נ נח נחמן מסומן
העימות החריף שמתנהל בשבועות האחרונים בין ראש ישיבת "אור יקר" בצפת לבין הברסלבים בעיר, חושף את הוויכוח הסוער סביב דמותו השנויה במחלוקת של רבי נחמן מברסלב. הוא גם מאפשר הצצה נדירה אל המאבק האדיר המתנהל על לבו של כל חוזר בתשובה
הכל התחיל, איך לא, בעיר ספוגת הקבלה והמיסטיקה צפת. הרב ירמיה כהן, ראש ישיבת "אור יקר" בעיר, כתב לאחרונה קונטרס שבו הוא תוקף בחריפות את חסידות ברסלב ואת רבי נחמן מברסלב עצמו. הקונטרס מציג את
העימות המקומי שפרץ בין חסידי ברסלב לאנשי ישיבת אור יקר מעלה שאלת יסוד חשובה: מיהו באמת רבי נחמן מברסלב? בנוסף על כך הוא מאפשר הצצה נדירה אל המאבק המתנהל בעולם החרדי על לבם של החוזרים בתשובה.
עד לפני שנים לא רבות היתה ברסלב חסידות קטנה ולא בולטת במיוחד. "מעטים מאוד היו בתחילה וכך נשארו עד לאחרונה", נכתב בקונטרס של הרב כהן. "בשנת פטירת רבם (1810 - א .ב.ח) היו בראש השנה על ציונו רק כשישה מניינים, ומלבד זה לא היו חסידי ברסלב בעלי חשיבות. אפילו לבניהם בקושי הצליחו להנחיל תורת רבם ועל הרוב נטשו דרך אבותם. . . היו רדופים בחרמות ונידויים. . . עד היום שאר חסידויות אין מתחתנים עימהם, ושמעתי שעד לפני כ-30 שנה כמעט והיו יושבים שבעה על מי שנטה לדרך זו".
אבל בשנים האחרונות ובאורח פלא, האש של רבי נחמן מברסלב, בדיוק כפי שהבטיח, אכן יוקדת בעוז. גשו לסתם יהודי ישראלי ברחוב ובקשו ממנו לזרוק את ששת השמות הראשונים שעולים במוחו של גדולי הרבנים באלף השנים האחרונות. מה יגיד? הרמב"ם, הגאון מוילנא, הרבי מלובביץ', הרב קוק, "נו, זה, ההוא עם הזקן", וכמובן רבי נחמן מברסלב. בקיאים ביהדות, אגב, היו עונים: רש"י, רמב"ם, האר"י, רבי יוסף קארו, הגאון מוילנה והבעל שם טוב.
כמעט 200 שנה לאחר פטירתו, ואף על פי שלא הותיר אחריו אדמו"ר יורש - מה שהעניק לחסידיו את הכינוי "חסידים מתים" - ההוגה המרתק רבי נחמן וחסידות ברסלב חיים בתודעה היהודית ובשטח. ולא מדובר רק בריקודים ברחובות, בגרפיטי על הקירות ובעלייה ההמונית לקברו של רבי נחמן באומן שבאוקראינה מדי ראש השנה.
בעולם הרבני יש כאלה שלא ממש נוח להם עם העובדה שהרבי הצעיר, שנפטר בגיל 38, גיל שבו רבנים בדורנו בקושי מתחילים את הקריירה, הפך לאחד השמות הכי דומיננטיים בעולם היהודי. להוציא את האר"י הקדוש ("האלוקי רבי יצחק") ואת הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), שנפטרו בגיל דומה, מדובר בתופעה חסרת תקדים בתולדות העם היהודי.
הרבנים החשובים באמת לא ממש מתעסקים בסוגיית ברסלב, אולי משום שהעניין אינו נוגע להם. ההצטרפות לחסידות, שמובילה לפריחה של ברסלב, היא בעיקר מקרב בעלי תשובה, אנשי הציבור החילוני והמסורתי. הנהירה לכיוון חסידות ברסלב, על כן, נוגעת גם נוגעת לרב ירמיה כהן, שהישיבה שהוא עומד בראשה היא ישיבת "חוזרים בתשובה", ברובם המכריע ספרדים.
