פחד גבהים
עם הגידול הקבוע בכמות הטיסות הופך זיהום האויר ממטוסים לבעיה רצינית יותר ויותר. אז מה עושים? לרז גודלניק יש כמה פתרונות, לפחות חלקיים
הקריאה הזו, כאן ועכשיו, לא היתה מקרית – ישנם ארגונים רבים שמנסים להעלות את נושא הטיסות על סדר היום הסביבתי ונראה שב-2006 הם יזכו להצלחה גדולה יותר מבעבר. מה הטענות שלהם והאם אפסה התקווה לטוס לטיול מוצ'ילרים במזרח הרחוק, או סתם לחופש קצר באירופה הקלאסית, בלי ייסורי מצפון? על כך בכתבה הבאה.
ראשית, הבעיה. מטוסים, כמו כל כלי תחבורה אחר, מזהמים את הסביבה באמצעות פליטה של גזי חממה. הנזק לסביבה הוא יותר חמור בגלל שפליטת הגזים נעשית בגובה ולא על פני הקרקע. כתוצאה מבעירת הקרוסין ( המשמש כדלק למטוסים), נפלטים לשכבות השונות של האטמוספרה, בנוסף לפחמן דו חמצני, גם תחמוצות חנקן וגופרית, אדי מים וחלקיקים אחרים.
לסוגי הפליטות הנ"ל יש ההשפעה מצטברת, בייחוד על השכבה התחתונה של האטמוספרה, היוצרת אפקט המכפיל את הנזק שנגרם מפליטת הפחמן הדו חמצני ב-2.7 בממוצע, בהשוואה לפליטתו על פני הקרקע. כלומר, כל טון פחמן דו חמצני שנפלט ממטוס שווה ערך ל-2.7 טונות של פחמן דו חמצני שנפלטים על פני הקרקע (עוד על הנושא אפשר למצוא במסמך שפורסם על ידי ה- Royal Commission on Environmental Pollution בבריטניה).
הנזקים הסביבתיים שגורמים המטוסים הולכים ומחמירים עם הגידול בנפח הטיסות. בשנת 1970, לדוגמא, השתמשו כ- 32 מיליון איש בנמלי התעופה בבריטניה. ב-2004 המספר קפץ ל-216 מיליון וב-2030, על פי תחזיות, מספר הנוסעים יגיע לכ-480 מיליון איש, שיתרמו כ-17.7 מיליון טון של פחמן דו חמצני לאטמוספירה (נטו, בלי להכפיל בפקטור).
הגידול העצום במספר הטיסות בשמי הכדור, המונע מסיבות ברורות כמו גלובליזציה, עלייה ברמת החיים
האם ניתן לפתור את הבעיה? ובכן, ישנם מספר קווים מנחים, או פתרונות חלקיים, לכל אחד הייתרונות והחסרונות שלו:
הפתרון הראשון: שימוש באמצעי תחבורה חלופיים
מרבית הטיסות נעשות למרחקים קצרים ויש לא מעט מקומות על הגלובוס (אירופה לדוגמא), שבהם רשת הרכבות מציעה תחליף טוב, נוח ותחרותי מבחינת מחיר (אלא אם כן מדובר בטיסות הזולות של Ryanair או Easyjet). ההפרשים בזיהום הנובע משימוש במטוס לעומת זה הנובע משימוש ברכבת הם עצומים – טיסה מלונדון לאדינבורו בסקוטלנד מייצרת בממוצע 193 ק"ג של פחמן דו חמצני לנוסע (נטו), פי שמונה מהזיהום שתייצרו אם תיסעו ברכבת באותו מסלול. תכפילו בפקטור ותקבלו הפרש של פי 21.6 בכמויות הזיהום!
חסרונות: לא פרקטי עבור אנשים רבים, לדוגמא תושבי ישראל. הרכבת פשוט עדיין לא יכולה להביא אותם לאדינבורו, או אפילו ללונדון. זה גם לא מעשי לגבי טיסות ליעדים רחוקים, שגם אם ניתן למצוא דרכים חלופיות להגיע אליהם, הרי שבדר"כ הן דורשות זמן רב ומעורבות בסרבול רב וחוסר נוחות (נסו לנסוע שלושה ימים באוטובוס בברזיל במקום לטוס – לא החוויה הכי מענגת בעולם).
פתרון מס' 2: קיזוז הנזק
כמו בצריכה של חשמל ממקורות מזהמים, גם כאן צצו תוכניות שונות שמאפשרות לאנשים לאכול את העוגה ולשמור אותה שלמה. כלומר, אם כבר טסתם והמצפון מייסר אתכם, כל מה שעליכם לעשות הוא לבחור תוכנית קיזוז, להזין את פרטי הטיסה (מאיפה טסתם ולאן), ותקבלו חישוב של כמות גזי החממה שהוספתם לאטמוספירה במהלך הטיסה והצעות למספר אופציות לקיזוז הכמות הזו.
