אהבה חסרת גבולות
עבור רובנו חיית המחמד שלנו היא חבר נאמן, אולם ישנם כאלו שרואים בהן פרטנרים אמיתיים לחיים. הם נקראים זואופילים והם באמת מאוהבים בהן כבנות זוג לכל דבר. דפנה שיר-ורטש מאוניברסיטת בן גוריון בחרה לחקור את הנושא לעומק וקיבלה סיור מודרך בעולם הזואופיליה
"אני מאוהב בטריי", הצהיר בפני כתב העיתון, "אני מוכן למות למענו. הוא תמיד שם בשבילי. אנחנו ישנים ביחד במיטה, בתנוחת כפיות, ראשו על הכרית ובבוקר הוא מעיר אותי בנשיקה ". הוא הוסיף כי הסקס ביניהם מצוין.
לבריאן היו מספר לא מבוטל של מערכות יחסים עם כלבים, שלו ושל אחרים, זכרים ונקבות. ההתנסות המינית הראשונה שלו עם כלב הייתה בגיל 12. כבר אז לא נמשך לבנות ובעצם עד היום הוא לא מוצא בהן עניין.
זואופילה היא משיכה מינית של אדם לחיה לא-אנושית, הכוללת קשר רגשי עז עם החיה, מעבר לקשר המיני. מגע אינטימי עם חיות הוא תופעה נפוצה לאורך הקיום האנושי, אך בו-בעת מהווה טאבו מוחלט במרבית התרבויות בעולם.
ידוע כי התופעה קיימת בעולם, היום ובעבר, בארצות מפותחות או מתפתחות, אולם קשה לאמוד את היקף התופעה, כיוון שהזואופילים לא ששים להיחשף. ובכל זאת, מחקרים שונים טוענים כי 1-2 אחוזים מאוכלוסיית העולם התנסו ביחסי מין עם חיות, לעומת כאלו הגורסים כי יש שמונה עד עשרה אחוז כאלו. על הזואופיליה כמערכת יחסים רגשית עם חיות, אין נתונים סטטיסטיים כלל.
ישנן סברות כי במקומות שונים בעולם, כמו אזורים כפריים בארה"ב, בין 30-50% התנסו ביחסי מין עם חיות. הסיפורים הללו קיימים גם בישראל על קיבוצניקים ועגלים או בדואים וכבשותיהן.התופעה הזו כיום חובקת עולם ובכל זמן בהיסטוריה.
דת האיסלאם סלחנית יותר כלפי יחסי מין עם חיות מאשר הנצרות והיהדות. ברוב המדינות בעולם משכב בהמה הוא בניגוד לחוק, אם עקב חוקים דתיים, חוקים ישנים שנותרו על כנם (כמו למשל במסצ'וסטס או מדינות אחרות בארה"ב שם ניתן לקבל עד 20 שנים בכלא – בעבר ברוב המדינות הנוצריות העונש אף היה מוות), ואם עקב חוקי צער בעלי-חיים (כמו אצלנו). היום ישנן מדינות בארה"ב ובאירופה (דוגמת שבדיה והולנד), בהן המעשה חוקי, בתנאי שלא פוגעים פיזית בחיה.
דפנה שיר-ורטש, דוקטורנית לאנתרופולוגיה מהחוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון, הגיעה לנושא הזואופיליה כשערכה מחקר שעסק בבדיקת הקשר בין אדם לחיה. היא לימדה בקורס בשם "אנשים וחיות אחרות – בעלי חיים בראי האנתרופולוגי", כשקבוצת סטודנטים הגישה פרזנטציה בנושא זואופיליה וכך התוודעה לנושא.
סקרנותה של שיר-ורטש התעוררה והיא החלה לחקור באינטרנט אודות הזואופיליה. את מחקרה היא החליטה למקד לאו דווקא ביחסים המיניים בין הזואופיליים לחיותיהם, אלא ביחסים הרגשיים שנוצרו ביניהם. בנוסף, היא ניסתה לברר מדוע, בעולם ההופך להיות יותר ליברלי ופתוח להעדפות מיניות מגוונות (דוגמת הומוסקסואליות וסאדו-מזוכיזם), קיימת שאט נפש כה חזקה מזואופיליה,הנתפסת בעיני רבים בדרגת איסור של פדופיליה.
