חיי אישה זה לא נושא פמיניסטי
אימאן ג'בור דורשת מהחברה הערבית לפעול נגד מקרי הרצח על רקע חילול כבוד המשפחה
בבסיס מקרי הרצח של נשים טמונה ההנחה שאישה אינה יכולה לשלוט בגורלה ואין לה זכות בחירה. אם היא מחליטה להתנהג בשונה מרצונותיו של הגבר (אחיה, אביה, בעלה) היא עלולה לשלם על כך בחייה.
הבעיה אינה כרוכה רק בגברים הרוצחים, או הרוצחים הפוטנציאלים, אלא גם בהתמודדות הפסיבית של החברה עם התופעה, שמתירה רצח נשים בדם קר ולא פותחת פה.
תופעה חברתית מזעזעת מסוג זו מחייבת פעולה ציבורית וחברתית רחבה. האלימות היא לא רק מעניינם של ארגונים פמיניסטיים, ואסור להפקידה רק בידי מערכת המשפט או המשטרה, שבמקרים רבים יש ביכולתה למנוע רצח מסוג זה, אך אינה מתאמצת מספיק ומעדיפה להחזיר את האישה הביתה למרות הידיעה שנשקפת סכנה לחייה.
החברה הערבית עוסקת במגוון של בעיות, אך מתעלמת מרצח הנשים. איפה ועדת המעקב העליונה של האזרחים הערבים, איפה חברי הכנסת, האינטלקטואלים וההנהגה החברתית והדתית? אלו, כשהם מתבקשים להגיב, מסתפקים בתגובה האומללה ש"אנו נגד רצח בכלל ואין שום סיבה שמצדיקה רצח".
השאלה היא, למה רצח של אישה רק בגלל היותה אישה אינו מחייב גינוי רחב בדומה לרצח של ערבי רק בשל היותו ערבי? אנו כמיעוט לאומי המופלה לרעה ותובע יחס שוויוני ממוסדות המדינה, חייבים לתבוע יחס שוויוני פנים חברתי. כל עוד לא נלחם כנדרש ברצח הנשים, אנו נותנים הכשר להמשך קיום התופעה.
נמאס מהודעות הגינוי הפמיניסטיות
תופעת רצח נשים נתפסת עבור חלק מהאזרחים היהודים וכלי התקשורת כעדות נוספת ל "פרימיטיביות" של החברה הערבית. הם שוכחים כי גם נשים יהודיות נרצחות, ההבדל הוא רק בכינוי. במקום על רקע כבוד המשפחה, הרצח מוגדר על רקע רומנטי, על רקע מריבה או פרידה. וכך נוטים היהודים לייחס את מקרי רצח הנשים בחברה הערבית לאיזשהו פגם נולד עם כל ערבי, או פגם בתרבות המתירה רצח, בעוד שנוטים להסביר רצח של אישה יהודיה כמקרה בודד ולא כתופעה חברתית.
אי אפשר לכונן חברה בריאה כל עוד הנשים בה חיות בפחד. אני בטוחה כי אל מול כל אישה שנרצחת ישנן כמה נשים החיות בפחד מהיום
שיבוא וייגזר דינם למוות על ידי בני משפחתן.
העלייה במקרי הרצח של נשים מחייבת טיפול מיידי וללא כל דיחוי מצד כל הגורמים, לכל הפחות ברמת הגינוי. כלומר, להתחיל לדבר על התופעה בקול רם ולנקוט בעמדה ברורה.
ברמה המעשית אנו זקוקים לשיתוף פעולה מצד ההנהגה החברתית והדתית יחד עם הארגונים החברתיים, על מנת להעלות את הנושא על סדר היום וליצור הד ציבורי, ואולי לבקש הקדשת שעת חינוך נוספת בבתי הספר לנושא.
נמאס מהודעות הגינוי שאנו הארגונים הפמיניסטיים נאלצים לפרסם לאחר כל רצח. ואני תוהה, האם חיי הנשים חשובים רק עבור הפמיניסטיות?
הכותבת היא רכזת הסברה של הארגון הפמיניסטי "כיאן"
נא להמתין לטעינת התגובות
