האנדרטה שלא הוקמה
משה צימרמן מזכיר שמי שהציל את היישוב היהודי היה פילדמרשל מונטגומרי, ולא בחורינו המצוינים
זה עתה התפרסם בגרמניה, בספר שעניינו "גרמנים, יהודים, רצח עם", מאמר של ההיסטוריונים מאלמן וקיפרס על התוכנית הגרמנית להשמדת היהודים בארץ ישראל.
על פי המסמכים שמצאו שני החוקרים, אכן הוקמה על פי הדגם שהופעל בפלישה לברית המועצות עוצבת-מבצע (איינזצגרופה) בשם "מצרים", ששמה מטעה: ייעודה העיקרי היה לחסל את היהודים בארץ ישראל לאחר פריצת החזית הבריטית במצרים. תפקיד מפתח יועד במבצע זה לשיתוף הפעולה עם המופתי של ירושלים, שביקר אצל היטלר בסוף 1941. מחברי המאמר דנים בתכנון "פשע המוני גרמני-ערבי".
לא ברור אם מפקד הצבא הגרמני בצפון אפריקה, ארווין רומל, שגם במורשת הקרב הצה"לית יש כלפיו הערכה רבה, ידע על תכנית המבצע להשמדת יהודי ארץ ישראל. קצין האס-אס שאמור היה לדווח לו על צירוף עוצבת המבצע לצבאו לא פגש את רומל בזמן.
עוד לפני שנודעו הפרטים המדווחים עתה במאמר החדש, היה ידוע וברור כבר בשעתו למי שעיניו בראשו, כי אם ינצח רומל ויפלוש לארץ ישראל יבוא הסוף על היישוב היהודי שם.
לפיכך הוכנה תכנית "חיפה" לריכוז היהודים באזור הכרמל. והפלמ"ח, שהוקם בפסח תש"א זמן קצר לפני פלישת גרמניה לברה"מ, זכה להכרה יוצאת מן הכלל על ידי הצבא הבריטי משום שיועד לפעול כיחידת גרילה בשטחים שייכבשו על ידי הגרמנים.
מימוש התכנית הזאת היה מסייע לכל היותר לצבא הבריטי הנסוג כמו שיחידות הפרטיזנים סייעו
אכן, אילולא ניצח צבאו של מונטגומרי את צבאו של רומל באל-עלמיין, בטווח ניכר מארץ ישראל, היתה יהדות ארץ ישראל מגיעה לאותו מקום שהגיעה אליו יהדות אירופה הכבושה. פעולותיהן של יחידות גרילה היו אולי מוסיפות הילה של גבורה צבאית לפרשה זו של שואה, אך לא היו מונעים אותה.
פרשה זו מעידה, כי עצם הקמתו של יישוב יהודי-ציוני בארץ ישראל, על הכוחות הצבאיים שהקים עד אז, לא הם שהיוו את התשובה המוחצת ל"בעיית היהודים" או ל"פתרון הסופי", אלא יכולתה של בריטניה, מעצמת החסות של המפעל הציוני, לנצח את צבא הפלישה הגרמני-איטלקי.
גם לו היתה קיימת מדינת ישראל, לא היה בכוחה לעשות יותר ממה שעשו מדינות כבושות אחרות להגנת אזרחיהן מפני הגרמנים במלחמת העולם השנייה. לא כוחנו ועוצם ידנו הוא סוד ההצלחה בשעת המבחן הקריטית ביותר!
הדרך שבה אנו נוהגים להציג את הדברים – המפעל הציוני כתשובה האולטימטיבית לחוסר האונים היהודי הגלותי, רחוקה מלהיות משכנעת עבור מי שמכיר את הפרשה ההיסטורית הזאת.
גם שיעור ההיסטוריה לתלמיד הישראלי ראוי שיכוון למידה גדולה יותר של צניעות או הסתייגות ממלחמה: כוחה של ישראל אכן עמד לה מאוחר יותר מול צבאות האזור, אבל את הניצחון החשוב ביותר עבור המפעל הציוני, כנגד אויבה הגדול ביותר, השיג לה מי שלא התכוון לכך דווקא.
מקומה הנכון של האנדרטה למונטגומרי הוא בכניסה למוזיאון יד-ושם בירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