"ולא הייתי מכניס עצמי לחקירה זו, שאין בה לא עונג ולא שמחה, רק צער יגון ואנחה, אם לא מעשים בכל יום שנטפלים הם לתלמידים בכל מיני שכנועים, תחילתם במתק שפתיים, וכשלא עולה בידם מעיזים פנים. ונקרא אצלם 'עזות דקדושה'", כתב הרב כהן.
בניסוח שמתאים לרוח הימים הללו, ראש הישיבה הצפתית לחוזרים בתשובה משחק עם ברסלב באותו מגרש, והוא נאלץ להתמודד במונדיאל של המחזירים בתשובה עם יריבה מסעירה ומלהיבה, שמצליחה להרטיט לבבות בזכות וירטואוז פלאי בדמות שחקן הנשמה רבי נחמן. מה שמזכיר את הוויכוח התאולוגי העמוק, מי הכדורגלן הגדול בכל הזמנים. מראדונה, הערס הארגנטינאי המקסים והמחובר להמונים, או פלה המכופתר והממוסד. רומנטיקנים רגשנים ובעלי נפש רליגיוזית יגידו מראדונה, וכשירימו עיניהם מהטלוויזיה ויחפשו יהדות מרגשת, ימצאו את רבי נחמן.
אם לא די בכך, חסידות ברסלב, בהתאם להנחייתו המרכזית של רבי נחמן, שלפיה יש להפיץ את תורתו, גם עובדת בשטח טוב מכולם. לא בכדי כותב הרב כהן על ברסלב: "היו מעטים ומורחקים כל השנים, עד לאחרונה, כשרבו החוזרים בתשובה שבאו בשערם ומהם קיבלו הכשרם, ועתה ביתר עוז הם יוצאים לקיים דברי רבם, ומדפיסים ספרים, קונטרסים ועלונים, דיסקים וקלטות. בחינם הם נותנים, בכל עיר ובכל שער ברמזור וביער. כל חוזר בתשובה עוד קודם שפקח עין כבר מוצא ידיו מלאות קונטרסים, הכל בשלל צבעים ובאותיות קידוש לבנה".
התסכול מובן: ברסלב כל כך חזקה היום, עד שאפילו רבים מאלו החוזרים בתשובה לא דרך ברסלב, הם גם ברסלב או לפחות קצת ברסלב. גם בציונות הדתית לא חסרים צעירים כאלה, ובאומן אפשר לראות גם את יהודה סעדו ואלי יצפאן.
אולי לכן לא מפתיעה העובדה שהרב הבכיר ביותר שתקף את ברסלב בשנים האחרונות היה לא אחר מאשר מנהיגה הרוחני של ש"ס הרב עובדיה יוסף. נוכח תופעת ערימות הש"סניקים והש"סניקים בפוטנציה הנוהים אחר רבי נחמן, לומדים את תורתו ויוצאים לקברו באומן, יצא הרב בהתקפה על התופעה ומתח ביקורת על כך שאותם מאמינים מעדיפים את קברו על קברי הרמב"ם ורבי יוסף קארו.
כאיש הלכה מובהק, הרב עובדיה הגדיר את תורתו של רבי נחמן בזלזול מסוים כ"הגיגים", ואמר "הרבה חלקו על השיטות שלו, אני לא יודע את הספרים שלו בכלל, אולי רואה אותם פעם בשנה, לא לומד מהם. לא פסקי הלכה לא שום דבר, אלא רעיונות סתם ככה - כמו שאומרים, הגיגים. מה זה הגיגים? אנחנו אין לנו הדברים האלה, יש לנו הלכות".
מקורבי הרב עובדיה לא אהבו את חשיפת הדברים, שלא נאמרו בדרשתו השבועית הבולטת במוצאי שבת בבית הכנסת "יזדים", אלא בזו הקטנה יותר, בבית המדרש "יחווה דעת" בשכונת הר נוף בירושלים. עד היום הם נוטים להכחיש כי הדברים בכלל נאמרו, אך ההקלטה קיימת.
