עיר תחת עיר
אם הם יגידו בטילים בגת ובאשקלון - אנחנו נדבר בעזה ובבית-חנון * הפלשתינים לא יודעים איך להתייחס לאהוד אולמרט ובוחנים את אישיותו ואת עצביו בשבע עיניים * וגם: חייבים להמשיך בתכנון ההתכנסות
השבוע נסעתי לשדרות וביקרתי בשדות פלשת, באתרי הקרבות של חטיבת גבעתי שבלמה ב-1948 את הפלישה המצרית מדרום. נגבה. עיבדיס. גבעה 69. ניצנים . על האנדרטה של גדוד 54 נכתבה פרפראזה לדברים שנאמרו בעולם העתיק לקיסר הרומי: "ההלך, ברדתך לנגב - זכור אותנו". עכשיו העיתוי לרדת ולזכור ולנשום בלב ובנפש עם אזרחי שדרות ואשקלון ויישובי מערב הנגב.
דברים שהובאו אליי מפי אקדמאי נבון המעוניין בעילום שמו: בנוסף לכל מה שגלוי על פני השטח -הפלשתינים בוחנים גם את אישיותו ואת עצביו של אהוד אולמרט. הוא קיבל את הנהגת המדינה אחרי שני גנרלים נערצים, אהוד ברק ואריאל שרון. הערבים אינם יודעים כיצד להתייחס אליו.
הסובייטים עשו כן פעמיים לג'ון פיצג'רלד קנדי, שהגיע לבית הלבן לאחר שמונה שנות שלטונו של גיבור מלחמת העולם דווייט דיוויד אייזנהאואר. ניקיטה חרושצ'וב רצה להבין מאיזה חומר קורץ הנשיא הצעיר והציב לו שני מבחני משוכה. מול חומת ברלין ובמשבר הטילים בקובה. אחריהם הבינו בקרמלין שקנדי אינו ילד השעשועים של העולם המערבי.
מה שעומד עתה על הפרק הוא סוגיית דפוס התגובה
לוחמת החירות המיתולוגית גאולה כהן אמרה פעם כי אילו נפל, חלילה, בנה צחי הנגבי בשבי היתה הופכת עולמות כדי שהמדינה תפדה אותו בכל מחיר. "ואני אומרת עכשיו", הוסיפה, "אל תשמעו בקולי".
זה טבעי. זה נכון. לנו מותר ללכת שבי אחרי מידת הרחמים, שהיא תמצית האנושיות. לאולמרט לא עומדת זכות כזאת. כמו שהוא עצמו אומר בימים אלה על תפקידו כראש הממשלה: "לא הבטיחו לי גן של ורדים".
הניסיון האנושי הנאור לחסוך מאוכלוסיות אזרחיות את בלהות המלחמה הוא קצר ימים. בשלהי מלחמת העולם מחקו חילות האוויר של המערב את אזרחי דרזדן הגרמנית מעל פני האדמה. ווינסטון ספנסר צ'רצ'יל לא שכח לנאצים את הבליץ על לונדון, שהפך את בירת אנגליה למאכולת אש, ולא מחל להם על כך.
גם מעצמות העל הביאו בחשבון פגיעה באזרחים. ברית-המועצות שהלכה לעולמה וארצות-הברית בת ה-230, שתיבדל לחיים ארוכים, הסכימו ביניהן בשנות השבעים לא למגן את אזרחיהן מפני טילי האויב. רוסים ואמריקנים הפכו בהסכמת ממשלותיהם לבני ערובה אלה בידי אלה. המזרח התיכון לא הגיע עדיין להתנהלות תרבותית. פה הורגים אזרחים במתכוון. בעיקר כשמדובר במלחמת טרור.
עכשיו, אולי באיחור מה, ישראל חייבת למתוח גדר הפרדה מילולית ולנסוק במסע הסברה דיפלומטי למשך כמה שבועות כדי להנחיל את עיקרי תוכנו לדעת הקהל בעולם: בפלשתין קמה ממשלה בבחירות דמוקרטיות. יש לה גם נשיא. היא חייבת לנהוג כמדינה אחראית. על ירי טילים לערי הדרום בלי מיקוד וללא הבחנה, גם כאשר ישראל חדלה להחזיק אפילו בגרגר חול אחד משטחה של רצועת עזה, עליה להגיב במלוא העוצמה. עין תחת עין. עיר תחת עיר. ערים תחת עיר.
