'הרוצח חדור שנאה למתנחלים'
כך כינו השופטים את עבד אל-מועז שרצח חרדי כנקמה על השלכת חזיר במסגד. גזר דינו: מאסר עולם
"אין מלים בפינו כדי להביע את סלידתנו מהרצח המזוויע של המנוח", כתבו השופטים משה רביד, אורית אפעל גבאי ואהרן פרקש בגזר הדין. "רצח שבו קופדו חייו של בחור צעיר, תושב חו"ל, שכל חטאו וכל פשעו שהיה יהודי וחרדי. יהודי שלא עולל כל רע לנאשם, וכל רצונו היה לבקר בכותל המערבי ולשאת תפילה לבורא עולם, אלא שבעת שחזר מהכותל המערבי - נקטלו חייו באכזריות על-ידי רוצח שטוף שנאה עזה".
השלושה דחו את טענת סנגורו של אל-מועז, לפיה הוא סבל מהזיות שווא ועל כן אינו שפוי, וקבעו כי "הנאשם חדור שנאה עזה למתנחלים, ולכל מי שפוגע ומעליב את דתו. הוא רואה במתנחלים שורש כל הצרות. בכך אין הוא שונה מאחרים, שגם הם אכולי שנאה למתנחלים. ההבדל היחידי הוא שהאחרונים שומרים את השנאה בלבם, בעוד הנאשם בחר לנקום בדרך אכזרית".
במהלך משפטו סירב אל-מועז להביע חרטה על הרצח שביצע. גם היום, במהלך מתן גזר הדין, קם מספסל הנאשמים, התפרץ ואמר: "תמיכה באל אקצה ובאללה אל-אכבר". סנגורו, עו"ד אבו לאפי, הודיע כי ייתכן שיגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון.
המחבל הסתער תוך הנפת סכין
פיגוע הדקירה התרחש בעיר העתיקה לפני מעט פחות משנה, אחרי שקט יחסי של כמה שנים באזור. שמואל מאט ז"ל, אזרח בריטי ותלמיד ישיבה בחסידות גור, סיים את תפילתו בכותל המערבי והחל לצעוד, יחד עם שני חברים נוספים, לכיוון ישיבת "בית ישראל" בה למדו. במסלול הליכתו בתוככי העיר העתיקה בירושלים, הוא נתקל באל-מועז.
אל-מועז החליט באותו בוקר לבצע פיגוע, כנקמה על השלכת ראש של חזיר במסגד חסן בק ביפו, זמן קצר קודם לכן. אל-מועז, אב לשניים, נסע מביתו שבחברון לעיר העתיקה בירושלים, במטרה לדקור למוות יהודי ולאחר מכן לערוף את ראשו ולהשליכו בפתח רחבת הכותל המערבי. משהגיע לרובע המוסלמי, רכש סכין מטבח באורך של כעשרים ס"מ, החביא אותה מתחת למעילו והמתין לקורבן.
בסביבות השעה שמונה וחצי בערב, הוא הבחין במאט ובחבריו
והסתער עליהם כשהוא מניף את הסכין לכל עבר. תלמיד ישיבה אחד הצליח לחמוק מהמקום ללא פגע, תלמיד ישיבה נוסף נדקר במפשעתו, ושמואל מאט נדקר מספר רב של פעמים בחזהו ובבטנו. השניים פונו לבית החולים, שם נפטר מפצעיו מאט, שהיה אמור להתחתן סמוך למועד הרצח. הרצח, שתועד במצלמות האבטחה של העיר העתיקה, סייע בלכידתו של אל-מועז כשלושה חודשים לאחר מכן.