – "הגרילה מנצחת אם אינה מפסידה. הצבא מפסיד אם הוא לא מנצח."
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לנצח. זוהי מלחמת אין ברירה אמיתית. לא משנה כמה רע הכנו אותה. אנחנו רוצים לנצח ולא מוכנים לשלם מחיר. המחיר הוא חיי חיילים וציוד צבאי שיהרס.
ומה עדיף? לשלם בהרס בתים, הרג ופגיעה באזרחים? לא בטוח. צבא, גם כשהוא צבא העם ובעיקר כשהוא כזה, הוא דבר רגיש: ילדים, אחים. אבות. מה גם שהצבא הוא המיתוס העמוק ביותר שלנו – אנחנו לא רוצים שייסדק, אבל אם לא נפעיל אותו הוא יתפורר.
זו, יותר מהרבה מלחמות אחרות, מלחמה צודקת ועקרונית. סוריה ואירן יודעות את זה. אם לא ננצח את החיזבאללה עכשיו – ביזבזנו חיים, רכוש ותחמושת. עד כמה שזה נשמע אבסורדי – אין לנו ברירה אלא להיכנס לשטח, להתעמת עם החיזבאללה על כל הפתעותיו ולהוכיח שאנחנו יותר חכמים, יותר חזקים ומנצחים.
אם הצירים ממוקשים וממולכדים מכיוון הגבול הישראלי - יש דרכים להגיע אל העורף של החיזבאללה, לסגור ולמחוץ אותו. להרוג. לאבד. לשבות. לא באמצעות כוחות שריון, שאינם מתאימים ללבנון, אלא על ידי חטיבות החי"ר המעולות של הצבא, מגובות במסוקי קרב ותובלה.לרגעים כאלו בדיוק אנחנו מחזיקים אותם.
האמריקנים הפציצו את צפון ויטנאם שנים. הם נכשלו. באפגניסטאן אין מספיק חיילים יבשתיים והטאליבן שולט
היו היסוסים גם לפני "חומת מגן". חצי שנה זה לקח ואינסוף מטענים ומתאבדים ואבדות בבתי ישראל, בעורף הישראלי הקשוח כל כך שכל כך נוח להקריב אותו. עד שהתגבר הדרג המדיני ושלח את הצבא למבצע שהוריד את רמות הטרור. האירנים והסורים מפרשים את ההימנעות שלנו כפחד מפני החיזבאללה. אנחנו תורמים לכוחו של האירגון בזה שאנחנו לא מחסלים אותו ואת האיומים הטאקטיים והאסטרטגיים ארוכי הטווח שלו על מדינת ישראל.
בוא נדבר גלויות, חייבים לכבוש שוב את 40 הקילומטרים המחורבנים האלו. עזבו את טראומת לבנון. הרווחנו אותה ביושר כי נתקענו שם 18 שנה. עכשיו אנחנו צריכים להוכיח שאנחנו יכולים על החיזבאללה - לא רק מהאוויר- לעקור, למגר להשמיד ולשבור את רוחו של האירגון, שידע שהוא לא יכול להביס את צה"ל. אנחנו יותר חזקים וצודקים.
כן. יהיו אבדות. יהיה עצב ושכול. אבל הפעם נפתור את הבעיה. נשקיע בזה באמת. הכאת החיזבאללה בלבנון היא איפוסן של סוריה ואיראן. כל מצב אחר הוא הזמנת תוקפנות חדשה מעמדה נחותה. לא, לא מדובר על הרחקת החיזבאללה מהגדר. מדובר על הכאתו הסופית והחד משמעית.
צור שיזף הוא סופר ועיתונאי.
www.shezaf.net
נא להמתין לטעינת התגובות
