מי רוצה להיות פילגש
הפולמוס סביב דין הפילגש הפך להיות הלכתי ופטריארכלי, בלי שאיש שאל אם יש אישה שמוכנה להיות כינור שני. רבקה שמעון לדוגמא, לא מתלהבת מהרעיון
רק לפני שבוע קראתי את הכתבה המלאה ב"מעריב", והרהרתי ביני לביני- בשם מי הוא בא? אם הוא בא בשם המגזר הגברי אז אין חדש תחת השמש. אחרי קריאת הספר וצפייה בסרט "זיכרונותיה של גישה", חשבתי לי: סרט מתוק, עצוב, משפיל- איך בשם היצר המיני הגברי מוכרים ילדות בעל כורחן לשעשע, לתעתע, להכניע ולמסד - עד כדי בניית רובע שלם של פילגשות. הכל כדי שלגברים יהיה כיף, צבעוני בעיניים, ובבית ישאירו אישה נטושה וכבויה.
ואנו מזדהים, כואבים את כאבן של הגיבורות היפות, השרות וקדות בחן, פוסעות מעדנות על קבקבים גבוהים, כדי להתאים את עצמן לפנטזיה הגברית. תאמינו לי, כאות מחאה היינו צריכות להחרים את חנויות הנעליים בהן מוכרים נעלי עקב דק וגבוה, אותן קבעו לנו מעצבי האופנה בפאריס - קובעי המדיניות הנשית האוטופית של תקופתנו.
אם היה לי כוח, אם היתה לי אפשרות, הייתי מחקה את אותה קבוצת נשים במערב ארצות הברית, והייתי מקימה תנועה חדשה-ישנה, פוסט-פוסט מודרנית - "תגידי לא - שמרי על בתולייך". בארצות הברית התנועה כבר מונה כמה עשרות אלפי נשים. היא עוד תלך ותגדל. כי בתקופה בה התירה לנו הגלולה את החופש המיני, גילו חברותי הנשים מהר מאד, שאליה וקוץ בה. המתירנות המינית מונעת מגברים להתחתן. למה להם, אם אמא מכבסת ומבשלת והפילגש מן הצד "נותנת". ברגע האחרון, כשיגיעו לגיל ארבעים הם יחפשו את הבתולה האולטימטיבית, למה? מה קרה, חסר בנות?
בחורה צעירה, כשהיא עובדת, נראית טוב, מוקפת חברות, מרגישה שהיא יכולה להרשות לעצמה ליהנות מכל העולמות. עד שהשעון הביולוגי מתחיל לתקתק, והיא נלחצת, מתחילה לחפש את החתן, או בגיל ארבעים את האפשרות להביא ילד. ההלכה היהודית התורנית, הענתיקה הזו, מלפני אלפי שנים, כבר הבינה את מהלך העניינים, לא סמכה יותר מדי על הגברים. והקב"ה, הפטרון שלנו, נחלץ להגן עלינו, החלשות.
התורה מחייבת את הגבר ב"שארה, כסותה ועונתה לא ייגרע". ועדיף לה, לאישה, שזה יקרה במסגרת של נישואין. מי מעוניינת פה להיות כינור שני שתצביע. ואם את מוכנה להיות פילגש אהובה, נחשקת, תמיד תזכרי, שיבוא יום, ואותך המזדקנת הוא יניח בצד וייקח לו מן הצד פילגש צעירה אחרת.
אל תחרקו עלי שיניים, ואל תכעסו עלי. אם כולן יתגייסו להגיד "לא", לא תהיה להם ברירה והם ירוצו לחופה. זה לא דבר כל כך נורא, אם חושבים
המהר"ל כבר גילה לנו, שכל גבר מטביע את חותמו באישה שעמו. הוא החותמת והיא כרית החומר הרך , המקבל את הצורה. האם את מעדיפה להיות תבנית מטושטשת, מליאת חותמות? בברסלב אומרים שכל גבר החי עם אישה משאיר מנשמתו בנשמתה. האם את רוצה בנשמתך התרוצצות של כמה נשמות, האם לא עדיפה לך המנוחה והנחלה?
אז אני יודעת שלא בא לך עדין להתחתן, לקחת על עצמך עול, אולי אפילו להביא ילדים לעולם. ומה יהיה על הלימודים, והקריירה והטיולים? והחופש?
חופש? האם את באמת חושבת שמתירנות מינית היא חופש? הרי את משתעבדת,ליצר ולא ליצירה, לתחמנות הגברית ולא לחכמה, לקול "עכשיו והרגע", ולא לקול התבונה. תקראו את "זיכרונותיה של גיישה", תקשיבו לקולה כפעמונים בסרט, ותגידו "לא" בקול גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
