הבתולה מלודמיר
היא שימשה כאדמו"ר לא מוכתר, ושימשה השראה לדמות של "ינטל". ד"ר יעל לוין היתה בטקס ציון המצבה של הבתולה מלודמיר
על המצבה מונחת אבן אדומה למטרות זיהויה בידי מי שמבקשים לפקוד את הקבר של הצדקת המסתורית. אנשי התנועות האורתודוקסית, הקונסרבטיבית, הרפורמית ותנועת ההתחדשות היהודית, מקצתם ישראלים ומקצתם מבקרים מארצות הברית.
רות גן קגן פתחה את הטקס בהצגת תמצית השתלשלות הקמת המצבה מחדש לפני כשנתיים, התפילות המסורתיות נאמרו, פרקי התהלים נישאו בקול בפיות הנוכחים, נשים כגברים. אחדים מן הפרקים נאמרו בתרגום לשפה האנגלית.
רבים מן הנוכחים חשפו את סגור לבם, ושיתפו את הקהל בתובנות אישיות שאפשר להעלות מדמותה של חנה רחל. רות גן קגן, המארגנת, ציינה כי היארצייט של חנה רחל הוא בימי בין המצרים, כשהיא הביעה את התקווה שאישה צדקת זו תשמש לנו מליצת יושר. אסופת תפילות לשלום ישראל ולשלום העולם נלקטה על ידי כותבת שורות אלה מתוך "לקוטי תפילות", ונאמרה בצוותא. בכל מהלך הטקס נשבו רוחות עזות ביותר במקום.
עם הגעתנו התקיימה במקום הלווייתו של משה רוסנק, שהיה מפקד הרובע היהודי במלחמת תש"ח, עד לנפילת הרובע. לאחר תום ההלוויה, חיפשו אחדים מן המשתתפים את קברה של "הבתולה מלודמיר" הם קראו בעתונות את המאמרים האחרונים על טקס ההקמה מחדש על ציונה, וביקשו לראותו במו-עיניהם. באופן מופלא, גילו כי נקלעו למקום ביום היארצייט דווקא ובעיצומו של הטקס לזכרה, ואף נטלו בו חלק.
חנה רחל ורברמאכר נולדה בראשית המאה הי"ט בלודמיר שבפלך ווהלין לאביה ר' מאניש ורברמאכר, ותיפקדה כאדמו"ר בלתי רשמי תחילה בלודמיר ובהמשך בירושלים.
קורות חייה לוטות בערפל ואפופות מסתורין, ואגדות רבות נרקמו סביבה. בשנים האחרונות החלה חנה רחל לעורר עניין במחקר. עיון הבוחן את דמותה פורסם בידי עדה רפפורט-אלברט תחילה בגרסה אנגלית ובהמשך בנוסח עברי מעודכן. בספטמבר 2004 פורסמה מונוגרפיה מקיפה באנגלית אודותיה בידי נתנאל דויטש.
דויטש בדק את רשימות ה"חברה קדישא" משלהי המאה התשע עשרה. שש נשים בשם חנה רחל נפטרו בסוף מאה זו, ובכללן אישה אחת שנקברה בחלקה הישנה של ווהלין ששם אביה ר' מאניש ומועד פטירתה – כ"ב בתמוז תרמ"ח (1888).
בעקבות זיהויו זה של דויטש אותר מקום ציונה ביוזמת ר' זלמן שחטר מארצות הברית ובאמצעות תלמידיו בארץ, ובראשם הרב רות גן קגן. המצבה המקורית לא ניצבה על מקומה, ולקראת יום השנה להסתלקותה בשנת תשס"ד הוקמה מחדש, וגילוי המצבה התקיים ביום ראשון, כ"ב בתמוז, ה-11
כלל האירועים הללו עוררו תהודה והתעניינות מרובות בקרב הציבור. ביום שישי שלפני גילוי המצבה התפרסם ב"הארץ" מאמרו של יאיר שלג, "שוב אפשר לבקש ברכה מ'הבתולה מלודמיר'". ביום שישי שלאחריו ראה אור ב"הצופה" מאמרה של כותבת שורות אלה, "נפש לחנה-רחל: תקס"ו-תרמ"ח (1806-1888)". האירוע בהר הזיתים אף הוסרט בידי שמואל אדלמן.
בתקופה האחרונה הובאו לידיעתי שני מקורות נוספים בעלי עניין על הבתולה מלודמי. לאחרונה פורסם בהוצאת עם עובד ספר שיריה של שרה פרידלנד "אנא בשם", ובו כלולה הפואמה שחיברה בשנת תשס"ד על הבתולה מלודמיר לרגל ההקמה המחודשת של מצבתה. מיכל ווזנר הקדישה לדמות זו את הטור השבועי שלה מיום שישי האחרון ב"מקור ראשון" ("גאוות יחידה"), כשהיא נוטלת הזדמנות ומזכירה בהרחבה פואמה זו של פרידלנד.
נראה כי דמותה האגדית של חנה רחל, תמשיך לעורר עניין בנשים יהודיות שנשפן כמהה לנשגב והרוחני.
יעל לוין היא דוקטור לתלמוד וחברה ב"קולך"
נא להמתין לטעינת התגובות
