טרנספר פוליטי
איתמר ענברי זועם על אולמרט, שמנסה להרחיק את הח"כים הערבים ממוקדי קבלת החלטות
רוצים דוגמאות? בבקשה. מיכאל קליינר למשל "יצא לשטח" עם קומץ פעיליו ההזויים והציע לתושבי יפו הערבים לפנות את בתיהם תמורת בצע כסף. בתשדירי התעמולה של קליינר הופיעה מלכת יופי בדימוס, ובאמצעות רעלה שחורה שעטתה על פניה הסלאביים ביקשה לעורר בנו פחד מהאיסלאם ומהערבים.
גם ברוך מרזל "הצטיין" בשליפות מהמותן, ובין "ביקור פתע" בסכנין למשנהו, מצא זמן לאיים למחוק את חיוכו של ח"כ אחמד טיבי.
אחרי קלחת הבחירות נדמה היה שהגענו למנוחה ולנחלה, אך לא. את קליינר ואת מרזל, שלא מהססים לחשוף ברבים את קלסתרונם הגזעני, החליפו מי שמכונים ב"רביב דרוקרית" "מקורבי ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט".
"המקורבים", חנוטים בחליפות יוקרה ובעלי הופעה אלגנטית שרחוקה מלהזכיר את לבושו הכנעני והמרושל של מרזל, משדרים מאז היוודע תוצאות הבחירות כי בכוונתם לחתור כדי להשיג "רוב ציוני" לממשלת "קדימה".
גרסה מרוככת של חזון הטרנספר של ליברמן
כש"המקורבים" מדברים על "רוב ציוני", לא קשה לדעת למי הכוונה. פירושו של צמד המילים הוא הרחקת הקול הערבי, שזכה לייצוג של 10 מנדטים בכנסת הבאה, ממוקד קבלת ההחלטות. מדובר בגרסה מעודנת ומרוככת של חזון הטרנספר מבית מדרשו של אביגדור ליברמן: טרנספר פוליטי של הייצוג הערבי בכנסת.
הסיעות החרדיות, לשם השוואה, דווקא כן נכללות באותו "רוב ציוני" וירטואלי, למרות שמרבית חברי הכנסת המייצגים אותן מעולם לא שירתו בצה"ל, לא נוהגים
בקדנציה הקודמת קיבלנו הוכחה ניצחת לנחיצותו של הקול הערבי. בזמן שסיעות הימין, שמהוות מטבע הדברים חלק אינטגראלי מ"הרוב הציוני", עשו הכול כדי לטרפד את תוכנית ההתנתקות והתגלו כמשענת קנה רצוץ, העניקו הסיעות הערביות את התמיכה הנדרשת לראש הממשלה, אריאל שרון, וסייעו בהגשמת התהליך, שבו תמכו מרבית אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