באתר The CarbonNetural companyתוכלו לחשב, לדוגמא, שבמהלך טיסה מת"א לנמל התעופה JFK בניו יורק ובחזרה ייצרתם 2 טון של פחמן דו חמצני. האתר מציע שלוש אופציות לקיזוז הנזק – שתילת עצים בכמות מתאימה בבריטניה (17.30 פאונד), תמיכה בפרויקטים במדינות עולם שלישי, כמו התקנת פאנלים סולריים בסרי לנקה, או התקנת נורות תאורה חסכוניות בג'מייקה (20.40 פאונד), או עידוד פרויקטים לייצור חשמל נקי ברחבי העולם (21.10 פאונד). היתרון הגדול של הפתרון הזה הוא הנוחות שביישומו – כל מה שצריך זה כמה דקות פנויות מול המחשב וכרטיס אשראי בינלאומי ואפשר לראות את העניין כסגור.
חסרונות: זהו פיתרון שלא מעודד שינוי דפוס התנהגות מזיק, אלא נותן לו הכשר. מתנגדי אופציית הקיזוז רואים בה מעין סם הרגעה למצפון של אנשים עשירים, שיכולים להרשות לעצמם לשלם עבורו. לטענתם, את הפרויקטים שמממנים באמצעות קיזוז של טיסות צריך לעשות והם יעשו בכל מקרה. מלבד סימני השאלה לגבי היעילות הכלכלית של השיטה, הרי שהבדלים בחישובי רמות פליטת הגזים מעלים גם תהיות לגבי מהימנות החישובים - באתר Climate Care, לדוגמא, אותה טיסה ל-JFK מסתכמת ב-2.56 טון של פחמן דו חמצני לנוסע (ותתקזז תמורת 19.19 פאונד).
פיתרון מספר 3: ויתור על טיסות
זה נשמע קצת אוטופי, אבל יש יותר ויותר אנשים שמחליטים לעשות מעשה ולוותר בכלל על טיסות, לפחות בכל מה שקשור לחופשות (אני מניח שאם מבקשים מהם לטוס בענייני עבודה, קצת יותר קשה להם לסרב). באנגליה הושק לאחרונה קמפיין שמעודד אנשים להתחייב שלא לטוס יותר, או לקצץ באופן משמעותי במספר הטיסות. האתר של הקמפיין, שמתפקד כמקור אינפורמציה וקבוצת תמיכה כאחד, נותן לבחור בין התחייבות שלא לטוס בכלל בשנה הקרובה (gold certificate), או התחייבות להגבלת מספר הטיסות בשנה הקרובה לשתיים קצרות, או אחת ארוכה (silver certificate).
מלבד הסיפוק והמצפון הנקי, אתה גם מקבל במייל תעודה בהתאם לבחירתך, שאתה יכול להדפיס בגאווה ולהתנחם בה, כשתחשוב על כל המקומות שלא תבקר בהם השנה. המטרה של הקמפיין, מלבד יצירת מודעות בציבור הבריטי, היא לעודד את האנשים לקחת אחריות לגבי היציאה שלהם לחופשות, לצמצם טיסות ככל שניתן ולבחור בדרכים חלופיות ירוקות יותר לנסיעה, כמו רכבת (ראה אופציה ראשונה)
חסרונות: קשה לצפות שאנשים יוותרו על חופשות מטעמים ירוקים. זו למעשה מעין תוכנית גמילה מטיסות, עם ציפייה שתעודה ומצפון נקי יעזרו להתגבר על קריז מזדמן לדיל של טיסה ומלון חצי פנסיון, כולל הסעה מנמל התעופה.
פיתרון מספר 4: התערבות ממשלתית
למדינות יש הרבה אפשרויות להתערב ולהשפיע על הגידול במספר הטיסות – הטלת מס ישיר על כרטיסי טיסה, הגבלת הפיתוח של שדות תעופה, מתן תמריצים לשימוש בכלי תחבורה אלטרנטיבים, מיסוי דלקים ועוד. מנגד, מונחים על הכף שיקולים של פיתוח כלכלי, לחצים של ענף התיירות שחושש מהקטנת מספר התיירים, כמו גם תעשיות אחרות שעלייה במחירי הטיסות עלולה לפגוע בהם.
חסרונות: צריך ממשלות נועזות ונמרצות עם ראייה לטווח ארוך לביצוע צעדים שכאלו. קשה לראות כרגע בעולם המערבי מנהיגים שרוצים או מסוגלים לזה.
