"אולי קלגסבלד בדיוק ניסה להחליף שיר ברדיו"
ראש מפלג חקירות תאונות דרכים במשטרת ת"א, רפ"ק נועם בגיינסקי, מספר על העבודה השוחקת שמתחילה לאחר שה"סיפור" בכביש כבר נגמר
כמעט שלושה חודשים לאחר התאונה הקטלנית בה קיפחואת חייהם יבגנייה וקסלר, בת 22, ובנה ארתור בן ה-5, הוגש אתמול לבית משפט השלום לתעבורה כתב אישום בו מואשם עו"ד קלגסבלד בגרימת מוות ברשלנות ונהיגה בקלות ראש, שגרמה לחבלה של ממש.
בגיינסקי והיחידה שלו, שחקרה את התאונה, "זכתה" מהרגע הראשון של החקירה, לקיתונות של ביקורת, חלקה אולי מוצדקת חלקה פחות, מכל מקום כעת לאחר הגשת כתב האישום, הוא מתייצב. בראיון ל-nrg מעריב, משיב בגיינסקי אש לעבר כל מבקריו וגם מספק הצצה נדירה לחיי החוקר הראשי שהעבודה שלו מתחילה לאחר ש"העסק" בכביש כבר נגמר. לעבודה השוחקת, שלעיתים לא תמיד מגיעה עם שכר בצידה, ללבטים, למחשבות ולהתמודדות הנפשית עם המראות הקשים.
"השורה התחתונה של העניין הוא שאנחנו עדין חיים בארץ שאם כתבו את זה בעיתון או הראו בטלוויזיה אז זה נכון", אומר רפ"ק בגיינסקי, "ואין לי שום כוונה לצאת פה למלחמה כדי להוכיח את צדקתי. כשאני קם בבוקר וצריך לראות את עצמי במראה, כל זמן שאני מסתכל לעצמי בעניים ואני רואה מולי את נועם, שהוא אדם מקצועי, ישר והגון אני אוהב את זה, ביום שאני אחשוב שמשהו בחומה הזאת נסדק, זה יהיה היום שאני אבקש לעבור תפקיד או לעזוב את המשטרה.
"אני לא בא ממקום של להתנצל ולנסות לשכנע, אתם רוצים להאמין לי, זה אני, אתם לא רוצים להאמין לי, גם עם זה אין לי שום בעיה. המפקדים שלי מכירים, קיבלתי את כל הגב, החל מראש אגף התנועה דרך מפקד המחוז שלי, באופן עקרוני זה מה שחשוב לי".
רפ"ק נועם בגיינסקי צמח, אם אפשר להגדיר זאת כך, לתוך המראות הקשים של תאונות הדרכים. בגיינסקי, בן 45 נשוי ואב לשניים, משרת במשטרה מזה 17 שנה. בתחילת הקריירה המשטרתית שלו הוא החל כבוחן תאונות דרכים במחוז תל אביב. חמש שנים מאוחר יותר יצא לקורס קצינים. לאחר מכן, הספיק לשרת כמפקד קורס בוחנים בבית הספר לשוטרים, וחזר למחוז תל אביב. בשנה הראשונה שירת כקצין יחידה של בוחנים, ארבע שנים כראש הבוחנים ובשלוש השנים האחרונות הוא משרת כראש מפלג החקירות המונה 85 שוטרים וקצינים.
כמעט בכל תאונת דרכים קטלנית במחוז תל אביב, מופיע בגיינסקי
אתה יכול להצביע על הגורם העיקרי למרבית תאונות הדרכים?
"איך שאני רואה את זה, החלק הארי של התאונות זה רשלנות של נהגים. תפיסת העולם שלי היא שיכול להיות שהכביש מחורבן, אבל אם נהג נוסע בכביש כזה שיסע בהתאם. אם נהג נוסע בכביש שהוא לא מכיר שיסע לאט, שהוא לא יחשוב שהוא באוטובאד בגרמניה. אי אפשר להגיד 'אני רץ, אני אבחין בסכנה מבעוד מועד', כי יכול להיות שהסכנה תפתיע אותך. אתה לא מכיר את המקום, את שדה הראיה של אותו מקום.