"אנשים נוטים לחשוב שאם אני מתחברת לנושא כזה מכיוון שיש לי איזו זיקה אישית אליו או איזו משיכה בלתי מוסברת, אבל האמת היא שאני בן אדם משעמם", היא מעידה על עצמה, "אני נשואה עם שני ילדים, אמנם מאד ליברלית ואין לי דעה קדומה בנושא, אבל העדפתי שלא לראות תמונות של קיום יחסי מין עם חיות, נכנסתי לפורומים על טהרת התכתבויות בלבד".
שיר-ורטש הגיעה דרך האינטרנט לקהילת ה"זו" (ZOO), קהילה וירטואלית שבמסגרתה הם יכולים ליצור קשר ולהתבטא בחופשיות. דרכה יצרה שיר-ורטש את הקשרים הראשוניים למחקר, שבהדרגה התפתחו להתכתבויות
היא יצרה קשרים עם 37 אנשים, מתוכם רק שתי נשים, בגילאים שונים, מ-17 ועד 62, וממקומות שונים בעולם: מארצות אירופאיות שונות, דרך ארצות הברית ועד אוסטרליה. מעבר לגיל, למין או למוצא, כולם ראו את עצמם כשייכים לאותה קהילה, שהיא וירטואלית לפחות בחלקה (מפגשים שונים נערכים מדי כמה חודשים במקומות שונים בעולם).
הקשרים שנוצרו עם המרואיינים היו, פעמים רבות, טעונים רגשית, אינטימיים וכואבים, ונדרשה פתיחות והדדיות רבה על מנת לבסס את האמון הנדרש בנושא רגיש זה.
"מדובר באנשים מצחיקים ומקסימים", היא מעידה, "ממש כמוני וכמוך, חוץ מההעדפה המינית שלהם כמובן. אני עדיין בקשר איתם דרך הטלפון ובמצלמות האינטרנט, הם אפילו מתקשרים אליי מחו"ל לדבר. אחד מהם הזמין אותי לבקר אותו באנגליה ואני מארגנת נסיעה בספטמבר".
יצירת הפתיחות בינה לבין הקבוצה דרשה המון זמן. "את המחקר התחלתי לפני כשנתיים והוא עדיין מתבצע. זהו רק פרק אחד מתוך הדוקטורט שלי. בהתחלה נכנסתי לפורום שלהם, הצגתי את עצמי ואת המחקר שאני מעוניינת לעשות. הם בדקו אותי, את אמינותי, את הרזומה שלי. הם נכנסו לגוגל ועשו חיפוש לפי השם שלי. לבסוף, כשהשתכנעו החלו לזרום אי מיילים שהתהדקו לקשרים יותר אישיים". בהדרגה, נוצרו קשרים טעונים רגשית, אינטימיים וכואבים בין שיר-ורטש למרואיינים.
יש להם רצון או צורך להיחשף?
"אני חושבת שישנן שתי סיבות לצורך שלהם בחשיפה: הראשונה היא הרצון להוכיח לעולם שהם לא מפלצות. הם מודעים לכך שיש צד של מיניות בחיות שהוא אכן התעללות, אבל הם לא חושבים שהם כאלו. מבחינתם הקשרים שלהם מבוססים על אהבה ולא על כפייה. הם פועלים למען זכויות בעלי חיים.
הסיבה השנייה היא הצורך במידע זמין בנושא. כשהם היו בני 12 והחלו לגלות שהם נמשכים לחיות, הם היו חסרי אונים, לא היה להם למי לפנות או חומרים לקרוא עליהם. הם לא ידעו שהם לא לבד".
אנשים מישראל לא השתתפו במחקר?
"אני מניחה שלא נחשפו בפניי ישראלים כיוון שאמרתי לקהילה שאני ישראלית וזה הרתיע אותם. מעבר לזה, בארץ ישנה גישה מאד שלילית לנושא. אפילו באתרי סקס ישראליים זואופיליה היא בגדר טאבו. זהו מושג שנכנס לאותה ההגדרה יחד עם פדופיליה. כשאני עורכת קורסים או כנסים בנושא, לפעמים ניגש אליי מישהו בתום ההרצאה ורומז שהוא התחבר לנושא ברמות מסוימות".
"במשך תקופה ארוכה היה עלי להלחם ברגשותיי, לקבור אותם ולהסתיר אותם לחלוטין מכולם, כולל מעצמי. לא קיבלתי את מי שהייתי. זה היה מאוד מכאיב ובעייתי. לאחר שהתבוננתי בעצמי ממושכות, וניתחתי את מערכות היחסים שבהן הייתי, ואת הרגשות שהיו קיימים, הגעתי למסקנה מי או מה אני... שאני לא חייב, או רוצה, אישה אנושית בחיי. ברגע שקיבלתי את זה באופן מלא, חשתי הקלה גדולה... אני שונה. לא טוב יותר, רק שונה", כך התבטא אחד המרואיינים במחקר.