לפני כמה שנים העיר צחי הנגבי כי ירי ממסוקים אל מחנות הפליטים בעזה עשוי להיות מענה לטרור הפלשתיני. יוסף (טומי) לפיד דיבר על פיצוץ מכוניות תופת במרכזי הפלשתינים. אז זועזעתי. גם כיום היד רועדת. אני מסרב עדיין להשלים עם המסקנה המתבקשת כי אם הפלשתינים ימשיכו לא תהיה ברירה. אבל זה סירוב דועך. אם הם יגידו בטילים בגת ובאשקלון - אנחנו נדבר בעזה ובבית-חנון.
עקיבא אלדר מ"הארץ" נמנה עם הפרשנים היותר פרו-פלשתינים בתקשורת הישראלית. זכותו. אבל כמה? לפני שלושה ימים, בתוכנית הבוקר של ערוץ 2, אמר אלדר כי יש לו יותר מסתם הערכה שצה"ל יודע היכן מוחזק החייל החטוף גלעד שליט. המנחה אברי גלעד תמה, האומנם צה"ל יודע את מיקומו של שליט? ואלדר המשיך, בנימה עניינית להכעיס, כי אף על פי שצה"ל יודע, בשורותיו יש רתיעה מפעולת חילוץ צבאית, שכן לא שכח את כישלונו במבצע לשחרור החטוף נחשון וקסמן.
יש אפשרות שאלדר סתם מברבר; שאינו יודע אם צה"ל יודע, ובסך הכל זורה חול ותקוות שווא בלבה של המשפחה המתענה במצפה הילה ובלבבותיהם של ציבור רחב המייחל לשחרורו של גלעד. האפשרות האחרת היא שאלדר יודע דבר דבור על אופניו ושהערתו בטלוויזיה הישראלית הנצפית בדריכות על ידי הפלשתינים היא איתות לחוטפים לפקוח עין ולהגביר את ערנותם כדי לסכל פעולת קומנדו צה"לית, או להעביר את שליט למקום מסתור אחר, ואולי חלילה לרצחו נפש. לא שאלדר מתכוון שכך ינהגו בחייל החטוף ושכך יעלה בגורלו, אבל משהו ב"אני-אנחנו" שלו נקלה ופגום עד היסוד אם אינו מבחין במשמעות המאוסה העולה מדבריו. ציון לגנאי.
דוחות ביניים בעניינים מתגלגלים:
* במאמרו של אביעד קליינברג ב"ידיעות אחרונות" נכתב השבוע כי "מוטב היה להתרכז בפעולות שפוגעות באינטרסים של האליטה השלטונית" הפלשתינית. במילים פשוטות, שישראל תנסה לפרום את התפר הון-שלטון המתקיים אצלם לא פחות מאשר אצלנו. נכון.
* שאלת תם: מדוע דווקא יושב ראש הקואליציה חבר הכנסת אביגדור יצחקי, שבשנים אחרות הוא רואה חשבון, מוביל את הצעת החוק של עמיתיו לאסור במשך תקופה ארוכה פרסום שמם של חשודים מבין אנשי הצווארון הלבן? מה לו ולזה? מדוע יש לו עניין במה שהתנועה לאיכות השלטון מכנה, במכתב אל כל חברי הכנסת, "חוק בלתי חוקתי"?
* שר האוצר אברהם הירשזון מצוי בחריגת אשראי בעייתית אם אחרי המהומה שהקים בפורום קיסריה, בשל הטענה על רדיפתו בידי בעלי אינטרסים במשק, טרם הגיש בכתב תלונה מפורטת ליועץ המשפטי מנחם (מני) מזוז. אם לא יסגור במהרה את חובו, ישלם עליו בריבית דריבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