"תבחני את עצמך כמה פעמים את נוסעת באוטו והראש שלך במקום אחר, כמה פעמים את מגיעה למקום ואומרת לעצמך: רגע, מה היה בדרך, איזה פחד אם מישהו היה סוטה. זה קורה לכל אחד מאיתנו, בעידן כזה שיש לנו קושי להתמקד בדבר אחד ושהראש עסוק בטרדות החיים וכל כך הרבה דברים מסביב, אתה לא יכול להיכנס לאוטו ולהתנתק מהעולם ולהיות נטו בנהיגה. כשהראש שלך בדברים אחרים, הראש שלך לא בכביש. בשביל תאונה כזאת נוראה כמו של עו"ד קלגסבלד, כל הסיפור לוקח חמש שניות. בשביל תאונה אנחנו לא צריכים רבע שעה או חצי יום, מספיק שאתה לא מרוכז שתי שניות".
מה באמת קרה שם, באותן השניות הגורליות בתאונה של עו"ד קלגסבלד?
"כשאמרתי שיכול להיות שלעולם לא נדע, אנשים מאוד כעסו עליי. אני מודה ומתוודה שאני לא בוחן כליות ולב, אני בוחן תאונות דרכים. להיכנס לראש של נהג ולהגיד לך מה קרה לו בראש, השניות שלפני התאונה, לא יודע. אני לא יכול לשבת במקומו ולהגיד לך איפה הראש שלו היה, העובדה היא שהוא נכנס ברכב של המנוחה והבן שלה וכתוצאה מזה נפגעו עוד כלי רכב. מה קדם לעובדה הזאת שבגללה נוצרה העובדה? אני לא יודע. ההשערות שלי יהיו טובות בדיוק כמו ההשערות שלך. אולי הוא נרדם לרגע, אולי הוא חלם לרגע, אולי הוא חיפש ברדיו-דיסק שלו באוטו איזה שיר".
מה הוא אמר שהיה? הוא שיתף איתכם פעולה?
"הוא שיתף פעולה לאורך כל הדרך. הוא אומר שהוא לא זוכר. 'לא זוכר' זה משפט מאוד ברור ובהחלט יכול להיות שהוא לא יודע, הוא גם חטף בומבה רצינית בראש, כל הגג של האוטו נמעך לו על הראש. אני גם לא רופא או פסיכולוג. אני לא מתכוון לנתח את האמירה הזאת, אני מתמודד עם מה שיש ולי יש אמירה של 'לא זוכר' ואיתה אני צריך לעבוד הלאה. למה אתה לא זוכר? איך יכול להיות שאתה לא זוכר? אין לי כלים להתמודד עם דבר כזה וזה גם לא רלוונטי".
אבל 'לא זוכר' יכול להיות גם סוג של הגנה?
"נכון, הוא גם יכול להגיד לי על אותו משקל 'אני רוצה לשמור על זכות השתיקה' ואני לא אוכל לעשות כלום, כי זה החוק במדינה. מותר לו. זה חוקי לחלוטין, וזה גם לא יכול לעמוד נגדו בבית משפט, זה חלק מזכויות הפרט".
הטענות שהועלו כלפי המשטרה הגיעו בעיקר מצד עורך דינה של המשפחה, זרי חזן, שלא פעם הזין את כלי התקשורת, הן בנושא רמת האלכוהול בדמו של עו"ד קלגסבלד והן בעובדה שהוא נחקר בביתו. במסיבת עיתונאים שהתקיימה לאחר הגשת כתב האישום טען חזן לכשלים בחקירה והציג מסמך לפיו בבדיקת דם שנערכה בבית החולים איכילוב שש שעות לאחר האירוע התגלתה חריגה מכמות האלכוהול המותרת. לטענתו, "מסיבה לא ברורה" אין התייחסות בכתב האישום לבדיקה השניה, אלא רק לראשונה, שהראתה כי קלגסבלד לא היה שיכור.
בגיינסקי מצידו דוחה את שתי הטענות. "קודם כל הוא לא נבדק אחרי שש שעות. מהחקירה עולה שהדם נלקח במקביל לבדיקה הרשמית שביצענו. לבדיקה בבית החולים אין שום משמעות חוקית מבחינתי כי היא לא קבילה בבית המשפט. החוק מסמיך את המעבדה לטוקסקולוגיה (רעלים) של בית החולים תל-השומר לתת את חוות הדעת לבית המשפט, שקובעת את רמת האלכוהול אצל הנבדק. מכאן ועד להציג את זה כטיוח, איזה אינטרס יש לי לטייח? אני דיברתי עם הסבתא ואמרתי לה שאני זה שניגשתי לגופות, והורדתי את התכשיטים והמסמכים וזיהיתי אותה. להציג אותי כמי שיש לו אינטרס להעלים משהו?".
מה לגבי הבדיקה בביתו?