בשבוע שעבר יצא הרב עובדיה יוסף בגילוי דעת מינורי למדי נגד הקונטרס: "אני לא מסכים עם שום דבר שכתוב (בקונטרס) ואין דעתי נוחה מכל מה שנכתב", נאמר שם. אף מילה רעה על הרב ירמיה כהן, אף מילה טובה על רבי נחמן. אדמו"רים ורבנים חשובים חתמו על גילויי דעת חריפים נגד הקונטרס, אך למרות הנסיונות שנעשו, חשובי הרבנים הליטאים, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אהרון לייב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי, לא מיהרו לחתום. גם לא בכירי האדמו"רים החסידים מגור ומבעלז. מאידך, ראוי לציין, אף רב חשוב לא התייצב להגנתו של הרב המושמץ ירמיה כהן.
ברסלב מושכת אש מאז היווסדה ועד היום. לא רק מישראל החילונית, אלא גם מתוך העולם החרדי עצמו. הרבה התקפות על חמשת פלגיה הבולטים נשמעו מכיוונים שונים בשנים האחרונות. הזרם המפורסם, זה של אנשי "נ נח", הותקף על השימוש בסיסמה "נ נח נחמ נחמן מאומן", מבית מדרשו של רבם המנוח רבי ישראל אודסר, שהודיע כי קיבל אותה בפתק מרבי נחמן. בפלגים האחרים מגחכים על הפתק וטוענים כי היה מי שחמד לו לצון והטמין לו פתק מפוברק. גם על הקפיצות והריקודים ברחובות של חסידי "נ נח" ועל כתובות הגרפיטי נשמעה ביקורת.
זרם ברסלבי אחר, זה של חסידיו של הרב אליעזר שיק, "הצדיק מיבנאל", נאלץ להתמודד עם ביקורת חריפה וחקירות משטרתיות בחשד לנישואי קטינים. חסידיו של הרב אליעזר ברלנד, ראש ישיבת "שובו בנים" בעיר העתיקה בירושלים, מואשמים תכופות בהשתייכות אידאולוגית לימין הקיצוני ובהובלת החדירות הליליות המסוכנות לקבר יוסף בשכם.
חסידיו של הרב שלום ארוש, תלמידו של הרב ברלנד וראש ישיבת "חוט של חסד" בירושלים, נחשבים במידה מסוימת סניף רך של אותו זרם. פחות בעין הסערה הציבורית נמצאים פלגי חסידי "ברסלב הוותיקה והמקורית", תחת המנהיגים הבולטים הרב יעקב מאיר שכטר, הרב נתן ליברמנש, הרב משה קרמר והרב אלעזר קניג מצפת.
אבל הרב ירמיה כהן בחר לא להסתפק בהתקפה נקודתית על תופעה מסוימת בברסלב, אלא פתח במלחמה כוללת וכיוון ישירות לראש, לרבי נחמן. כדי לבסס את כתב האישום שלו, הוא מביא מתוך ספרי ברסלב שלל ציטוטים של הרבי עצמו.
כך, למשל, הספרים מלאים בהתפארויות של רבי נחמן לגבי רום מעלותיו. תלמידיו, אגב, לא מכחישים זאת, להפך. הם חוזרים ומספרים שוב ושוב איך רבי נחמן "התפאר בעצמו ואמר. . .". כהן , מצדו, כותב: "לא נמצא מאז היותנו לעם, לא נביא ולא חכם, לא תנא ולא אמורא, לא ראשון ולא אחרון, שיתפאר בעצמו כדרך שרבם התפאר בעצמו, כי לא פסיק פומיה מלשבח לנפשיה (לא פסק פיו מלשבח עצמו - א.ב.ח) ".