פיתרון מספר 5: שיפורים טכנולוגיים
שיפורים טכנולוגיים במנועי המטוסים, שהפכו אותם למנועים חסכוניים ויעילים יותר, הובילו ב-40 השנים האחרונות להקטנת פליטות גזי החממה שלהם ב-70%. על פי הערכות מומחים, בעשרים השנים הקרובות אפשר יהיה להמשיך וליעל את ניצולת דלק במטוסים בסדרי גודל של 15%-25%. זה יפה, אבל שיפור בסדר גודל כזה לא יוכל לקזז את הצמיחה הצפויה במספר הטיסות. פוטנציאל נוסף טמון גם בייצור מטוסים עם עיצוב טוב יותר. פיתוח של דלק נקי יותר לא נראה כרגע באופק.
חסרונות: למטוסים יש אורך חיי מוצר גבוה ולכן גם כאשר יימצאו השיפורים הטכנולוגיים, ייקח זמן רב עד שהם ייושמו.
הבעיה הגדולה עם טיסות היא שלהבדיל מתחומים רבים, כאן אין אלטרנטיבה ירוקה אידיאלית. בעיה מהותית אחרת היא שכרגע אף אחד לא מעוניין לקחת אחריות על הנושא – לא ממשלות, לא חברות התעופה ולא מרבית הצרכנים, שבדרך כלל לא מודעים לעניין, או שפשוט לא אכפת להם.
היות ואי אפשר לצפות מחברות התעופה שימצאו פתרונות שיפגעו בעסקים ובצמיחה שלהן, וגם לא סביר שמהצרכנים תבוא הישועה בדמות הפחתת טיסות דרסטית, או בעלייה חדה במספר המקזזים, הרי שמי שצריך להרים את הכפפה הן הממשלות. הן אלו שצריכות לגלות אחריות ולקחת את העניינים לידיים.
מהאופציות השונות שהוצגו כאן עולה כי לכל אחת מהן בנפרד יש חסרונות מהותיים ולכן צריך לאמץ תוכנית שתשלב את המרכיבים השונים, כולל: העלאת מחירי הטיסות (מיסוי ישיר על הכרטיסים, או באמצעות מיסוי הדלק למטוסים), הגדלת התמריצים לשימוש ברכבת ככלי תחבורה אלטרנטיבי (כשזה אפשרי, בייחוד באירופה ובארה"ב), הגדלת התקציבים למו"פ למציאת פתרונות ושיפורים טכנולוגיים והעלאת הנושא למקום מרכזי בסדרי העדיפויות המחקריים (אפשר להשתמש בכספי המיסים לצורך מטרה זו), חיוב חברות תעופה להציע תוכניות קיזוז אטרקטיביות ואפקטיביות, הקפאת פיתוחם של שדות תעופה ועוד.
לטיסות יש הרבה השפעות חיוביות בהפיכת העולם לכפר גלובלי ופריחתן של כלכלות מפותחות ומתפתחות כאחד. לא צריך להפוך אותן לשעיר לעזאזל, אבל צריך גם צריך להגיע למצב בו הנוסעים משלמים את המחיר האמיתי שלהן, כולל ההשפעות הסביבתיות השליליות. אם נמשיך להתעלם מהעניין, אנחנו אולי עוד נמשיך לטוס כרגיל, אבל את המחיר ישלמו הדורות הבאים.
רז גודלניק הוא כלכלן, בעל תואר שני במנהל עסקים, יועץ לשעבר לשר הפנים ועוסק בפיתוח עסקי של עסקים ירוקים בהווה. כתבות קודמות של רז גודלניק:
היהפוך נמר עורו: עסקים ירוקים מוכרים עצמם לתאגידי ענק. האם הם בוגדים או שליחי המהפכה? ומה מחפשים הרוכשים: "עלה תאנה" ירוק או הפנמה אמיתית של ערכים ירוקים?
חתונה ירוקה: אם שמירה על הסביבה חשובה לכם, אל תשכחו אותה דווקא ביום החשוב בחייכם. רז גודלניק מסביר איך לגרום לאמא אדמה לשמוח בשמחתכם
זה שעולה וזה שיורד: בשבוע שעבר הושק "מדד מעלה 2006" לאחריות חברתית בעסקים. מקבילה ישראלית לגרסאה האתית של מדדי הדאו-ג'ונס וה-FTSE.
להוריד את (צריכת) המים: רוצים לחסוך 40% מחשבון המים שלכם? בעולם שבו מי שתיה הופכים למצרך נדיר השימוש ב"שירותים ירוקים" הוא מצווה סביבתית שבצידה חסכון כלכלי.
שוברים שיאים: אולימפיאדת החורף בטורינו היתה עוד שלב בתהליך של שילוב עקרונות ירוקים באירועי הספורט העולמיים. על האלופים האולימפיים האמיתיים
תנו למניות לחיות: היסטוריה בבורסה הניו-יורקית. חברת ענק נפסלה למיסחר בגלל יחסה לבע"ח. עולם העסקים הקר נכנע לשילוב של אסטרטגיה עיסקית ואלימות.
כתבות נוספות
נא להמתין לטעינת התגובות