"מה שעומד כנגד עיניי זו טובת החקירה. מדינת ישראל משלמת לי כדי שאני אחקור תאונות דרכים. לחקור תאונת דרכים זה לא לסגור חשבון, וזה גם לא עין תחת עין או שן תחת שן. לחקור תאונת דרכים זה לבדוק מה קרה בתאונה. לנסות להגיע לאמת של התאונה. אם בעקבות מציאת האמת של התאונה יוצא שהתאונה ארעה בגלל רשלנות של מי מהמעורבים, אז הוא יעמוד לדין. מה סעיפי האישום, לא אני קובע, אך ורק הפרקליטות. מהמקום הזה של טובת החקירה היו הרבה מקרים בעבר ויצאנו לחקור אנשים בבית. מה שעמד לנגד עיניי במקרה של דורי זה שהוא השתחרר מבית החולים בערב פסח, זה היה יום רביעי, זה אומר שמבחינת חקירה, הוא יכול לבוא ביום ראשון לחקירה, כשהוא עצמו נפצע בתאונה והוא השתחרר הביתה למנוחה.
"מה שעמד בפניי זה או לחכות יומיים שלושה עד שהוא יגיע אליי לחקירה או שאני הולך אליו הביתה וחוקר אותו אצלו בבית. עכשיו מה הקטע, בגלל שחקירה לא הייתה בתוך מקום שנקרא תחנת משטרה, החקירה הייתה פחות טובה? לא נשאלו השאלות שהיו צריכות להישאל כי זה היה אצלו בבית? לא פסלנו לא את הרישיון אצלו בבית? נעשתה איזושהי הנחה מיוחדת? הדבר היחיד הוא שנסעתי אליו הביתה לחקור אותו. זו הייתה טובת החקירה לקבל את הגרסה שלו במהירות הכי סמוכה לתאונה, בפרק הזמן הכי קרוב לתאונה ולא לחכות ולהשתהות. ולצורך העניין אחרי שהוא השתחרר מבית החולים מיד נסענו אליו הביתה, אחרי שעה".
גם בלי ההיסטריה והביקורת שספגה יחידתו בשבועות האחרונים, חייו של בגיינסקי אינם פשוטים. המראות היום-יומיים לא יכולים שלא להשאיר צלקות פה ושם. "כנראה שפיתחתי מנגנוני הגנה טובים", הוא אומר. "אני לא יכול להגיד לך שלא היו לי סיוטים, או התעוררתי בלילות, אבל יש תאונות שאני לא אשכח לעולם, הן בעיקר קשורות בתאונות שהיו מעורבות בהן ילדים שנהרגו, אלו התאונות שהן יותר קשות מבחנתי האישית. במיוחד היום, כשיש לי ילדים קטנים, זה ישר משליך על הבית, תפיסת החיים והעולם".
יש איזה מקרה אחד קשה שנחקק?
"אין משהו אחד, יש כמה. זה רצף של תאונות. באחת מהן, הקשה ביותר אפילו, לא הייתי נוכח בזירה. הייתי במקום התאונה עם עד ראיה אחרי התאונה, והוא הסביר איך הוא רואה את התאונה ומה קורה".
למרות שעברו ארבע שנים, ועל אף מנגנוני ההגנה שייצר לעצמו, מתקשה בגיינסקי להמשיך את שטף הדיבור, גרונו כמעט ונחנק. "אפילו היום זה נתקע. ילדה בת 4 שנדרסה בכניסה למגן דוד אדום ע"י אמבולנס. לצערי הרב הקב"ה חנן אותי כנראה בדמיון טוב, אני ישר רואה את הסרטים בראש. כשהוא מתאר לי איך הוא רואה את הילדה שוכבת על הרצפה ואיך הגלגל של האמבולנס עולה עליה ואחרי זה הגלגל השני והבכי שלה, וזה שמטפלים בה ואיבוד ההכרה ושבסופו של דבר מצבה התדרדר והיא נפטרה, אני רואה את זה בעניים. אני מיד רואה את הסרט. יש עוד כמה תאונות כאלה, אבל זאת העבודה שלי. אני מאוד אוהב אותה, אני חושב שהיא עבודה מרתקת, מעניינת, מאתגרת גם מעוררת חשיבה ויצירתיות".
ואיך זה משפיע על הבית?