עוד הוא מאשים את רבי נחמן שראה את "כל חכמי ישראל כקליפת השום לידו, כולם יכול להניחם תחת כפות רגליו". לראיה , הוא מצטט כמה דוגמאות מדברי רבי נחמן עצמו: "הגדול שבדור של עכשיו, לבסוף בוודאי יעמוד ליד הפתח ויקנא מאוד בכל הקרובים אלי, כל שכן שיקנא במי שזוכה להושיט לי אש למקטרת". וגם: "אם הייתי אומר פשטים בגפ"ת (ראשי תיבות של'גמרא, פירוש רש"י, תוספות'-א.ב.ח) היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות רגלי, אך עדיין אין לי חשק לזה". וגם דימוי קליפת השום: "אני יכול עכשיו לומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום".
הקונטרס מציג גם את הביקורת, שלפיה לא רק ביחס לחכמי דורו החשיב עצמו רבי נחמן כענק, אלא גם ביחס לקדומים, ובכללם לטריו היוקרתי ביותר בתחום המיסטיקה היהודית: רבי שמעון בר יוחאי, אשר לו מייחסת המסורת את חיבור ספר הזוהר; האר"י, שהפך את המיסטיקה הקבלית במידה רבה לבעלת הבית על היהדות, והבעל שם טוב, מייסד החסידות.
הגישה היהודית הקלאסית מאמינה ב"ירידת הדורות", כלומר, שחכמי כל דור שווים פחות מהקדומים להם - "אם הם כמלאכים אנו כבני אדם, אם הם כבני אדם אנו כחמורים" - אבל רבי נחמן לא חשב שהכלל הזה חל עליו. להפך: "אפילו אם היה הבעש"ט והאר"י ז"ל וכו' בעולם לא היו יכולים להשתוות עימי". וגם: ". . . אם היו התורות שלי נאמרים בדורו של האר"י ז"ל או אפילו בדורו של רשב"י היה רעש גדול מאוד".
אם לא די בכך, רבי נחמן הצהיר כי הגיע למדרגתו של הבעל שם טוב. זה אולי היה פחות מקומם, אלמלא טען שזה קרה כשהיה בן 13. פעם ביקש ממישהו למסור ד"ש לבתו, ואמר לו: "יש לי בת בקרימנטשק, תפרוס בשלומה ותאמר לה שיש לה אבא שהוא כזה חידוש שלא היה ולא יהיה. אם הייתי רוצה לגלות מעצמי היו כל העולם רצים אחרי, אלא שאיני רוצה".
שירת ההלל של רבי נחמן לא התמצתה בו עצמו. בקונטרס תוקף הרב כהן גם את ההתפארות של נחמן, נינו של הבעל שם טוב, בילדיו הוא: "אף על בנותיו אמר שיש להן רוח הקודש קרוב לנבואה", מצטט כהן. הוא לא יכול היה להתאפק מללעוג בקונטרס שלו גם לדברים שנכתבו בכתבי ברסלב על בנו של רבי נחמן, ולפיהם "הילד הקדוש והנורא מורנו הרב רבי שלמה אפרים ז"ל". כהן מזכיר את העובדה שהבן "רבי שלמה אפרים" נפטר בגיל צעיר, מאוד צעיר: "בן שנה וחודשיים היה אותו תינוק, וכבר זכה להיות גם קדוש וגם מורנו הרב. מה תורה שמעו מפיו שקראוהו'מורנו הרב'?".
רבי נחמן, ממשיך ומאשים כהן, ייחס לעצמו כוחות פלאיים, למשל היכולת השמורה לדוד המלך להעלות אדם משבעה מדורי גיהנום לגן עדן. זה לא מרתיע גם היום את מאמיניו. "מה הבעיה? זה לא נכון?", אמר השבוע בתגובה לביקורת אחד מחסידי ברסלב, "עד היום ר' נחמן ממשיך להעלות אנשים משאול תחתיות ומרפא את נפשם".
