צופן בר כוכבא
כמדי שנה, גם אתמול, ערב ל"ג בעומר, הגיעו המונים להשתטח על קברו של רבי שמעון בר יוחאי כחלק מההילולה המסורתית. אלא שמחקר חדש של הרב אברהם קוסמן טוען שהסיבה להילולה הזו - מקורה בטעות סופר מהמאה ה-16 וכי אין שום אירוע היסטורי שמצדיק אותה
האתנחתא בימי האבל של ספירת העומר, שמצוינת ביום ה-33 ( ל"ג) לספירה, מיוחסת למסורת היהודית שמגוללת את סיפורם העגום של כ-24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא - אחת הדמויות המשמעותיות ביותר שלקחו חלק במרד בר כוכבא. על פי המסורת, מגפת ה"אסכרה" (דיפיתריה בלעז) תקפה את תלמידי הרב בשל סכסוך פנימי מתמשך והביאה למותם: "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" (מתוך מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב').
בי "ח באייר (ל"ג בעומר) המגפה לפתע נעלמה, והתלמידים שנותרו בחיים ניצלו. יש מי שטוען שהתלמידים כלל לא מתו כתוצאה ממגפה, אלא בשל השתתפותם במרד, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. הסיבה לחגיגות ל"ג בעומר, בכל אופן, נעוצה בהיעלמותה המסתורית של המחלה. העובדה שהחג מצוין באמצעות מדורות מיוחסת דווקא למרד בר כוכבא, שעל פי הפולקלור היהודי, הקשר בין המורדים במהלכו נעשה באמצעות הדלקת מדורות.
המחקר עוסק דווקא בפן אחר של חגיגות ל"ג בעומר והוא לא המדורות, אלא העלייה ההמונית להילולה על קברו של רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי, שהמסורת מייחסת לו את כתיבת ספר הזוהר), תלמידו של רבי עקיבא שנפטר על פי המסורת בל"ג בעומר. אולם מחקר חדש של הרב אברהם קוסמן מגלה שרשב"י כלל לא נפטר בל"ג בעומר, והסיבה שבשלה נחגגת ההילולה נעוצה בטעות סופר - העתקה פזיזה של מקור שהולידה טעות היסטורית קולוסאלית.
למעשה, אומר קוסמן, על פי המסורת היהודית הקדומה, ל"ג בעומר הוא בכלל יום צום ואבל שאוצר בתוכו את הריסות בית המקדש השלישי, שריפה מסתורית באורוות שלמה ורעידת אדמה שהרעישה את הארץ. נשמע מסובך? זו רק ההתחלה. עם קצת סבלנות, דן בראון עוד יעשה מזה ספר.
כפי שחשף חגי סגל בכתבה שפורסמה ב"מקור ראשון", המחקר של הרב קוסמן עומד להפוך לתפוח אדמה לוהט במיוחד בעולם הרוח היהודי. אמנם קוסמן הוא לא הראשון שתהה מדוע נחגג יום מותו של צדיק בהילולות ולא באבל (חת"ם סופר העלה את אותה תהייה בדיוק), אך קוסמן גם הצליח לאתר את הסיפור האמיתי שמסתתר בין דפי ההיסטוריה.
הפעם הראשונה שבה מוזכרת פטירתו של הרשב"י בקונטקסט של ל"ג בעומר היא בכתבים של רבי חיים ויטל, תלמידו הבולט של האר"י הקדוש (אבי חוכמת הקבלה). ויטל הביא את סיפור ביקורו של מורהו במירון בל"ג בעומר וכתב כי כאשר הגיע האר"י לקברו של הרשב"י, הוא הבחין ברבה של צפת מתאבל במקום ודרש ממנו לשמוח ביום שמחת הרשב"י. השאלה מדוע יש לשמוח ביום פטירתו של הרב, עדיין נשארה פתוחה.
קוסמן המשיך לחקור את העניין והצליח לאתר מקורות שונים שהובילו אותו למסקנה חד משמעית: כל הסיפור נעוץ בשגיאת כתיב, טעות סופר שנולדה בחיפזון. ככל הנראה אשם בטעות הסופר הוא רבי יהושוע בן נון, יהודי יקר מצפת בן המאה ה-16, שלא התגבר על סקרנותו ועשה כל שיכול היה כדי להשיג את כתבי האר"י.
הסיפור,
בן נון לא בזבז זמן יקר והזמין 100 סופרים שישבו להעתיק את הכתבים. בהעתקה חפוזה זו נפלו אינספור שיבושים ושגיאות, בהם ההחלפה בין "שמחת הרשב"י" ל"פטירת הרשב"י". לכאורה טעות קטנה, אך מאוד משמעותית. את הטעות הזו הצליח לאתר הרב קוסמן בעותק מקורי של כתבי הרב ויטל שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית בגבעת רם.
אם כן, לא רק שרבי שמעון בר יוחאי לא נפטר בל"ג בעומר, עושה רושם שאין כל סיבה מהותית להילולה השנתית על קברו. השאלה מתי אכן נפטר הרב תיאלץ להישאר בשלב זה ללא כל תשובה חד-משמעית. מהסיבה הפשוטה: שאין כזו.
אז מה בעצם קרה בל"ג בעומר שחרת אותו בלוח השנה היהודי? מסתבר שהרבה לפני לידתו של הרשב"י התאריך כבר היה חקוק בזיכרון הקולקטיבי. קוסמן איתר ב"ספר הלכות א"י" מהגניזה הקהירית, מידע שלפיו יום זה נקבע כיום אבל וצום לזכר פטירתו של יהושע בן נון (המקורי, לא ההוא מצפת).
מעבר לכך הוא איתר תעודה כתובה נוספת (בשפה הערבית), שהציגה רשימה ארוכה של ימי הצום הקיימים. גם בתעודה זו מוזכר התאריך כיום צום לזכרו של בן נון. אך היא מציינת דבר נוסף: "צמו בי"ח (באייר - א"ו) בו בגלל מות יהושע והיה בו רעש".
הרב קוסמן לא עצר שם והחל לחקור לעומק את מקור אותו הרעש. התגליות שאיתר ללא ספק מרעישות. על פי המידע שחשף, בשנת 363 יצא הקיסר הרומי יוליאנוס בהודעה כי הוא מאשר ליהודים לבנות מחדש את בית המקדש השלישי (הכרזה שלא נבעה מחיבת יתר ליהודים, אלא מההתעקשות של הקיסר הפגאני האחרון של רומא להתנער מעול הנצרות המתחזקת בעולם).
בעקבות הודעת הקיסר החלו היהודים בהכנות לבניית המקדש וריכזו חומרי גלם בהר הבית. אך כידוע, בית המקדש מעולם לא נבנה. רעידת אדמה שפקדה את האזור בל"ג בעומר החריבה את היסודות שנבנו, וחומרי הגלם שנאספו בהר הבית עלו באש. התקוות להקים את הבית השלישי נגוזו כליל לאחר מותו של יוליאנוס בשדה הקרב (יש הטוענים שחייל נוצרי מכוחותיו הוא ששם קץ לחייו).
מאז , בכל אופן, הפך ל"ג בעומר ליום אבל וצום על בית המקדש שלא נבנה (אבל אז הגיעו תפוחי אדמה הצלויים והצום הלך פייפן).
נא להמתין לטעינת התגובות
