שני נרות צמודים
רחל כנען-כייפן מתכוננת ליום השואה ושהוא גם יום הזיכרון הפרטי שלה
מיד נעמדנו שתינו לדום ברגע של דומיה שהופרה רק בהישמע קול הצפירה המסמן את סופו של הרגע. כשהשקפתי בעד חלון המטבח למדרכת הרחוב למטה, ראיתי את נוסעיו של אוטובוס אגד כשהם עולים אליו בחזרה לאחר שירדו ממנו לפני דקה כדי לעמוד דום ולקיים את רגע הדומיה, תופעה שחזרה על עצמה בכל רחבי הארץ.
הרהרתי אז לעצמי על האפשרות שתופעה מעין זו תיתכן בכל מקום אחר בעולם ומסקנתי הייתה שלילית שהרי ישראל הינה מדינה יחידת סגולה והשואה הינה מאורע ייחודי שאין לו אח ורע בתולדות האנושות.
מאוחר יותר נסענו שתינו לבית החולים "קפלן" שברחובות שם שכבה אמנו היקרה שרה על ערש דווי. למרות שכבר לא היתה ערה לסובב אותה, הרגישה אחותי בצורך לבקרה יום יום במשך מסדפר שעות. תחילה עשתה זאת לבדה אך לאחר בואי ממקום מושבי בארצות הברית עשינו זאת ביחד.
למחרת עם עלות השחר, ביום הששי הכ"ח בניסן, הגיעה מבית החולים הבשורה המעציבה אם כי לא בלתי צפויה שאמנו הוציאה את נשמתה בלילה ולפי ההלכה נערכה הלווייתה עוד באותו היום טרם כניסת השבת.
ידידת משפחה קרובה ותלמידה-חכמה הביעה בפני את דעתה המלומדה שאמי עשתה זאת עבורי, כדי שאוכל לתת לה את הכבוד האחרון ולקיים את חסד של אמת והאמנתי לה בכל ליבי מאחר ודבר זה תאם בהחלט את אישיותה הנותנת ואהבתה לבתה הצעירה שצריכה הייתה לעזוב ביום הראשון בחזרה לארה"ב בשל אילוצים משפחתיים. ומכיוון שכך את היום הראשון של השבעה עשיתי במרומי השחקים בשבתי במטוס אל-על.
ואז, במלאות יום השנה הראשון לפטירתה של אמי היקרה התחלתי שנוהג מסוים שאני ממשיכה בו בעקביות ובמסירות לב מזה 17 שנים.
בעוד הלהבה הקטנה בנר הזיכרון שהנני נוהגת להדליק בערב הכ"ז בניסן לזכרם של ששת המיליונים עדיין לוחשת, כאילו מסרבת לדעוך, הנני מעמידה כבר בצמוד אליו את נר הזיכרון לאמי כאות ומופת לקשר הסמלי שבין השנים. שהרי אמי שרה הייתה הקשר הישיר שלי לשואה.
אמנם אמי לא נחשבה לניצולת שואה במובן המקובל של המילה באשר היא עזבה את העיירה הקטנה על גבול ליטא בשנת
יודעת אני אל נכון שלאחר שלא אהיה עוד ייפסק אף נוהג מקודש זה שיצרתי, של שני הנרות הצמודים הדולקים במשך 24 שעות כסמל של זכרון יקר ואהבה. עצם המחשבה גורמת לי לעצב רב אך אני תפילה שיום זה לא במהרה יבוא ולו בזכות הנוהג שהיה לחלק משמעותי כל כך של חיי.
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.