רבי נחמן גם מציג עצמו כאישיות החשובה ביותר בעולם, כזו שמשפיעה לא רק על המעגל הקרוב של חסידיו, אפילו לא רק על כל העם היהודי, אלא גם על הגויים ואפילו על החיות והעשבים. יותר מזה, מדבריו נדמה שלדעתו הקוסמוס כולו תלוי בו ובלעדיו עשוי לקרוס, או כעדותו של רבי נחמן על עצמו: "כי בכל דיבור ודיבור שהוא מדבר בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים".
וגם: "העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אילו היו שומעים רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם בטלים בביטול גמור, היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם". וגם: "העולם היו צריכים להעתיר הרבה עבורי, כי העולם צריכים אותי מאוד מאוד, כי העולם אין יכולים להיות בלעדי כלל".
וגם: "פעם הייתי סבור שהיצר הרע שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני, עכשיו אני יודע בבירור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם".
בכך לא תמה המחלוקת. בתוך היהדות הדתית יש לא מעט זרמים, ובתוך התנועה החסידית יש הרבה מאוד חצרות. התפישה החסידית הקלאסית מדברת על קשר מיסטי בין כל אדמו"ר, המכונה גם "צדיק", לבין נשמות חסידיו, אלה המסונפים לחצרו. הצדיק הוא המתווך בינם לבין הקב"ה בעבודת השם. כל צדיק והחסידים שלו - כולם לגיטימים.
אלא שרבי נחמן העלה את הסעיף לחסידויות האחרות כשהטיל ספק בלגיטימיות שלהן ושל הצדיקים שלהן. "לעתיד לבוא כל העולם יהיו ברסלב", הבטיח. "אי אפשר להיות איש כשר בלא שמתקרבים לצדיק האמת שבדור", קבע , ולא הותיר ספקות כי מדובר בו עצמו וכי הוא הדרך הדתית היחידה: "קודם שנמצא צדיק האמת יכולים להתקרב להשם יתברך לבד, אבל אחר שכבר נמצא אי אפשר להתקרב בשום אופן, כי אם כשזוכים להתקרב לצדיק האמת". ועוד: "אני נהר המטהר לכל הכתמים", "גם מי שנוגע בי אפילו באצבע קטנה אין לשער מעלתו", "מי שייגע בי אפילו באצבע הוא כבר יעבור אפילו שבעה מימות בלי להירטב".
רבי נחמן הצליח גם לשבור את השוק כשהבהיר לכולם כי הדרך לתשובה תלויה בו ובו בלבד. ויותר מכך, כשהפך את אתגרי החיים הדתיים לנעימים יותר ולמתסכלים ומפחידים פחות. הוא עשה זאת באמצעות גישתו, שהסבירה כי כל העולם כולו "גשר צר מאוד מאוד והכלל והעיקר שלא ייתפחד כלל", ובסיוע סיסמאותיו הגדולות והמנחמות, "מצווה גדולה להיות בשמחה", " אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן" ו"אין ייאוש בעולם כלל".
"התיקון הכללי" של רבי נחמן, אותו אוסף פרקי תהילים מפורסם, מבטיח כפרה אפילו על החטא הגדול של "הוצאת שכבת זרע לבטלה". היתרון הגדול: גם מי שנופל בחטאים חמורים לא צריך לשקוע בייאוש מהדת ולעזוב הכל. הביקורת הרבנית: אם יש תיקון על כל חטא, למה לא לחטוא? רבי נחמן כבר יסדר אחר כך. על כך כותב הרב כהן: "המציא דרך קלה לתשובה, וכבר שמעתי מכמה נערים שהתיקון הקל הזה הרבה אצלם המכשלה".
ייתכן שחלק מסוד פריחת תורתו של רבי נחמן על חשבון המחזירים בתשובה האחרים, טמון דווקא בעובדה שבעוד הם מרבים לחפש תשובות על שאלות "הדת מול המדע המודרני", רבי נחמן נותן תשובות על שאלות "הדת מול האדם המודרני", ואפילו יותר מכך, הפוסט מודרני.