"אני יכול להגיד לך משהו שאשתי זרקה לי פעם - אצלי שום דבר זה לא נורא, הדברים הם תמיד בהשוואה למוות – היא אומרת לי 'הפרופורציות שלך מטורפות'. כי אף אחד בחיי היום יום שלו לא משווה את המכה שהוא קיבל עכשיו, למוות. הוא משווה את המכה, למכה שקיבל אתמול והיא הרבה יותר כואבת לו מאתמול. אצלי הדברים הם קצת אחרים, בגלל עיסוק כזה ארוך שנים בתחום. יכול להיות שזה אולי חלק ממנגנון ההגנה שלי. היא אמרה לי פעם, אתה זה שהפרופורציות אצלו הן משובשות לא אנחנו.
"בטוח שיש לי איזו שריטה. אני הרבה יותר דאגן, המחשבות שלי ברוב המקרים ירוצו מיד לקיצון. אם אשתי אמרה לי: 'אני תוך שעה מגיעה הביתה', ועברו שעתיים, והיא לא מגיעה והיא לא עונה לטלפון, מיד אני חושב אולי קרה משהו, הגרוע מכל. אולי אצל אחרים זה לא ככה. לא הייתי אחר אף פעם. התחתנתי כשכבר הייתי בפנים. אבל אין לי ספק שאני משלם איזשהו מחיר על זה גם במשפחה וגם מחיר אישי.
לפני התאונה, בגיינסקי לא ידע מי זה עו"ד דורי קלגסבלד. לטענתו הוא גילה שקלגסבלד ייצג את ראש הממשלה אריאל שרון רק מהעיתונאים שהגיעו לזירת התאונה. "השם אפילו לא היה לי מוכר. כשישבתי בבית החולים וישבה לידי בספסל אישה ודיברה בטלפון וסיפרה לחברה שלה על התאונה ומי מעורב בה, אמרתי לה 'תגידי, אם הוא כזה מפורסם, איך אנחנו לא קוראים עליו בעיתון?' אז היא אמרה לי 'כי אתה קורא ידיעות ולא גלובס'. אמרתי לה 'נכון, אני לא קורא עיתונים כלכליים'. לא היה לי מושג מי הבן אדם, מעולם זה לא שיחק אצלי תפקיד. ב-17 שנה שאני מתעסק בתאונות דרכים כבר חקרתי לא פעם אנשים מפורסמים. זה לא עושה לי כהוא זה. במקרים כאלה אני לפעמים מקפיד בציצית שאולי במקום אחר לא יודע אם הייתי מקפיד, רק כדי שלא תהיה לזות שפתיים".
איך היית מסכם מבחינתך את התאונה הזאת ומה שהתרחש סביבה?
"אני עושה הפרדה מוחלטת בין מה שנקרא חקירת התאונה לבין כל חגיגת התקשורת מסביב. בשום מקרה לאורך החקירה הזאת ובשום מצב לא נתתי לחקירה התקשורתית הזו לפגוע בחקירה, בדרך ובאיכות. לא הושפעתי מהביקורת או עשיתי איזושהן פעולות מיוחדות בעקבות ביקורת כזאת או אחרת. הייתה חקירה והלכנו בקו הזה לאורך כל הדרך.
"עיתונאים זה דבר טוב וחשוב מאוד, אבל אני חושב שאם עיתונות מנסה למצב את עצמה כעיתונות חוקרת, תעשו את זה בצורה הוגנת. לא כלפיי, אני יודע לחיות עם הביקורת, אין לי בעיה, אבל בשביל שתראה עיתונאי רציני, אל תסקר לי רק את דורי. תסקר לי גם את הילדה שנשרפה חיה באוטו שלה ביבנה ואת האמא שנהרגה עם הבת שלה והתינוק שלה נפצע אנוש, כי הן שתיהן אימהות צעירות. כולם באותן נסיבות של דורי. להגיד שאני בטוח שכל הסיפור הגדול שעשו מהחקירה הזאת היה ממקום טהור של עיתונאי שבא לסקר אירוע? אני מסופק מאוד. אני לגמרי לא בטוח שלא היו פה מגמות אחרות, כי מדובר בידוען. באיזשהו שלב הפכו את זה לדורי העשיר שנכנס בבוקר לג'יפ היוקרתי שלו וחיפש לדרוס את הענייה עם הפיאט פונטו שלה. זה כמעט ירד לרמה הזאת.
"היו לי רגעים שכל כך כעסתי, כי מבחינתי חוסר האונים היה נורא גדול. 24 תאונות קטלניות מינואר 2006 עד העשירי לאפריל 2006, לא עניינו אף אחד. ואז אני יושב ביום שישי ואני רואה כתבת תחקיר שעשו בטלוויזיה, אני יושב אצל חברים בארוחת ערב, היינו חמישה זוגות עם הילדים. באמצע הארוחה אני קם לראות את הכתבה ונגמר לי היום שישי. אני רואה שקרים, אני רואה זיופים, כי חייבים להכניס תבלינים. חייבים להכניס צבע. אז מה אם אנחנו הולכים ליד, מה קרה? אני לא הולך ליד, לי יש אמת.