שיר-ורטש סבורה כי למרות שנדמה כי כיום היחס למין הוא ליברלי יותר, המיניות עדיין מווסתת ונשלטת, אף אם דרך פיקוח חברתי או אמצעים רפואיים מעודנים יותר. במקרים רבים, במקום לראות זואופילים כפושעים, היחס אליהם כיום הוא כאל חולי נפש. זואופיל בחברתנו מודע בכל עת לסטיגמה שהוא נושא, ופעמים רבות חווה קיום בודד ומכאיב.
הביקורת על הזואופיליה לא נובעת רק מצד קבוצות דתיות ושמרניות הרואות ביחסים מיניים עם חיות, דבר לא טבעי, אלא גם מצד פעילי תנועות לזכויות בעלי חיים, שרואים בפעולות מיניות אלו התעללות פיזית ומינית בחיה, וטוענים כי יחסי מין עם ילדים וחיות אינם מאפשרים כל הדדיות, מכיוון שלא ניתן לקבל את הסכמתם.
הזואופילים טוענים כי הם שונים מאלה העוסקים בפעולות מיניות אקראיות עם בעלי חיים. לעתים קרובות הם קשורים רגשית לבני זוגם המיניים, וחלקם אף מטפחים מערכות יחסים מונוגמיות. רובם לא יפגעו בחיותיהם לעולם.
רבים מהם פעילים באגודות לשמירה על זכויות בעלי חיים, ונפגעים מאוד מההשוואה לפדופילים: "כל כך נמאס לי מההשוואה השקרית והאינסופית שכולם עושים בין זואופיליה ופדופיליה, ומהאמירה כי הן קשורות זו לזו בדרך מסוימת", טוען ג., מרואיין נוסף במחקר. "זואופילים מתקשרים ליצורים מבוגרים ובוגרים מינית, בניגוד לפדופילים... אני מוצא כי הטיעון שהן דומות כיוון ש'ללא דיבור לא ניתן לקבל הסכמה' הוא טיעון דוחה, ללא כל ביסוס, מכיוון שהוא מניח שלא קיימות צורות תקשורת אחרות מלבד דיבור." "לא רק שיחסי מין בהסכמה בין חיות לאנשים הם אפשריים", הוא מוסיף, "חיות אף ייזמו מגע מיני עם אנשים ללא כל אילוף, שוחד או איומים".
על זה יהיו שיטענו שחוסר ההתנגדות ליחסי מין עם האדם ואף גילויי יוזמה לקיום יחסים כאלו, הם תוצר של אילוף או אימון. יחסים אלה, גורסים המתנגדים לתופעה, פוגעים ב"כבודה הבסיסי של החיה". כך, שאף אם אין פגיעה פיזית בחיה, החיה עדיין מנוצלת למטרת פורקנו המיני של הזואופיל.
שיר-ורטש טוענת כי הזואופיליה ממשיכה להוות איום מכיוון שהיא מנתצת את אחת הקטגוריות האנושיות הבסיסיות ביותר – מושג האנושיות עצמו. היא מערפלת את הגבולות ההכרחיים להגדרתנו את עצמנו, את המשמעות של להיות אנושי. "הזדווגות מחוץ למין האנושי היא סוגיה קוגניטיבית ורגשית הרבה יותר משהיא סוגיה ביולוגית. היא מטרידה כל כך מכיוון שהיא מאתגרת את התפיסות שלנו לגבי מי שאנו".
כל הזואופילים שעמם דיברה טענו כי הם שמחים בהבדלים בינם לבין בני זוגם בעלי החיים. "אני מסכים עם הרעיון שהאדם במצבו בטבעי הוא 'מרושע, פראי וגס'. היו לי מעט מאוד חברים בתיכון ומעט מאוד היום... אני בעיקר פונה לחיות לנחמה...", מספר ב'. "הדמיון לאנשים מקל על היחסים, אבל אני נמשך לשוני שבחיות" אומר פ', "הן הינן מה שהן..זו תחושה אחרת להיות בסביבת חיות". "החיסרון" נאנח ד., "הוא שהוא לעולם לא יסתובב במיטה ויספר לי בדיחה. הוא לעולם לא יבין שמין לא חייב להיות רציני... זה לא בטבע שלו."