במקום לחפש תשובות על "יחסי הטבע הגדול מול אלוהים", הוא מעניק תשובות על "יחסי האני הקטן מול אלוהים". בכל הקשור לתהיות ולקושיות בנושאי אמונה, רבי נחמן קורא לחסידיו "להשליך את השכל" ולהסתמך על אמונה תמימה. "כל מי שיציית לי ויקיים כל מה שאני מצווה בוודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה, והעיקר שישליך השכל שלו לגמרי".
לשיטתו , העיסוק בשאלות על האמונה מוביל לאפיקורסות. בנושא זה העמדה היהודית שלו מרהיבה דווקא בצניעותה: "יש קושיות שהן למעלה מהזמן, שאי אפשר לתרצן" ולכן צריך "רק לסמוך על אמונה לבד" ו"להאמין שבוודאי באמת הכל נכון וישר,רק שבשכלנו אי אפשר להבין דרכי השם". ברוח זו הוא גם יצא נגד הרמב"ם וספרו הפילוסופי "מורה נבוכים", אסר ללמוד אותם וסיפר שחלם שהיה מתקוטט עם הרמב"ם והגדיר את דבריו כ"שטויות" - וזה עוד כשהיה עדין.
כהן מזדעזע גם מכך שאפילו לגבי התנאים והאמוראים הקדומים העלה רבי נחמן תהיות ביחס לכך שהגדירו את תאוות המין כניסיון קשה. "ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו ז"ל מתנאים ואמוראים, שהיה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאווה זו", אומר רבי נחמן. במילים אחרות, מה הם עושים מזה עניין, "כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינו נחשב אצלי לניסיון". למעשה, רבי נחמן מציג עצמו בדרגה כה גבוהה בעניין תאוות המין, עד שאינו מבחין כלל בין איש לאישה: "אין חילוק אצלי בין זכר לנקבה. היו לי נסיונות אין מספר, אך אין זה ניסיון כלל".
בקונטרס לועג הרב כהן להתפארותו העצמית של רבי נחמן בתחום זה: "כי נקי הוא לגמרי לגמרי מכל תאווה, ושאר הצדיקים, גם אלו שזכו - לא באו למדרגה זו שאיש ואישה שווים בעיניהם, אבל הוא כל כך נקי עד שאינו מבין כלל כיצד תנאים ואמוראים היה קשה אצלם העניין".
יתרה מזו, הרב כהן מתייחס גם לעובדה שרבי נחמן מדגיש כי בניגוד לחכמים שעמדו בנסיונות המיניים "בבגרותם שכבר נח היצר", רבי נחמן לדבריו עמד בנסיונות המיניים בתקופה הכי קשה, "בצעירותו, בזמן רתיחת הדמים". הרב כהן אף מציע לנוהים אחר רבי נחמן לפקפק בהתהדרות: "לא נשכח שבגיל 14 כבר נשא אישה".
כהן מסכם בציניות: "יכול היה לגלות מגדולתו וכל העולם היו רצים אחריו, אלא שלא רצה. יכול היה לגלות מיראתו וכבר אי אפשר היה להתקרב לביתו ד' אמות אלא שלא רצה. יכול היה להביא משיח אלא שלא רצה. יכול היה לכתוב ביאור על כל הש"ס אלא שלא היה לו חשק. ועוד דברים יכול היה לעשות אלא שלא רצה - לעשות לא רצה אך לספר רצה".
בברסלב מסבירים כי ההשתבחויות של רבי נחמן בעצמו אינן דבר נדיר וכי מדובר בחזון נפרץ אצל גדולי ישראל, ובכל מקרה מדגישים כי לא מדובר בנקודה המרכזית במשנתו הענפה. "למה הדבר דומה? לרופא שמשוכנע שיש לו תרופה שיכולה להציל את העולם", הסביר אחד מחסידיו. "אם הוא לא יפרסם את עצמו ואת תרופתו הוא שופך דמים. הוא חייב להעיד על עצמו: 'תכירו בי, שאני יכול לרפא אתכם'".
נא להמתין לטעינת התגובות
