מספסרי הדמים ומקדשי הביבים

אורי רפאל סבור שעל הדמוקרטיה בישראל להגן על עצמה, ולהדיח מיד את ח"כ טאהא מבית הנבחרים

אורי רפאל | 9/7/2006 7:28

הפעם, חייבת הדמוקרטיה הישראלית להגן על עצמה. בהתבטאות הנפשעת שלו, הביא ח"כ ואסל טאהא את השיח הערבי-ישראלי לנקודת שפל, שתהיה, כך אני מקווה, גם נקודת תפנית שבסופה הוא ימצא את עצמו מושלך מבית הנבחרים הישראלי לכל הרוחות. גם אם הוא יתנצל (והוא לא) וגם אם ינסה לומר שדבריו הוצאו מהקשרם (והוא עלול לעשות זאת), על היועץ המשפטי לממשלה מוטלת החובה למצות עם טאהא את כל ההליכים, שבסופם הוא יועמד לדין ויישא בתוצאות אמירתו. במקרה הזה, חסינותו לא תעמוד לו.

הביטוי "סרטן בגוף האומה" הוא קשה, מכליל ואף דמגוגי משהו. אולם, כשחבר כנסת בישראל "מייעץ" לאויב (כן, טאהא, החמאס הוא אויב) "להקים יחידה צבאית, לפרוץ לבסיס צבאי ולקחת חיילים בשבי" הוא למעשה מביא לחורבן, הרס ומוות, בדיוק כפי שעושה מחלת הסרטן. מדובר בחבר כנסת בישראל, שפשוטו כמשמעו, סייע לאויב במלחמה. העונש במקרה הזה, צריך להיות ברור.

ואני שואל אותך מר טאהא: האם יפה בעיניך שראשי המשטרה והצבא ייעצו לדרג המדיני לשלוח יחידה צבאית שתפרוץ לביתך ותיקח את בני משפחתך בשבי? אחרי הכל, גם אנחנו הישראלים צריכים להגן על עצמנו מאנשים כמוך, לא?

טאהא לא לבד

אבל טאהא לא לבד. בסוף השבוע ההזוי הזה הודיע מי שכיהן עד לא מזמן כחבר כנסת, עבד אל-מלכ דהאמשה, כי ירי הקסאמים על שדרות ואשקלון "מוצדק", ובנוסף, לא תאמינו, כי חטיפתו של גלעד שליט היא "פעולה לגיטימית ומכובדת". ואני שואל גם אותך מר דהאמשה: לפי אילו אמות מידה וקריטריונים אתה מכנה פעולת רצח וחטיפה כפעולה "מכובדת"? האם תרצה שמדינת ישראל תנהג בילדיך בדיוק באותו כבוד?

כפי שציינתי בראשית דברי, הגענו בסוף השבוע אל נקודת השפל ביחסים בינינו היהודים-ישראלים, לבין הערבים-ישראלים. ברור לי שמרבית אזרחיה הערבים של מדינת ישראל לא חושבים ולא מסכימים עם תשפוכת המילים שיוצאת מפיהם של דהמשה, טאהא, ויתר חבריהם. אולם הקול שמנגד, הקול שיודע להתנגד

לפעולת ישראל ברצועה בצורה שקולה, נאלם ואינו נשמע.

אתם, הציבור הערבי-ישראלי, צריכים להבין שנציגיכם גורמים נזק כבד, נזק שאולי כבר לא ניתן לתקן. אם לא יקום ויתעורר בקרבכם הקול השפוי, שמבין שאנחנו צריכים לחיות כאן ביחד, אנחנו עלולים לגלות שבלתי אפשרי לתפור מחדש את יריעת חיינו המשותפים. במקרה כזה, מלחמת אזרחים נמצאת מעבר לפינה.

נציגיכם בכנסת, אלה שגדלים מדי ארבע שנים במנדט, ועוד מנדט, כבר מזמן הפסיקו לדאוג לרווחתכם. רובם ככולם עוסקים מדי יום ביומו בהרחבת הקרע, העמקת השסע וליבוי הלהבות. כשדם פלשתיני נשפך ברחובות עזה, אין מאושרים מהם – זה מה שמזין אותם ואת לשון הביבים שלהם.