החוקרת סבורה כי מושא המשיכה של הזואופילים הוא החצייה עצמה של הגבולות, או אולי השילוב שבמשיכה למאפיינים האנושיים בחיה ובריגוש שבהפרת הגבולות בעת ובעונה אחת. כך, חיות יכולות להיות גם "אנושיות" וגם "לא-אנושיות".
המחקר מציג שלוש שיטות בהן מתמודדים הזואופיליים עם תיוגם בחברה כסוטים: האחת היא עצם קיומה של קהילת אינטרנט, שמאפשרת לחבריה לחוש שייכות וקבלה.
השנייה היא הדגשת קווי הדמיון בין התנהגותם לבין תפיסות הטרוסקסואליות והומוסקסואליות של אהבה, טיפוח, הדדיות ואף מונוגמיה. הם דבקים במוסכמות מערכת היחסים השגרתית, אלא שאצלם מדובר בחיות. "הרבה זואופילים הם רומנטיקנים בארון והרבה הם ציניקנים בארון," אומר פ. "במערכת היחסים שלי אני רומנטיקן. אני מאמין ברגש וחיבה..."
שיר-ורטש מספרת כי הזואופיליים קוראים לחיות המחמד שלהם: "הפרטנרים שלנו". כשהם טסים לחו"ל, הם ייקחו עימם את הפרטנרים. רבים מהם עובדים מהבית כדי לא להתרחק מהפרטנר. הם מתייחסים אליהם כמו לבן זוג לכל דבר. חלקם ניסו ליצור קשרים זוגיים אנושיים ולא הצליחו. חלקם עדיין מחפשים סוג קשר כזה בנוסף. אף אחד מהם לא פוסל קשר אנושי. ואולם, עם החיות הם חשים כי הם יכולים להיות עצמם. איתן הם מרגישים בבית, נינוחים ושלווים.
היא מציעה במחקרה כי סיגול מודל זוגי "נורמלי", ממסגר את חיי היומיום שלהם בזהות מקובלת. כשהם מתייחסים למערכות יחסיהם עם חיות כמערכות יחסים עם אנשים, הם בעצם מערפלים את גבולות האנושיות, ומערכות החסים שלהם הופכות ל"אנושיות למחצה". בני הזוג אינם אנושיים, אולם מערכת היחסים מקבלת אופי אנושי.
הדרך השלישית היא יצירת אבחנה מוחלטת מקונבנציות הטרוסקסואליות. הזואופילים הללו גאים לעבור על נורמות חברתיות, לעתים קרובות משתלחים בחברי הקהילה שמנסים לשנות את דעת הקהל על זואופיליה, וטוענים כי הם אינם זקוקים לקבלה חברתית. "אני בעצם רק רוצה שיעזבו אותי לנפשי", טוען ב., "לחיות את חיי בשלווה. תנו לי לתת את הדין לאלוהיי, ותנו לו לשפוט אותי בהגינות, אך חוסו עלי משיפוטה של האנושות!"
בסיום מאמרה טוענת שיר-ורטש כי הגבולות בין אנשים לחיות מעולם לא היו מעורפלים יותר - אפילו היציאה כנגד זואופיליה ובסטיאליות נסמכת על השוואה לפדופיליה וראיית החיות כמעין ילדים חסרי ישע, אשר עלינו מוטלת החובה להגן עליהם.
"אך בעוד שקהילת הזוּ פורצת ומערערת גבולות, הסובבים אותם מחזקים את המתרסים ומוכיחים כי הגבולות עדיין מאוד ברורים", נכתב בסיכום המאמר, "בין אם באמצעות התעלמות, לעג, דחייה או חקיקה, המסר הוא ברור: קיום יחסי מין עם בעלי חיים אינו לגיטימי ואינו 'נורמלי' - בכך אינו עומד בנורמות ההתנהגות האנושיות. ההבנה שלנו את אנושיותנו עדיין מתעצבת אל מול החייתיות האחרת – וכנגדה".
את המאמר המלא של דפנה שיר-ורטש בנושא זואופיליה, ניתן לקרוא בגליון 30 - אביב 2006 של כתב העת "חיות וחברה" - כתב העת הישראלי לקשר בין אנשים לבעלי חיים, שיצא השבוע לאור.
לרכישת הגיליון ומנוי על כתב העת, ליחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