"עכשיו, אתה לא יכול לבוא לעמוד בכיכר העיר, לפתוח מערכת הגברה, ולהגיד: 'היי, הם שקרנים, זה לא נכון'. אנחנו עושים הכול, בודקים הכול, הם שקרנים, אתה נורא רוצה לצעוק את זה אבל אתה לא יכול. אז אתה נאכל מבפנים, נהרס לך יום שישי עם המשפחה והילדים וחברים. אתה יושב בצד ומסתובב סביב הזנב של עצמך. ומתקשרים אליך כל העולם בשביל לעודד אותך. צריך עיתונאות חוקרת אבל שזה יהיה עם טעם, לא בקטע של לרצות ולפרגן, אבל תיצמדו לעובדות. אם אתם לא יודעים את העובדות, כי אני לא משתף בהן, שימו סימן שאלה קטן ליד העובדות שאתם מציינים. האסון הוא אסון, אני לרגע אחד לא מנסה לשים את עצמי במקום המשפחה. לקחת אותי כמשטרת ישראל, כמי שמתייצב לצד הנהג כדי לעשות קונספירציה כדי לנסות למזער, זה לא ראוי לתגובה בכלל".
אני רוצה לחזור לנושא המלחמה בתאונות הדרכים, אתה חושב שאם הענישה הייתה יותר מחמירה זה היה מפחית את תאונות הדרכים?
"בארה"ב שיש עונש מוות, אין רוצחים? הוכח כבר לפני הרבה מאוד שנים שאין בהכרח הלימה בין הרתעה לעוצמת ענישה. אחד הסיפורים היותר מעניינים זה הכייסים בלונדון במאה ה-19, שהחליטו שמי שייתפס מכייס ייתלה בכיכר העיר, כשתלו אותם בכיכר העיר היו הכי הרבה מקרי כיוס. לא בהכרח שיש, אין פתרון סל, זה שילוב של הכול. שילוב של ענישה ומידה של הרתעה, של חינוך, תשתית, נהיגה ולימוד נהיגה. אין כמעט תחום שאנחנו לא יכולים לחבר אותו למניעת תאונות דרכים".
בסך הכל אתה מרוצה מהתפקוד שלכם כיחידה או שיש מקום לשיפור?
"קודם כל, חסרים לי בוחנים. הייתי נורא שמח אם אנשים היו באים להתגייס אליי. יש לי תקנים פתוחים והייתי מאוד שמח למלא אותם, כי אז התפקוד שלי היה עוד יותר טוב. אנחנו יחידה שעובדת בלחץ מאוד גדול. אם לוקחים בחשבון שמשהו כמו שליש מהתאונות שקורות במדינת ישראל מתרחשות בתחום המחוז שלנו, אנחנו מדברים על עשרות אלפי תאונות, צריכה להיות גם פרופורציה בין כמות האנשים לבין מה שהם מסוגלים לטפל בצורה רצינית. אנחנו משתדלים כל הזמן להפיק לקחים, ללמוד, לשפר, לנסות לתקן. לפעמים מצליחים, לפעמים מצליחים פחות, אבל זו השאיפה תמיד.
"אני מאוד מרוצה מהעבודה של האנשים שלי. הם יודעים להשקיע ולעבוד לילות כימים כשצריך. התאונה שהייתה לנו במוצאי השבת עם ילד בן 3 שנפצע קשה, תאונת פגע וברח. הבוחן עבד בלילה, סיים את המשמרת והמשיך לעבוד בבוקר. בצהריים הגיע מידע ממשטרת רמת גן שיש להם חשוד והוא המשיך עד למחרת. הוא עבד למעלה מ-24 שעות רצוף, והביאו את הנהג, נער בן 16 שגנב אופנוע ופגע בילד וברח. כשצריך אנחנו עושים עבודה נפלאה. זו עבודה שוחקת בצורה נוראית. עבודה של כל היום בבתי חולים. אתה כל הזמן רואה פצועים, דם, משפחות של הרוגים. אני יכול לומר בצורה מאוד גלויה שיש לי אנשים שנשברו נפשית מהעבודה הזאת והם לא ממשיכים לעבוד יותר בשטח. עבודה מאוד קשה ופחות מדי מוערכת לדעתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
