פעילות מדעית
במהלך שנות החמישים המאוחרות התפנה נאמן למחקר מדעי. הוא למד לימודי דוקטורט באוניברסיטת לונדון. מנחהו היה הפיזיקאי (שלאחר מכן זכה בפרס נובל) הפקיסטני עבדו סלאם.
הישגו המדעי הגדול של נאמן הוא בזיהוי עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטריים. הוא הראה שניתן להסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה . בפרט, הוא הראה איך הפרוטון והנייטרון הם חלק משמיניה של באריונים שמהווה הצגה של חבורה זו. נאמן הגיע לגילויים אלה, במקביל למארי גל-מאן, שכינה את החלקיקים העומדים בבסיס המודל בשם קווארקים. אחרי גילוי חלקיק (ב-1964), שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מן ונאמן, זכה גל-מן לבדו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1969 על מודל זה, על אף שעבודתם נעשתה במקביל ובאופן בלתי תלוי. החמצת הפרס הסבה לנאמן תסכול שליווה אותו עוד שנים רבות לאחר מכן, והוא אמר על כך:
''חשתי תסכול רב שלגל-מן היה ממסד שלם שעמד מאחוריו ולי היה רק את עצמי. מבחינת אוניברסיטת לונדון הייתי כמעט האויב, שכן גזלתי כביכול את התהילה מבכיר הפרופסורים שלהם, ובארץ לא היה מי שיתמוך בי. את הוועדה לאנרגיה אטומית זה לא עניין בכלל. ברור שגם השיקול האנטי ישראלי שיחק תפקיד בשיקוליה של הוועדה. ... אין לי ספק שהעבודה שעשיתי עולה בחשיבותה על הרבה מהעבודות שנעשו מאז ולפני כן.'' (ראיון לרונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 18.3.05)
נאמן הוא ממייסדי החוג לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1969. בשנים 1965 - 1966 כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1971 - 1975 כנשיא האוניברסיטה.
הוא הקדיש מזמנו גם לפופולריזציה של המדע, במתן הרצאות לנוער, בכתיבת ספרי מדע פופולרי, ובהרצאות בסדרת ''אוניברסיטה משודרת'' של ''גלי צה''ל''.
[עריכה]
נאמן והגרעין הישראלי
כבר ב-1952 היה נאמן חבר בוועדה לאנרגיה אטומית.
ב-1961, אחרי השלמת הדוקטורט, נעשה נאמן מנהל מדעי בכור בנחל שורק. באותה תקופה עמד שמעון פרס בראש הצוות שהוביל את הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ונאמן, שעבד תחתיו, לא היה ביחסים טובים עימו ופרש לבסוף. היה לו תפקיד בהסוואת הפעילות הגרעינית של ישראל מפני ארצות הברית. פרס טען שהמדענים היו ספקנים ממנו, אולם נראה שנאמן היה בין אלו מביניהם שתמכו מלכתחילה בהקמת הכור.
לאחר מכן שימש נאמן כיו''ר הוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1981 דחף לצאת למבצע כנגד הכור הגרעיני בעיראק.
דמותו עוררה סקרנות ותשומת לב, והכינוי שהדביק לו אורי אבנרי, דוקטור סטריינג'לב, עלב בו מאוד. בניגוד לאחרים, יונים ממנו בהשקפותיהם, שלל מכל וכל נאמן את האפשרות שנשק גרעיני יכול לשמש בסיס לתפיסת ביטחון הגנתית. את האפשרות להשתמש בהרתעה גרעינית גלויה שלל כ''חוסר אחריות מוחלט''.
הגב לתגובה זו