נפטר השר לשעבר יובל נאמן
נאמן שכיהן בשנות ה-80 כשר המדע והטכנולוגיה אושפז ביום א' בביה"ח לאחר שעבר שבץ מוחי
ביום ראשון האחרון, אושפז נאמן בבית החולים איכילוב, לאחר שחש ברע בביתו בתל-אביב ובני משפחתו הזעיקו את צוותי מד"א. נאמן עבר סדרת בדיקות מקיפה והרופאים אבחנו, כי הוא עבר שבץ מוחי קשה. הצוות הרפואי של בית החולים החליט לאשפזו במחלקה הנוירוכירורגית לטיפול נמרץ.
פרופסור נאמן נחשב למדען בעל שם עולמי בתחום הפיסיקה והאסטרונומיה, ושימש כיושב ראש סוכנות החלל הישראלית. נאמן היה ממקימי מפלגת התחייה, וכיהן כנשיא אוניברסיטת תל-אביב. הוא זכה במהלך תפקידיו השונים בפרסים בינלאומיים רבים וביניהם: פרס איינשטיין ופרס רוטשילד.
נאמן נולד בשנת 1925 בתל-אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. בגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון וכבר בגיל 16 החל בלימודי הנדסת מכונות בטכניון. במלחמת העצמאות שירת נאמן כקצין המבצעים של תל-אביב וכסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי.
מאוחר יותר הוא מונה לראש ענף מבצעים תחת פיקודו של יצחק רבין, ואחר כך קודם לתפקיד ראש מחלקת התכנון במטכ"ל ולדרגת אלוף משנה, אחרי שרכש השכלה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז.
במהלך מבצע קדש ריכז נאמן את התיאום הצבאי עם בריטניה וצרפת, ולאחר מכן היה אחראי על הקשר עם הכורדים בעיראק ועם קהילות יהודיות בארצות האסלאם. ב-1958 הוא מונה לנספח צה"ל בלונדון, והתמסר ללימודים לדוקטורט בפיזיקה. בשנת 1961 השתחרר מצה"ל. לאחר שהשלים את הדוקטורט, נעשה נאמן מנהל מדעי בכור בנחל שורק ומאוחר יותר אף שימש כיו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית.
ב-1979 הוא הקים עם גאולה כהן את תנועת "התחייה" ונבחר לעמוד בראשה. נאמן התנגד בנחרצות להסכמי קמפ דיוויד ולפינוי ימית. פעילותו
לאחר הבחירות לכנסת העשירית (1981) נבחר נאמן לכנסת מטעם "התחייה" ובין השנים 1982-1984 כיהן כשר המדע והפיתוח, ומאוחר יותר כשר המדע והטכנולוגיה. ב-30 בינואר 1990 התפטר מהכנסת, ועם הקמת ממשלת שמיר בחודש יוני אותה שנה, שב למשרד המדע והטכנולוגיה, וקיבל גם את תיק האנרגיה והתשתית.
נאמן התנגד להשתתפותה של המשלחת הישראלית בועידת מדריד וניסה לסכל מהלך זה על ידי יצירת ברית בין מפלגות הימין שכללה את סיעות "מולדת" "התחייה", ו"צומת". הוא פרש מן הממשלה ב-21 בינואר 1992. באותה שנה לא עברה רשימת "התחיה" את אחוז החסימה ונאמן החליט באופן סופי לפרוש מהפוליטיקה.
"אני זכיתי להיות איתו במדעי המאבק על ארץ ישראל", סיפרה חברת הכנסת לשעבר, גאולה כהן. "כל חייו הוא עסק בעניינים ביטחוניים. גם כשהוא היה אקדמאי הוא הקדיש את חייו לביטחון הלאומי. הוא בא לפוליטיקה בעיקר בגלל ההתיישבות בארץ ישראל, הוא ראה בזה ביטחון. הלוואי שהיו לנו עוד מדענים ופרופסורים שיקפצו למים הפוליטיים המלוכלכים כדי לנקות אותם".
"הוא היה פרופסור מכובד , מועמד לפרס נובל", הוסיפה כהן. "אבל יחד איתנו הוא נאבק בשטח בימית, בחברון, בהר הבית ואני תוהה אם יש בעמי העולם תופעה מיוחדת כזו של איש מדע שיצא לשטח רק כדי לבטל את הצד האידיאולוגי שלו. הוא היה היה סמל והלוואי שישמש מופת לאחרים שידעו שלא ממגדל השן הם יפתרו את הבעיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
